אסתמה – דרכי טיפול, תזונה ומידע רפואי שחשוב לדעת

אסתמה היא מחלה שכיחה יחסית, המופיעה בעיקר בגיל הילדות, אף גם בגילאים מבוגרים. כ-5-7% מתוך כלל האוכלוסייה סובלים מאסתמה. שיטות הטיפול באסתמה הולכות ומתפתחות עם השנים, כך שהמחלה הפכה למציאות שניתן להתמודד איתה בקלות יחסית, ומקרי המוות הנובעים ממנה הפכו לנדירים.

(לא) נעים להכיר: מהי אסתמה?

אסתמה (מוכרת גם בשמותיה העבריים "קצרת" או "גנחת הסימפונות") היא מחלה דלקתית של הסימפונות – דרכי הנשימה. שתי הסימפונות מתפצלות מתוך קנה הנשימה ופונות אל הריאות, כאשר כל אחת מהן מתחברת לריאה אחת. אסתמה היא מצב שבו הדלקת בסימפונות גורמת להיצרות של הסימפונות, ובמקרים חמורים אף לחסימה שלהן.

הגורמים להתפתחותה של אסתמה אינם ברורים לחלוטין. יש בהם מרכיב תורשתי, אך גם מרכיב סביבתי – זיהום אוויר, למשל, תורם לעלייה בשכיחות של מקרי אסתמה. גם אלרגיה נקשרת לעיתים קרובות להתפתחות של אסתמה, אשר מהווה תגובה של הגוף לחשיפה לחומרים אלרגניים. אצל ילדים, ניתן לראות קשר ברור בין נזלת אלרגית לבין אסתמה – כ-30% מהילדים הסובלים מנזלת אלרגית יפתחו אסתמה, ומן הכיוון השני – כ-80% מחולי האסתמה סובלים מן התופעה של נזלת אלרגית. במקרה שהאסתמה כבר קיימת, נזלת אלרגית תורמת גם להחמרה של המחלה. לכן, כאשר ישנו קשר בין אלרגיה לבין האסתמה של המטופל, מטפלים לעיתים קרובות בשני הנושאים במקביל.

אסתמה מופיעה בעיקר בגיל הילדות, כאמור. בכשליש מן המקרים של אסתמה בילדות, המחלה תחלוף בסביבות גיל שש – בפרט כאשר מדובר באסתמה שאין לה רקע אלרגי. ילדים אחרים ימשיכו לסבול מן האסתמה גם בבגרותם. אף שהשכיחות של האסתמה גבוהה אצל ילדים, היא עלולה להופיע לראשונה גם בגיל מבוגר יותר, ולמעשה – בכל גיל.

אסתמה מאופיינת בתקופות שקטות, ובהתקפים (מכונים גם "התלקחות") של תסמיני המחלה. ההיצרות של הסימפונות גורמת לתופעות של שיעול, נשימה שורקנית ועוד, ובמקרים חמורים עלולה להוביל לחסימה של הסימפונות, מה שמחייב, כמובן, פינוי מהיר לבית החולים לקבלת טיפול מתאים.

התקפי המחלה מגיעים בדרך כלל כתגובה לשלל גורמים, כמו למשל פעילות גופנית מאומצת, קור, תרופות מסוימות, סטרס, צינון או מחלות ויראליות אחרות של דרכי הנשימה, וכאמור – גורמים אלרגניים, כמו זיהום אוויר או חשיפה לחומרים גורמי אלרגיה, כמו אבקני פרחים, עובש, אבק וכן הלאה.

(צילום: shutterstock)

אבחון: איך אדע שיש לי אסתמה?

התסמינים שעשויים להצביע על אסתמה הם התקפים חוזרים של קוצר נשימה, נשימה שורקנית (עם "צפצופים"), שיעול חזק וליחה. לעיתים קרובות ניתן להבחין בכך שהתסמינים מחמירים בשעות הלילה ולפנות בוקר.

כדאי לציין שישנם אנשים שיש להם גורמי סיכון מוגברים לאסתמה, ואם הם קיימים – מומלץ להיות ערניים עוד יותר לתסמינים ולבצע אבחון במקרה של חשד לאסתמה. כך, כאמור, ילדים הסובלים מנזלת אלרגית. אצל מבוגרים, גורמי סיכון יכולים להיות סביבה תעסוקתית שבה יש חשיפה לגורמים המגבירים את הסיכון לאלרגיה, כמו אצל צבעים, עובדים במפעלים כימיים, אופים וקונדיטורים, רתכים, וטרינרים ואנשים שעובדים עם בעלי חיים, אחיות ועוד.

