אהרן בס: "הגעתי למסקנה שאם בעצם אין כלום, אז למה להתאמץ בכלל?"

רוני בר סיני, המוכר יותר בשם 'אהרן בס', לא אוהב שקוראים לו משורר. התואר הזה מבחינתו שמור לגדולים ממנו. אבל איך שלא תקראו לזה, את מאות השירים שהוא כותב קוראים במסירות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, שמתרגשים יחד איתו, מגיבים ומשתפים.

בר סיני, אב לשישה, לא שוכח להודות לבורא עולם על הכישרון שהתברך בו. "אני לא יכול לקחת את הקרדיט לעצמי", הוא אומר, "זה כמו שאני אתלהב שנולדתי עם עיניים כחולות. זה לא ממני. הכישרון ממנו, הגאווה היא באנשים שבוחרים לקרוא ולשתף".

בר סיני גדל בקריות והספיק לעבור בין כמה מקומות עד שהתמקם עם אשתו בעכו הצפונית. הוא גדל במשפחה דתית, או כמו שהוא מכנה אותה "דתית מכוח האינרציה"(עיקרון ההתמדה – ש.פ.).

למה הכוונה?

"יש הרבה משפחות שהגיעו לארץ כמשפחות דתיות, אך עם הזמן נחלשו. אני לא יודע אם זה מה שקרה אצלנו, אבל אני זוכר שגדלתי עם הרבה שאלות שלא היו להן תשובות. למדתי בישיבה תיכונית ובמשך תקופה ארוכה חשבתי שאני הולך לעזוב את הכל. רציתי כבר להיות חילוני, אבל אז פגשתי איש ששינה את דעתי, ומשם הסיפור התגלגל".

"הַנְּשָׁמוֹת
הֲכִי גְּבוֹהוֹת
שׁוֹכְנוֹת בְּתוֹךְ
גּוּף שָׁבוּר"

אהרן בס

השורשים של בר סיני מגיעים דווקא מהמזרח. אביו נולד בהודו ואימו נולדה בארץ שנה לאחר שמשפחתה עלתה משם. "השורשים שלי בעיקרון מעירק. הייתה הגירה גדולה מאוד של יהודים מבגדד. חלקם עברו להודו וחלקם לאנגליה. אבא שלי גר באנגליה, שם נולדתי, אבל ההשפעה בבית הייתה הודית ועירקית. חלק מההווי שלי היום מושפע מאוד מהבן איש חי, שהיה עירקי בעצמו".

כאשר היה בר סיני בן 16, החלו אצלו החיפושים בכל מיני מקומות כמו פילוסופיית תורת המזרח ובודהיזם, מה שלאחר מכן הפך ללימוד אינסופי של פנימיות התורה. "היו כל מיני שאלות שהתחלתי לשאול את עצמי. הגעתי למסקנה שאם בעצם אין כלום, אז למה להתאמץ בכלל? הייתה לי אמונה ואלוקים היה חלק גדול מהמשפחה, אבל בעיקר בשבתות וחגים. היום המשפחה שלי מחוזקת הרבה יותר, אבל הייתה תקופה ארוכה שזו הייתה חלק מהמציאות שלי. אני לא מאשים אף אחד, פשוט ככה זה היה. אני חושב שלא היו להם כלים להתמודד עם העובדה שחילונים שחיו פה בארץ התחילו לשאול אותם שאלות כמו 'למה הם שומרים שבת' או 'למה אסור להדליק אור'. בסוף ההתחזקות באה ממני, מבפנים, והתחלתי לשנות דברים בבית בצורה שאני חושב".

כאמור, בר סיני היה ממש רחוק מלהתחיל את חייו הבוגרים כאיש של תורה ומצוות. הוא תכנן להתגייס ולעזוב את הכל. "יום אחד הגעתי לישיבה כדי לחפש את החבר שלי", הוא מספר. "נכנסתי לבית המדרש וראיתי שם רב שהגיע לדבר עם התלמידים על מכינה קדם צבאית בצפת. הוא הזמין אותי להגיע ולהתרשם מהמקום. אמרתי לו: 'עזוב, אני ממש לא שייך לשם. אני מתכנן לעזוב את הכל'. אבל הוא התעקש והציע לי להגיע לשבוע אחד ורק להקשיב".

