אסף אשתר: "יש בי תחושת החמצה, אני מאמין שיש לי עוד המון מה לתת"

נעים להכיר

"אסף אשתר, 55, נשוי ואב לשתי בנות, מתגורר ברמת גן, שחקן, קומיקאי וחובב זמר עברי".

ניצוץ של שורשים

"נולדתי וגדלתי בחדרה למשפחה תימנית מסורתית. סבא וסבתא שלי משני הצדדים היו דתיים, וחלק גדול מהילדות והבגרות המוקדמת שלי היה אצלם. הם גרו קרוב אלינו, וכך יצא שהיינו המון יחד. אני זוכר במיוחד את החגים שעשינו אצלם, אשר כמובן היו נחגגים כהלכה. לבית הכנסת היינו הולכים בעיקר בחגים, ולפעמים גם בשבתות. אצל סבא וסבתא ספגתי את העניין של המסורת היהודית, בית הכנסת, התפילות, המזמורים התימניים, המנגינות ועוד. לא חבשתי כיפה ביום יום, אבל בתפילות ובזמנים מיוחדים כמובן שכן, ומאוד אהבתי את זה. הכיפה בשבילי היא סמל.

"בבית שלנו הקפידו פחות על המסורת, אבל כן היה קידוש למשל בשבתות וחגים. אבי נפטר, אבל אמא שלי עד היום מברכת על מה שהיא אוכלת, וגם מאוד מקפידה על כשרות. אוי ואבוי למי שיערבב לה בשר וחלב. וכן, כמובן שהדברים שספגתי בילדותי נטמעו בי. אני אוהב לקרוא בתורה מכמה סיבות, ואחת מהן היא שאני מאוד אוהב את השפה העברית. כשמחפשים מניין - אני אהיה הראשון להתנדב. אני מכיר את התפילות היטב, ואוהב לקרוא אותן. אני מקפיד על הדברים הבסיסיים וגם מאוד חשוב לי להעביר את המסורת לבנות שלי. סביבי יש לא מעט בני משפחה שחזרו בתשובה. דוד שלי חזר, וגם שני אחים של אשתי. כשאני בא אליהם אני לא אומר להם שיכבדו את אורח חיי, אלא אני מכבד אותם, ולמשל חובש כיפה".

ניצוץ של התחלה

"החלום להיות שחקן ולהופיע, מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. בילדותי הייתי ביישן, וגם היום במידה מסוימת, לכן היה לי קשה לממש את זה. מצד שני, הייתי גם מוכשר בתחומים הללו, אז ביסודי למשל לקחו אותי להנחיה ואהבתי את זה ורעדתי מזה גם יחד. כשהתבגרתי רציתי להגשים את  החלום בצורה יותר רצינית, אבל חשבתי שזה לא מעשי. חשבתי לעצמי: 'מה, אני אהיה שחקן? אהיה מוכר? אופיע בתכניות? על במות?', זה היה נראה לי לא מציאותי. יחד עם זאת החלום המשיך לפעם בי, אז אחרי שנתיים בקבע החלטתי שאני מגשים אותו ונרשמתי ללימוד משחק בבית צבי.

"מאז עשיתי המון דברים בתחום, ובמיוחד נמשכתי להומור. תמיד אהבתי להצחיק. כשאני רואה או שומע אנשים שאני מצחיק אותם זה עושה לי טוב על הלב. אומרים שלגרום לבכות כל בצל יכול, אבל להצחיק יותר קשה. מעבר לכך, הרבה פעמים מזמינים אותי להופיע בפני דתיים, ובהופעות הללו אני מתחבר יותר לתוכן היהודי, ההלכתי, מצטט פסוקים מהתנ"ך, ומרגיש מאוד טוב ונוח עם זה".

ניצוץ של יהדות

"מדברים היום המון על הדתה, אבל אני חושב שכיהודים, וזה לא משנה עד כמה אתה דתי – אם בכלל, קודם כל עלינו להכיר את המורשת וההיסטוריה שלנו. כל יהודי צריך לדעת כמה פסוקים בעל פה, ללמוד תנ"ך, להכיר כמה תפילות וכיוצא בזה. אני שומע לא פעם על הורים חילוניים שנעמדים על רגליהם האחוריות כי הכניסו קצת לימודי יהדות ומסורת במערכת החינוך של הילדים שלהם, ולא מצליח להבין אותם.

"הם מדברים על הדתה, כפייה דתית, ואני לא מבין מה אכפת להם שהילדים שלהם ילמדו קצת יהדות ואחר כך יחליטו אם הם משתמשים בזה או לא. התורה, המצוות, מסורת ישראל, זה מה שמאחד אותנו כעם. כל פעם מחדש מרתק אותי לחשוב על זה שבמשך כל כך הרבה שנים בכל נקודה בעולם יהודים קראו את אותם טקסטים באותם זמנים. זה מדהים בעיניי".

