מאחורי הצלחת העמוסה: אכילה רגשית, חלק שני בסדרה

כדי לשנות את התפיסה הכורכת בין צרכים רגשיים ובין האוכל, נקדיש מספר שורות לנושא של רגשות.

ראשית יש להפנים, כי הרגשות משפיעים על התודעה שלנו. כשאנו חרדים, מתוחים או עצובים, אנו חווים את המציאות באופן שונה לגמרי מכפי שהיא נתפסת בעינינו כשאנו שמחים ומסופקים. כשאנו עצובים, אנו חווים את העתיד כשחור משחור, גם אם אין לכך כל הצדקה עניינית. משום כך, לעיתים, אנו עלולים להימנע מלהשקיע בעשיה יזומה ופורייה, בעבודה או בלימודים, שכן התחושה היא שאין טעם להשקיע – מאחר שהעתיד ממילא אינו צופן אלא רע. לעומת זאת, כאשר אנו שמחים ומסופקים, העתיד נראה בהיר ומאיר, ואנו חדורים במוטיבציה לשפר אותו.

מלבד זאת, חשוב שנדע: כאשר אנו לא מעניקים לרגשות ביטוי, הם אינם נעלמים. בדיוק להיפך: הם נשארים חבויים בתוכנו, ומשם – הם משתלטים עלינו באופן סמוי, מבלי שנשים לב לקיומם!

לדוגמה, אדם שסבל מהתעללות בילדותו, וכיום הוא מופנם וממעט לדבר על רגשות. אותו אדם עלול לסבור שהוא מתמודד עם הפגיעה שחווה, משום שלמעשה, הוא מצליח להימנע במידה רבה מלהתעמת עם הכאב, ואולי אפילו מתפקד מצוין בחיי היום יום.

אולם לאמיתו של דבר, במקרים רבים הפגיעה עדיין מבעבעת בתוכו, ומשפיעה על התפיסה שלו: העולם ייתפס בעיניו כמקום רע ומאיים, מה שיגרום לכך שהוא יהיה יצירתי פחות, יוזם פחות, חברותי פחות, וחסר יכולת להכיל את הרגשות של הזולת, שעלולים להיתפס בעיניו כמאיימים, אחרי שהוא נפגע מהם בעבר. אותו אדם עשוי להיות כזה המסתפק במינימום בכל תחום בחייו. אדם כזה "עובר את החיים" – מבלי להרגיש שהרגשות שלו, שנפגעו בעבר, הם אלו שהשתלטו עליו, והם אלו שמונעים ממנו כיום להיפגש עם החיים האמיתיים.

לפיכך, ישנה חשיבות רבה לשיחה על נושא הרגשות, וכפי שכבר אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם, בספר משלי (י"ב, כ"ה): "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה", ופירשו חז"ל בגמרא במסכת יומא (עה, א'): "ישיחנה לאחרים".

במקרים אחרים, אותו אדם עלול להפנים את הרגשות מבלי להעניק להם ביטוי חיצוני, משום שהוא חווה התעלמות מרגשותיו בעבר. מאחר והרגשות הללו עדיין קיימים, הם ימשיכו לתבוע את שלהם, וכך אותו אדם עשוי, למשל, להתמכר לאכילה - בכל פעם בה הוא ירגיש תחושות קשות הוא ינסה להסיח מהן את הדעת באמצעות אכילה.

אילו אותו אדם היה מודע לקיומם של הרגשות הללו, ולעובדה שהם תובעים התייחסות – הוא יכול היה להתמודד איתם בצורה בריאה ותקינה. אולם מאחר והוא אינו מודע לכך – התביעה הרגשית הזו מודחקת, מה שגורם לאותו אדם לברוח לאכילה כדי שלא להתעמת עם הרגשות השליליים.

הסחת דעת משמינה

אם נסכם את האמור עד כה, ניווכח כי כדי שהמזון לא ישמש כמענה רגשי, כדי לעצור את הגלגל הגורם לנו לנסות לפצות על תחושות קשות באמצעות שימוש באוכל עלינו לחתור למצב של איזון רגשי תקין.