והגעת?

"הגעתי לשם, זה היה בשבועות. אני זוכר את הנוף המדהים שבכניסה למכינה, אפשר היה לראות את כל העיר צפת. פשוט עמדתי שם מול הנוף ואמרתי לעצמי שאני נשאר, לא משנה מה לומדים כאן. הוקסמתי מהעיר. הגעתי בזכות הנוף ובסוף נשארתי בזכות הרב. הוא חיבר לי את היהדות לחיים בפעם הראשונה. עד אז, היהדות הייתה מנותקת מהחיים שלי. פתאום הכל התחבר".

מה הוא הצליח לחדש לך?

"הבנתי שלא משנה אם אני לא מצליח עכשיו, העיקר שיש לי מטרה שאני רוצה להגיע אליה. לא חייב הכל בבת אחת, אף אחד לא מאיים עליך. זה היה שינוי משמעותי ממה ששמעתי עד אז. הוא פשוט שינה את כל מה שידעתי".

"הַמַּטָּרָה שֶׁלְּךָ בַּחַיִּים
הִיא לֹא לִמְצֹא תְּשׁוּבוֹת
אֶלָּא לִמְצֹא אֶת
הַשְּׁאֵלוֹת הַנְּכוֹנוֹת
לַתְּשׁוּבוֹת -
שֶׁכְּבָר נִמְצָאוֹת
בְּתוֹכְךָ"

אהרן בס

במכינה בצפת החל בר סיני לאט לאט להתחזק. "היו שם כל מיני צעירים, אפילו כאלה שכבר לא האמינו בכלל. ראיתי איך כולנו התקדמנו יחד. השנה הזו עיצבה אותי מכל הבחינות. הבנתי איך אני רוצה לראות את עצמי, את האנשים סביבי, איך אני רוצה לחנך את הילדים שלי".

כבר חשבת על ילדים? היית רק בן 18

"כבר מגיל צעיר מאוד רציתי להתחתן וחיכיתי להקים משפחה, למרות שזה קרה רק מאוחר יותר. זה אולי נשמע מוזר. חברים שלי טסו לחו"ל ואני רק רציתי לחזור לצפת".

במהלך שירותו הצבאי, בר סיני המשיך להגיע לצפת בסופי השבוע. לאחר השירות, יחד עם עוד חמישה חברים, הוא שכר דירה בעיר העתיקה והמשיך להתחזק בזכות הבן איש חי, הרב יוסף חיים מבגדד זצ"ל, שמשפיע עליו עד היום. "יש לו יכולת ראייה מדהימה על החיים", הוא אומר. "לא להאמין שדברים שהוא כתב לפני 150 שנה עדיין מתחברים לחיים שלנו היום. התחלתי להתחזק יותר ויותר ולהבין איך אני, כאדם דתי, מתייחס לחברה החילונית שלי".

למה הכוונה?

"כל אדם דתי חייב להבין איך הוא מתייחס לחברה שלו. מה אני אמור לעשות, איפה אני עומד ביחס לאחר, האם אני מתקרב או מתרחק. השינוי בגישה שלי גרם לי להבין איך לראות בכל יהודי משהו אדיר. איך להתמקד בנקודות הטובות שלו, כי טוב ורע זה רק עניין של התמקדות. אם אתה מתמקד בטוב – אתה רואה רק טוב, ולהפך. ככה גם על עצמנו. ככל שהתעמקתי יותר, בהתחלה בבן איש חי ולאחר מכן בחסידות, רבי נחמן מברסלב, הבעל שם טוב ועוד רבים אחרים, שיניתי את היחס שלי לאנושות. 'ואהבת לרעך כמוך' זה לאהוב את כולם, את כל היצירה האנושית".

בר סיני מספר שבתחילת ההתחזקות הוא היה מאוד ביקורתי כלפי אחרים. "כל אדם מתחזק מקצין בשלבים הראשונים. יש אורות מאוד גדולים ואתה רק רוצה לברוח מאיפה שהיית, אז אתה מתחיל לשפוט את העולם, למה הם לא עושים את מה שאתה עושה. אחר כך למדתי שזה בסדר. אם אני רוצה להחמיר, אני אחמיר על עצמי ולא על כולם".

