אמא שלי לוחצת על אחותי, מה אני צריכה לעשות?

אני אחות בכורה לילדה מקסימה בת 11, נהדרת, מלאת חכמה, מוכשרת, יפה ונבונה. יש לה סוג של רתיעה ומניעה ביצירת קשרים חברתיים. בעיני זה נובע מזה שאין לה הכישורים לפתח קשר ולהתנהל בחברה. לי אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתפלל ולא ללחוץ, ולתת לדברים לקרות. העניין הוא שאמא שלי טיפוס נורא לחוץ, והיא דוחפת אותה לחברה בצורה אגרסיבית. אני משתגעת מזה, בעיקר כי זה רק מגביר לילדה את הנגטיב לחברה. אשמח לעצה מה תפקידי, ואיך להתנהל מול אמא.

אני ממש מתפעלת ממך, שאת אחות בכורה ואכפתית כל כך. דווקא בשל האכפתיות הרבה שלך, את יכולה לעשות הרבה מאוד כלפי אחותך.

את יכולה לדבר אתה, בלי קשר למה שאמך מדברת אתה, ולומר לה שאת אוהבת ומעריכה אותה. הזכירי לה את מה שכתבת לי, שהיא נהדרת, מלאת חכמה, מוכשרת, יפה ונבונה. הסבירי לה שאת רואה מידי פעם שהיא חרדה מפני החברה. הביאי לה דוגמה או שתיים שנגלו לעינייך.

שאלי אותה אם תרצה, שאת תראי לה איך אפשר לנהוג אחרת כשקורה מקרה כמו שקרה לה, כך שהתגובה שלה לא תרחיק ממנה חברות. הביאי לה דוגמאות מהמתרחש אצלך, שגם לך יש לפעמים קשיים, אפילו שאת כן חברותית, תני לה דוגמה למשל - איך דיברת לחברה, או איך התייחסת אליה, כך שהיא התרחקה ממך, אחותך תבין שלא רק לה לא הולך, אלא גם לאחרים.

בקיצור, היי שם בשבילה. בפרט, שלפי דעתך, אמך לא עושה זאת. יחד עם זאת, אל תתווכחי עם אמך על הדבר. היא אמא, ועלייך לכבדה עם הטוב שבה ועם הפחות טוב שקיים.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני רווקה בת 23 החשה קושי עצום בקבלת החלטות. כשאני נדרשת לקבל החלטה אני חשה בלבול עצום ותסכול. מהו השורש לכך, ומה עלי לעשות כדי לקבל החלטה כראוי?

ראשית יש להבין כי קבלת החלטות אינה עניין של מה בכך, משום שלכל החלטה שאנו מקבלים קיימות השלכות, ואנו נדרש לשאת בתוצאות.

הידיעה הזו, בנוסף על התחושה המודחקת אצלך שאולי אקבל החלטה שבדיעבד תתברר כלא נכונה, מעלות בך את תחושת הבלבול העצום והתסכול.

אם נבין מה מניע את האדם האידיאלי בקבלת החלטותיו, נבין מה מונע ממי שאינו כזה את היכולת לקבל החלטה.

האדם האידיאלי הוא זה אשר אינו מייחס לעצמו את הכישלון ואינו חרד מפניו, ודווקא בשל כך הוא נוטל סיכונים ומתנהל מתוך תחושת בטחון ויציבות מול החלטותיו, קשוב ללבטיו ולשני קולות המהדהדים בתוכו בו זמנית ובורר מתוכם את הקול המגלם נכונה את רצונו האמיתי. הוא סומך בראש ובראשונה על עצמו וקשוב למטרותיו, מה שמקל על בהירותו המחשבתית ועל יכולתו לסנן מחשבות שאינן מובילות אותו אליהן.

לפיכך, הקושי המתעורר בקבלת החלטה נעוץ בפחד מכישלון, באי היכולת להתמודד עם החלטתי השגויה, בפחד מלאכזב את עצמי, בתחושה הפנימית שלי שאיני סומך על עצמי, ובקושי הרב הקיים בזיהוי רצוני הפנימי והאמיתי.

כדי לקבל החלטה כראוי עלייך לשנות את התדמית שיצרת על עצמך - בעצמך.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

האם ניתן לאכול ממתקים בתהליך הרזייה, או לא? שמעתי המון דעות ואשמח לקבל אינפורמציה מסודרת.

התשובה היא כן, ורצוי. אסביר: אין לומר "לא" לממתקים. כאשר אתם לא אוכלים מהממתקים בכלל, מחליטים שהם האויבים שלכם, הם אכן יהיו האויבים שלכם. אמירת "לא" מוחלטת לממתקים מעוררת בכם חשק אדיר לאכול מהם עוד ועוד…

גם כאשר הנכם אוכלים מזון בריאות, מומלץ לאכול מידי פעם ממתק אחד בריא או רגיל, העיקר שתספקו לעצמכם את הצורך במתוק.

אם תיתנו לעצמכם באופן מודע את האפשרות לאכול ממתקים, תגלו כי התשוקה לממתקים הולכת ופוחתת.

תחליטו שאתם אוכלים מהם אחת לפרק זמן מסוים. לדוגמא, בכל סוף שבוע אוכלים ממתק אחד. תחליטו בדיוק על כמות, איזה ממתק בדיוק, מתי תאכלו אותו. בכך תפחיתו את הדחף לאכילה מופרזת.

גם אם זה לא מצליח בפעם הראשונה, המשיכו ונסו. הדרך לשליטה מלווה בנפילות לא פשוטות לפעמים, אך רק מי שמתמיד מצליח…

ומה עם המשקל? אל תדאגו, המשקל לא יעלה מאכילת ממתק אחד בשבוע. זאת בדיוק המחשבה השגויה. כאשר תפסיקו לחשוש, זה יפסיק להציק.

המשקל לא יעלה - ולא בגלל שזה קסם, אלא מפני שאתם תפסיקו להיות אובססיביים לאכילת הממתקים. הרי מה הטעם בכך שתאכלו בריא במשך שבוע-שבועיים, אולי גם שלושה, ובסופו של דבר תפסיקו רק מפני שרציתם לאכול ממתקים, התחלתם לאכול ולא שלטתם בכמות, הרגשתם שהכל נהרס ואז שוב הגעתם לאותו המקום של להתחיל הכל מהתחלה?

פשוט מאוד - תתחילו לשנות את החשיבה.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)