נזכיר לעצמנו: אכילה רגשית – נועדה לכאורה כדי לייצר אשליה שאנו נותנים מענה לצרכים רגשיים, והיא עשויה להפוך למנגנון ההתמודדות המרכזי בחיינו. היא עלולה להוביל לכך שאנו נפנה לאוכל בכל פעם בה נרגיש עצובים או כעוסים. בתקופות בהן החיים שלנו יהיו לחוצים ועמוסים במיוחד, כפי שקורה בדרך כלל – רוב הסיכויים נתונים לכך שאנו נאכל הרבה, ובתדירות גבוהה.

אולם לאמיתו של דבר, נדגיש חד משמעית: לא ניתן להשביע רעב רגשי באמצעות אוכל! האוכל, אינו מהווה פתרון לשום בעיה שאינה קשורה לתחום הרעב. הוא מהווה רק הסחת דעת, ומדובר בהסחת דעת משמינה ומסוכנת במיוחד!

יתר על כן. לא זו בלבד שהאוכל אינו פותר בעיות, אלא שההיפך הוא הנכון: ככל שנאכל יותר - נרגיש גרוע יותר! יתכן, ואין להתעלם מכך, שברגע נתון הגלידה תמתיק לנו את ההתמודדות והשוקולד ירומם את מצב הרוח. אולם התחושה המרוממת הזו תחזיק מעמד לזמן קצר בלבד, שלאחריו נחוש כבדים ועצובים הרבה יותר, משום שאנו נהיה מתוסכלים מכך שנכנענו לאוכל.

אנשים שהתמכרו לאכילה רגשית מתארים תחושות קשות, שמגיעות במצבים קיצוניים עד לתחושת גועל עצמית. האדם מבטיח לעצמו שהוא לא יתמסר שוב לאוכל, אולם ההחלטה הזו מחזיקה מעמד בדיוק עד לפעם הבאה בה הוא חווה התמודדות רגשית כלשהי שהוא אינו מצליח להכיל. או אז, הוא חוזר לברוח מפני התחושות הקשות לחיקו המנחם של האוכל.

הסיבה לכך פשוטה: כוח הרצון כשלעצמו אינו חזק מספיק כדי לשנות את הרגלי החיים של האדם. השגרה - חזקה הרבה יותר מכוח הרצון, זאת על אף שמדובר בכוח עוצמתי ביותר. לכן, כדי לפתור בעיות – אין די בכוח הרצון, אלא יש צורך למצוא כלים בשגרת היום יום, שיעזרו לאדם להתמודד עם הבעיה בהצלחה.

דיאטה לא יעילה

לכאורה, דיאטה עשויה היתה להוות פתרון מצוין לאכילה רגשית. אם נגביל ונתחום את צריכת המזון שלנו באמצעות כללים ברורים, לא נוכל להשתמש באוכל כמסיח דעת במצבים רגשיים מכבידים. אולם כאמור, הדברים אמורים רק "לכאורה". משום שלמעשה, אכילה רגשית מהווה מתכון בטוח לקריסתו של כל תהליך הרזיה שהוא. הצורך הרגשי שאנו סבורים שביכולתנו לתת לו מענה באמצעות האוכל, חזק הרבה יותר מכל ההחלטות היפות שאנו מחליטים כשאנו פותחים בדיאטה מסודרת.

כל עוד אנו לא יודעים להתמודד עם המצב הרגשי שלנו באמצעים חליפיים, יתכן שנימנע למשך פרק זמן מסוים מלצרוך מזון כמענה למצבים רגשיים, אולם התוצאה תהיה עצב ותסכול. אנו בעצם שוללים את הגורם שנתפס בעינינו כמענה הולם למצוקה רגשית, מבלי להעניק לו תחליף, וזה פשוט לא יחזיק מעמד! בשלב מסוים אנו נישבר, ובמצב של קושי בעבודה, קושי עם הילדים או קושי בשלום בית - אנו נתייאש מהדיאטה ונחזור לאכול, כדי לטשטש את המצוקה הרגשית שאנו חווים.

מאותה סיבה, במקרים רבים, גם ניתוח לקיצור קיבה לא יעזור, משום שהאכילה הרגשית לא נועדה מלכתחילה כדי למלא את הקיבה, אלא כדי לרוקן את הרגש השלילי.

הפתרון, אם כן, הוא בזיהוי הרגשות הבעייתיים והתמודדות מולם.