כאשר יש חשד להתפתחות של אסתמה, על פי התסמינים והגורמים הסביבתיים, מבצעים בדרך כלל בדיקת נשיפה בשם "ספירומטריה". הנבדק נושף אל תוך מכשיר הספירומטר, במטרה לבדוק מהו נפח האוויר שנפלט מראותיו, ומהו נפח האוויר שנפלט במשך שניה אחת. את התוצאות משווים לתוצאות תקינות, וכך ניתן לזהות מצב של אסתמה. לעיתים מרחיבים את הבדיקה, ומבצעים אותה גם תחת השפעה של תרופות מרחיבות סימפונות (מהסוג הניתן לטיפול באסתמה), או לחילופין בהשפעת תרופות שגורמות להיצרות של דרכי הנשימה, כדי לראות את התגובה של דרכי הנשימה לתרופות המדוברות, ולדייק את האבחנה. אצל ילדים, במקום תרופות המצרות את דרכי הנשימה משתמשים לעיתים בפעילות גופנית, שמהווה טריגר להתקפי אסתמה, כדי לבצע את הבדיקה.

אצל אנשים מסוימים יש צורך בבדיקות נוספות על מנת לאשר את האבחנה של אסתמה, כמו צילום רנטגן – שנועד לשלול מחלות ריאתיות אחרות, או בדיקה של הדלקתיות של הריאה, שנעשית באמצעות דגימת ליחה או באמצעות מדידה של רמות של תחמוצת החנקן בנשיפה – כיוון שרמות גבוהות של תחמוצת החנקן מצביעות על דלקתיות של דרכי הנשימה.

במקביל, מבצעים גם בירור אלרגי, על מנת לבדוק אם ישנם גורמים אלרגיים המתקשרים לאסתמה. בדיקה זו היא בדיקת אלרגיה פשוטה הנעשית במרפאות המתאימות, ובה ניתן לזהות חומרים אליהם הנבדק אלרגי, ושעלולים לגרום להתלקחות של האסתמה.

אז יש לי אסתמה. איך מתקדמים מכאן?

הטיפול באסתמה מתחלק לשניים: מניעת התקפים, וטיפול בהם. כאשר ישנו רקע של אלרגיה, ניתנת הדרכה למטופל כיצד להתרחק מגורמי האלרגיה – הימנעות ממזונות אלרגניים, שמירה על סביבה נקייה מקרדית אבק הבית וכן הלאה, בהתאם לנתונים הספציפיים של המטופל. במקרה הצורך, ניתן גם טיפול תרופתי עבור האלרגיה, בין השאר על מנת למנוע התפתחות של האלרגיה להתקף אסתמה.

אסתמה אינה ניתנת לריפוי מלא, אך באמצעות טיפול מתאים – הן טיפול מונע והן טיפול אקטיבי בעת הצורך – ניתן להפחית את התדירות של ההתקפים כמו גם את עוצמתם.

החלק העיקרי של הטיפול באסתמה נעשה באמצעות משאפים. המשאף מחדיר את התרופה באמצעות שאיפה דרך הפה. שיטת טיפול זו יעילה ובטוחה, משום שהיא מעבירה את התרופה ישירות אל הריאות – שהן איבר המטרה, מבלי לפגוע בדרך באיברים אחרים. בחלק מן המשאפים התרופה מתפזרת באמצעות רסס – בתרופות אלה מומלץ לעשות שימוש בספייסר, אשר מקשר בין המשאף לבין הפה ומקל על שאיפת התרופה.

המשאפים מכילים תרופות אפשריות שונות, אשר מותאמות באופן אינדיבידואלי לכל מטופל ולכל מצב או שלב של המחלה. בעבר נעשה שימוש נרחב בתרופות כמו ונטולין או בריקלין, אשר פועלות להרחבת הסימפונות ולהקלה על הנשימה. תרופות אלה משפיעות במהירות רבה, כך שהן יעילות מאד בזמן התקף אסתמה, אך החיסרון שבהן הוא בכמות הסטרואידים שהן מכילות, אשר בשימוש ארוך טווח עלולים לגרום לתופעות לוואי ולנזקים שונים. לכן כיום, השימוש בוונטולין ובבריקלין נעשה רק בשילוב עם תרופות אחרות, בעלות השפעה ארוכת טווח, והן משמשות בעיקר להקלה מידית בזמן התקף.

ישנו מגוון גדול של תרופות בעלות השפעה ארוכת טווח, והתאמתם לחולה נעשית, כאמור, באופן אישי, בהתאם לסוג המחלה, לחומרתה ולאופן השפעתה על המטופל. תרופות מוכרות הן למשל אירובנט, אפוונט, בודיקורט, פליקסוטייד ועוד. במקרים של מחלה שאיננה קלה מאד, נעשה שימוש בתרופות מסוג זה באופן קבוע, גם כאשר אין התקפים, במטרה להרחיב את הסימפונות ולנקות את דרכי האוויר.