כֹּחַ הָעַל
שֶׁל גְּבָרִים
הוּא גֹּדֶל הַחִיּוּךְ
שֶׁל בְּנוֹת זוּגָם

אהרן בס

לאחר תקופת מגורים בצפת, בר סיני חזר לקריות והחל לעבוד בחברת מחשבים. לאחר מכן הוא החליט ללמוד כלכלה ולוגיסטיקה באוניברסיטת בר אילן, ולשלב את הלימודים עם בית המדרש. אלא שאז הוא פגש את אשת חייו, והשניים התחתנו.

את השירים שלו כיום קוראים ומשתפים אלפים באדיקות, אבל בר סיני חשש להוציא את שיריו לאור, ואפילו חשב שלועגים לו. "הייתי ילד דחוי אז השקעתי הרבה זמן בקריאה, זו הייתה בריחה שלי. לא היה אז מגוון רחב של ספרים, אז קראתי אנציקלופדיות, מילונים, ובלי לשים לב – אוצר המילים שלי השתפר. כתבתי המון עד גיל 18 ואז זה נרדם לתקופה. לפני שש שנים החלטתי לפתוח פרופיל בשם אהרן בס, ולפרסם תחתיו את השירים שלי. לא רציתי שיידעו מי אני".

איך היו התגובות בהתחלה?

"בהתחלה כתבתי כדי לפרוק אושר גדול או עצב אדיר. הייתה לי תקופה של משבר, אז הוצאתי הכל בכתיבה. בשלב מסוים שמתי לב שאני משמח אנשים עם איזשהו שיר שכתבתי, אז החלטתי שמספיק עם שירי הכאב, והתחלתי לכתוב על השמחה, על הטוב באדם. הרבה שירים היו מבוססים על רעיונות מהחסידות ומהקבלה, ואנשים התחברו לזה, למרות שרבים מהקוראים שלי הם בכלל חילוניים".

ציפית לאהדה ההיסטרית סביב השירים?

"ממש לא. כתבתי שירים בשביל עצמי ובשביל לעשות טוב לאנשים. בהתחלה היה חשוב לי שיכתבו תגובות טובות כי זה עזר לי לבנות את הביטחון שלי. לא האמנתי שאני כותב טוב ולקח לי הרבה זמן לעכל את זה. רק אחרי שלוש שנים התחלתי להאמין בכתיבה שלי".

אַל תַּגִּיעַ
לְסוֹף חַיֶּיךָ
רַק בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת
שֶׁחָיִיתָ כָּל חַיֶּיךָ
חַיִּים שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר

אהרן בס

ומה לגבי ספר? לא מתבקש?

"אני ממש רוצה, אבל זו הוצאה כלכלית גדולה. חשבתי על הד-סטארט, אבל אני חושש".

חושש ממה? יש לך קוראים שישמחו לתמוך בספר שלך

"כתבתי פעם שהכלוב שלי עשוי פחדים. זה הכלוב שלי. מה שאני היום זה דברים שנלחמתי עליהם. את יודעת כמה זמן לקח לי להעלות תמונת פרופיל בפעם הראשונה? בסך הכול קיבלתי מתנה, אני לא יכול להתגאות בה. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להחליט מה לעשות איתה. אני בחרתי לכתוב על הטוב. הטוב בעולם, הטוב באנשים. לגרום לאנשים לצאת רגע מהעולם שהם רואים ולהבין שיש עוד דברים".

מה עם התקופה האחרונה, כשהפילוג היה בולט מאוד במדינה?

"זה כואב מאוד. יש פה כל כך הרבה מגזרים ולכל מגזר יש את היתרונות שלו, אבל כולם נופלים בדבר אחד – מחלוקת. חז"ל אמרו בפירוש שאם עם ישראל מאוחד – השטן לא יוכל לקטרג. אחדות שווה יותר מהכל. אנחנו שייכים לשורש אחד, גם אם אנחנו שונים, ואנשים שוכחים את זה. במהלך ההיסטוריה, בכל פעם שעם ישראל היה מאוחד – קרו דברים מדהימים".

אז מה הפתרון?

"מישהו אמר שאי אפשר לשנות את העולם או את המדינה שלך או את העיר שלך או אפילו את המשפחה שלך. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא לתקן את עצמך, ומשם להגדיל את המעגל החוצה".