ברקע הסיפוח: בג"ץ ביטל את "חוק ההסדרה" שנועד להפקיע קרקעות פלסטינים ביו"ש

בג"ץ הורה הערב (שלישי) לבטל את חוק ההסדרה שנועד להפקיע קרקעות פלסטינית בגדה המערבית, בטענה כי הוא איננו חוקתי. ההחלטה התקבלה ברוב של שמונה שופטים מול דעת המיעוט של השופט נעם סולברג. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שעמדה בראש ההרכב, כתבה בפסק הדין כי הרצון למצוא "פתרון פשוט וכולל" לבעיית הבנייה ביישובים הישראליים באזור, הוא מובן, ו"מניעת פינוי והריסת בתי מגורים שנבנו בתום לב ובאישור הרשויות המוסמכות היא תכלית ראויה וחשובה, אך אין בהם כדי להצדיק פגיעה כה משמעותית בזכות לקניין ובזכות לכבוד ולשוויון של האוכלוסייה הפלסטינית".

השופט סולברג (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון אושר במליאת הכנסת ב-2017, ומטרתו להכשיר כ-2,000 בתי יהודים ב-26 יישובים ביהודה ושומרון שנבנו על קרקעות פלסטיניות פרטיות. בחוק נקבע כי הקרקע עליה בנויים הבתים תישאר בידי בעליה, אולם המדינה תפקיע מהם את זכויות השימוש בקרקע ותעביר אותן לממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון. בתמורה, יפוצו בעלי הקרקעות הפלסטינים בסכום בגובה של 125% מערכם הראוי של דמי השימוש בקרקע, או יקבלו קרקע חלופית, לפי בחירתם. עם זאת, החוק מעולם לא יושם בשל הסכמה בין המדינה לשורת עותרים נגד החוק, שהביאה להקפאתו עד להכרעה בבג"ץ. לאחר פסק הדין נמסר מהליכוד כי "מצער שבג"ץ התערב ופסל חוק חשוב להתיישבות ולעתידה. נפעל כדי לחוקק את החוק מחדש".

הנשיאה חיות הסבירה בפסק הדין כי חוק ההסדרה מבקש להכשיר בדיעבד מעשים בלתי חוקיים שבוצעו על ידי אוכלוסייה מסוימת באזור תוך פגיעה בזכויותיה של אוכלוסייה אחרת, וזאת בשטח הנתון בתפיסה לוחמתית. לדבריה, "אין מדובר בהסדר שהוא 'עיוור' לקבוצת הניזוקים שיפגעו מיישומו אלא בהסדר הפוגע ביודעין ובאופן בלתי שוויוני בזכות הקניין של תושבי האזור הפלסטינים בלבד והוא מעניק בכורה לאינטרסים הקנייניים של המתיישבים הישראלים, ללא כל בחינה פרטנית ומבלי לתת משקל מספק למעמדם המיוחד של תושבי האזור הפלסטינים כ'תושבים מוגנים'".

השופט סולברג סבר מנגד כי בצד בקשתה לאמץ את עמדת הממשלה ולדחות את העתירות, ביקשה הכנסת, לכל הפחות, לשרטט קווים מנחים לתיקון החוק כדי שיעמוד בביקורת השיפוטית. סולברג הציע לצמצם את הגדרת המונח "התיישבות", כך שלא יכלול שטחים חקלאיים ושטחי ייצור, שפינויים אינו דומה לפינוי בית מגורים, לצד צמצום הגדרת המונח "מדינה" למוסדות השלטון המרכזי בלבד ולא לכלול בהגדרה את מוסדות השלטון המקומי ואת הגופים המיישבים.