(צילום: shutterstock)

התרופות הללו לטיפול באסתמה גורמות לעיתים (במיוחד כאשר נעשה שימוש במינון גבוה של התרופה) לתופעות לוואי קלות ומקומיות, כמו רעד בידיים, כאב ראש, דפיקות לב, התכווצויות שרירים וכדומה. תופעות הלוואי הללו חולפות בתוך מספר דקות.

לעיתים משלבים עם התרופות הללו גם תרופות מכייחות, הנלקחות בנטילה בפה, כמו מוקוליט וכדומה. תרופות אלה מיועדות להקלה על ההוצאה של הליחה מהגוף, כך שהיא גורמת לפחות קשיים בנשימה.

במקרים של מחלה חמורה יותר או התקפים תכופים יותר, ניתנות גם תרופות אחרות, חזקות יותר. במקרים חריגים של התקפים חמורים ותכופים, ניתנים לעיתים סטרואידים בנטילה בפה, במקום במשאף. טיפול זה ניתן רק במקרים מיוחדים ולתקופת זמן קצרה, משום שבנטילה ארוכת טווח של סטרואידים דרך הפה צפויות תופעות לוואי קשות כמו עלייה במשקל, לחץ דם גבוה, חולשה בשרירים, אוסטיאופורוזיס, סוכרת, מחלות עיניים ועוד.

בשימוש קבוע במשאפים, חשוב לשים לב לכך שתיתכן תופעת לוואי של התפתחות פטריות בפה. ניתן למנוע תופעה זו באמצעות הקפדה על שטיפת הפה במים או במי פה לאחר כל שימוש במשאף.

במקרה של התקף אסתמה, חשוב לעשות שימוש בתרופות המיועדות להקלה מידית, ולהימנע ממאמץ פיזי. מומלץ לנוח בישיבה ולא בשכיבה, ולעיתים קרובות ניתן להקל על ההתקף באמצעות ישיבה על כסא כשהזרועות מונחות על הברכיים, והתכופפות קדימה בגב ישר. אם ילד בסביבתכם נמצא בהתקף אסתמה, שמרו על קור רוח וסייעו לו להתיישב בתנוחה מתאימה, לנוח ולהשתמש במשאף.

אם התסמינים מחמירים ונוצר קושי חמור בנשימה, יש לפנות מיד לקבלת עזרה רפואית דחופה. במקרים חמורים במיוחד יהיה צורך גם בפינוי לבית החולים, כדי למנוע מצב של חנק.

תזונה: מה כדאי לי לאכול אם יש לי אסתמה?

השמירה על תזונה בריאה, ובכלל, על אורח חיים בריא, חשובה לכל אדם, ובפרט כאשר ישנן מחלות כרוניות שונות. לחולי אסתמה, יותר מכל אדם אחר, מומלץ מאד להימנע מעישון. העישון מחמיר את תסמיני האסתמה וגם מפריע לפעילות של חלק גדול מן התרופות המקלות על התופעות.

אם הטיפול באסתמה כולל נטילת סטרואידים דרך הפה, חשוב מאד לשמור על משקל תקין ועל תזונה עשירה בסידן (כדי למנוע אוסטאופורוזיס), להימנע מצריכה מופרזת של אלכוהול ולבצע פעילות גופנית יומיומית. פעילות גופנית מומלצת לחולי אסתמה באופן כללי, אך יש לבצע אותה במעקב מתאים, על מנת למנוע מאמץ יתר שעלול לעורר התקפים.

ישנם מחקרים המראים על קשר בין תזונה עשירה בסיבים תזונתיים לבין הפחתה של מחלות במערכת הנשימה, וספציפית אצל אסתמטיים – על הקלה בהתקפים ובתדירותם. מדובר על תזונה בריאה באופן כללי, כך שהיא מומלצת מאד.

חולי אסתמה רבים מדווחים על שיפור במצבים הכללי ובחומרת ההתקפים או בתדירותם בעקבות טיפולים שונים של רפואה משלימה. עיסויים שונים עשויים להקל על הנשימה; טיפולים כמו דיקור סיני, שיאצו, הומאופתיה וכדומה נמצאו גם הם כיעילים ולהקלה ולטיפול במחלה. ייעוץ נטורופתי לתזונה מסייע רבות אף הוא, כך שמומלץ לחולי אסתמה לבדוק אפשרויות שונות של טיפול ולמצוא את השיטות המסייעות להם.