פקידת דואר נשלחה לכלא ’בטעות’ ומכרה את ביתה כדי להחזיר חוב - בגלל תקלה במחשב

בריטניה: ג'נט סקינר, עובדת בסניף הדואר Bransholme בת 48, נכלאה ונדרשה לשלם חוב על סך 59,000 ליש"ט - בגלל מה שנחשד כהונאה אך בסופו של דבר התברר כתקלה במחשבים. 

מתוך תא הכלא שלה הצטרכה העובדת המסורה לחשוב כיצד להחזיר את החוב והחליטה לבסוף למכור את ביתה כדי לטהר את שמה בפשע שלא ביצעה. "האשימו אותי בגניבת הכסף, דבר שלעולם לא הייתי מעלה על דעתי", היא אומרת כיום, אחרי שריצתה את עונשה בלית ברירה. "מתחילת ההשעייה שלי מהעבודה טענתי שאולי זה באג במחשב שהביא ל'העלמת' הכסף. אף אחד לא האמין לי".

סקינר הכחישה את כל ההאשמות שיוחסו לה וביקשה משפט חוזר, אך חבר הפרלמנט הבריטי קארל טרנר ששמע על סיפורה, יעץ לה להודות באשמה כדי להפחית את חומרת העונש שיוטל עליה. "לא חשבתי שיכלאו אותי על פשע שלא ביצאתי", מזדעקת סקינר ומודה שתשעת החודשים שבהם שהתה בין כתלי בית הסוהר, שינו מקצה לקצה את מה שחשבה על מערכת המשפט במדינתה. 

"איך שהכסף נעלם, ידעתי שזו בטח בעיה במחשבים, אבל השופט קבע שאני צריכה לשלם 59,000 ליש"ט ולהיכנס לכלא במאסר על תנאי. היה חסר שם יותר מדי. חזרנו לפני כן על חבילות מזומנים, אך ברור שזו הייתה בעיה במערכת".

"הגוף שלי התחיל לתקוף את עצמו"

היא נכלאה, מכרה את ביתה והשתחררה אחרי שריצתה את עונשה - רק כדי לגלות שעוד ועוד עדויות המרמזות לכך שהייתה תקלה במחשבים, נאספו במשך כל אותו הזמן שישבה בכלא.

"מעולם לא הייתי בצרות, בטח לא על רקע פלילי. הרגשתי שדוחפים אותי לפינה ולא נותנים לי משפט הוגן. נאמר לי שאם אודה באשמה בזיוף חשבונות, הם יורידו לי את החיוב לשלם כסף וגם שלא אשלח לכלא. למרות שידעתי שלא עשיתי שום דבר לא בסדר, הסכמתי, כי אמרו לי שכנראה אימנע ממאסר".

אלא שבמשפט עצמו, הכל התנהל אחרת ממה שחשבה. "לא ציפיתי ללכת לכלא, אבל השופט אמר שבגלל שגנבתי את הפנסיות של האנשים, לא הייתה לו ברירה. אפילו כשהשוטרים אזקו אותי, לא הבנתי מה קורה. הייתי הרוסה. להשאיר את ילדיי מאחור - זה החלק הגרוע ביותר. הייתה לזה השפעה מאוד עמוקה על הילדים שלי". 

בשל המצב הזה, החלה סקינר לסבול מבעיות בריאותיות קשות שגרמו למתח רב בעמוד השדרה שלה ואף פגעו במערכת החיסונית שלה. "הגוף שלי התחיל לתקוף את עצמו. אמרו לי שאולי לעולם לא אצעד שוב, אבל נלחמתי קשה כדי לעמוד שוב על הרגליים ולהתאושש - גם בשביל עצמי, וגם בשביל ילדיי. אין טעם להביט אל מה שהיא, העבר - הוא עבר. אני צריכה ללמוד לחיות עם מה שקרה, וממשיכה הלאה", היא מסכמת.