ניצוץ של מצווה

"יש לי כבוד גדול ומיוחד לתשמישי קדושה. אם מישהו יפגע חלילה במזוזה, כיפה, או כל סממן יהודי אחר – זה יפריע לי מאוד מאוד. בנוסף, אני גם ממש משתדל לא לשאת את שם ה' לשווא. אני לא מנהל אורח חיים דתי, אבל יש לי כבוד גדול לשם ה', לתפילות, ולקדוש ברוך הוא. כך חונכתי וזה מוטמע בי פנימה. למשל, אם יתגלגל לידי דף שכתובים בו דברי קדושה אני לא אוכל להתעלם ממנו וארים אותו. וגם לא אשים ספר חול על ספק קודש ספר חול. זה חזק ממני".

ניצוץ של שבת

"אני בהחלט מתנהג אחרת בשבת. וגם מרגיש אחרת. הדלקת הנרות, ההכנה של השולחן, סעודת השבת, ההידור, הכלים המיוחדים שמיועדים לשבתות וחגים, כל אלה מעניקים לי הרגשה טובה. גם כשאני נשאר בבית באחד מימי החול, זה ממש לא מרגיש כמו שבת. אין את הנשמה של השבת. בתקופת הקורונה נשארתי הרבה בבית, וזה ממש הרגיש כמו ימי חול. אין מה לעשות. אני גם מאוד מעריך את מי שמגיע להחלטה שלא לעבוד בשבת, וגם משתדל בעצמי בעניין זה".

אסף אשתר (צילום: סלי פרג')

ניצוץ של סיפור

"לפני הרבה שנים, כשאחת התוכניות המפורסמות שהשתתפתי בהן התחילה לתפוס תאוצה, אשתי רצתה שנלך יחד לקנות משהו בקניון איילון. אמרתי לה: 'אני לא יכול לבוא איתך, יש חופש היום בבתי הספר, הקניון יהיה מפוצץ ואנשים יתנפלו עלי'. היא אמרה שאין ממה לחשוש, ושכנעה אותי ללכת איתה. עברו בדיוק עשר דקות עד שמישהו קלט אותי, ואז התחיל הטירוף. ניסיתי להיחבא אל הכלים, זה לא עבד, ופתאום כמות גדולה של ילדים רדפה אחריי. הם כמעט רמסו אותי. ברגע האחרון אחד מבעלי החנויות משך אותי מהם, וסגר את הדלת של החנות. בסופו של דבר יצאתי משם ובמשך למעלה משעה ישבתי וחתמתי לכל מי שרצה. בלב חשבתי לעצמי: 'בסופו של דבר ההצלחה שלי היא גם בגללם, אני חייב להכיר להם טובה'".

ניצוץ של תפילה

"בהחלט קורה שאני מרגיש צורך לדבר עם אלוקים, להתפלל. כשזה קורה אני מדבר איתו במילים פשוטות. אני מאמין שהקב"ה מתבונן עלינו, מנהל את העולם, ישלם גמול לטובים וישלם לרעים תחת רעתם. לא תמיד אפשר לראות את זה, אבל אני יודע שיש דברים שאנחנו לא רואים ולא מבינים. עוד בקשר לתפילה, לתימנים יש כבוד מיוחד לתפילה וקריאת התורה, מבחינה ההקפדה היתרה על כל אות ועל כל הגייה. אצל התימנים אסור לטעות אפילו לטעות בקוצו של יו"ד. זה מרומם ומייקר את התפילה".

ניצוץ של התמודדות

"לצד הדברים הרבים שהצלחתי בהם, יש  משהו שאני סוחב איתי, משהו שמאוד לא פשוט לי איתו, ואני גם מתפלל עליו ליושב במרומים. באופן עקבי וממושך אני עם לא מצליח באודישנים. אני רוצה לחזור לשחק בסדרות, בהצגות, אבל כמעט כל פעם שאני הולך לאודישן אני לא עובר. וזה עצוב לי מאוד. יש בי משהו שבגללו אני לא מצליח לעבור את המבחנים האלה. אנשים בטח חושבים: 'אסף מוכר, מה הבעיה שלו להתקבל', אבל אולי דווקא בגלל שאני מוכר מקטלגים אותי לכל מיני דברים ולכן אני נכשל.

"בנוסף לזה, אני מרגיש שיש בי משהו שלא מצליח להשתחרר כשאני באודישן. אני לא מצליח למצוא בתוכי את נקודת השחרור ולהיות אני עצמי. אחרי שהאודישנים נגמרים אני שואל את עצמי לא פעם: 'למה לא עשיתי דברים אחרת?' הפעם האחרונה שבה זה קרה הייתה בשבוע שעבר. נבחנתי לסדרה על משפחה תימנית, משהו שהיה ממש יכול להתאים לי. נבחנתי לתפקיד של מישהו טוב לב, ביישן, עם חוש הומור, מופנם, אבל לא התקבלתי גם לזה.

"בגלל כל העניין הזה יש בי תחושת החמצה גדולה. אני מאמין שיש לי עוד המון מה לתת. ובכלל, בלהגיע לאודישן יש משהו לא נעים. אתה חשוף, עומד לבחינה, ואנשים שופטים אותך. אני יודע שאני צריך לבוא בביטחון עצמי גדול יותר ולהשתחרר. הכישלונות האלה אולי נשמעים דבר של מה בכך, אנשים אולי יגידו 'מה הוא מתלונן, הוא מוכשר ומוכר', אבל את הדבר הזה אני רוצה לפצח. זה מאוד מאוד מעציב אותי".