אני יכולה להתלונן. אבל מה זה יעזור?

גברת כץ היא קשישה, מלאת בנסיון חיים, חוכמה, אופטמיות ואמונה.

איך אני יודעת?

שוחחתי איתה טלפונית, ומשיחה זו הבנתי את כל הנ"ל.

התקשרתי כדי לדרוש בשלומה ולשמוע איך היא מתמודדת בתקופה זו של המגיפה העולמית.
כידוע, קשישים הם ברמת סיכון גבוהה, ולכן רובם לא יוצאים מהבית וכבר סגורים הרבה זמן, וזה לא פשוט.

"מה שלומך, גברת כץ?", אני שואלת אותה אחרי שחייגתי אליה והיא ענתה לשיחתי.
גברת כץ הנכבדה משחררת צחוק קל, ואומרת: "ב"ה!".
"טוב לשמוע אותך צוחקת", אני אומרת, מופתעת מעט מהתגובה.
"למה לא לצחוק?", שואלת גברת כץ. "יש לי ברירה אחרת?".

שתינו יודעות שהיא בבית, ועל אף שיש לה ב"ה משפחה ברוכה, אוהבת ומכבדת, היא כרגע הרבה הרבה לבד.

"ודאי שיש לך ברירה", אני אומרת. "הרבה נשים במצב דומה לשלך, בוכות ומייללות".
"וזה עוזר להן?", שואלת הגברת כץ.
"לא. לא נראה לי שזה עוזר להן, לא חושבת שזה מועיל ממש, אבל מכורח המציאות שנפלה עליהן הן לא מסוגלות לצחוק כמוך".

"תקשיבי לי טוב", היא אומרת, ואני מקשיבה. לא סתם מקשיבה, אלא מקשיבה היטב, כי אני רוצה לשמוע מה יש לקשישה במצב שלה, ששומרת על אופטמיות ומצב רוח טוב, להגיד לי.
.
"עברתי לא מעט בחיים, ואני אומרת לך, הכוח הכי חזק זה כוח החיים! הכוח לרצות לחיות!".

היא מסבירה את עצמה:"אדם רוצה לחיות! הוא מצליח לעבור את הניסיונות שמגיעים לפתחו, גם במצב הכי קשה, כי הרצון להחזיק בחיים נותן לו את הכח להמשיך את החיים".

היא לוקחת נשימה ומסיימת את משנת חייה הסדורה בתקוה גלויה ומלאת אמונה:"אנחנו נעבור בעז"ה את המגיפה הזאת, נעבור גם את זה, בעזרת ה' הטוב שתמיד שומר עלינו!".

או הו, איזו עוצמה.

גברת כץ רוצה לחיות! אבל היא רוצה לא סתם חיים, אלא חיים מאירים גם במצבים מאתגרים.

גברת כץ גילתה לי את סוד החיים במצב הכי קשה. אבל גם במצב שהוא לא הכי קשה, וגם בזמנים שיגרתיים יחסית צריך כוח.

צריך כוח לסידורים מבית ומחוץ.
צריך כוח לתת לילדים אוכל, לסדר אחריהם, לשוות לבית צורה של בית בסוף יום או בתחילתו, לחתום לכולם על הצהרות בריאות ולוודא שכל אחד יוצא בשלום וחוזר.

צריך כוח כדי להירגע כשכועסים, כוח לסלוח וכוח לשתוק.
צריך כוח כדי להתנהג בסבלנות, כוח לוותר וכוח לחייך.
צריך כוח לבצע אותן מטלות שוב ושוב, וכוח להתעלם ממה שצריך להתעלם.
צריך כוח לנוח ולתת לעצמי כוח.

גם את זה למדתי מגברת כץ.
למדתי שיש לאדם בחירה בתוך המציאות שבה הוא חי, למצוא את מה שנותן לו כוח.
היא בחרה לצחוק, אף על פי שהיא במצב בו יכלה, כמו נשים רבות אחרות באותו מצב בדיוק, להתלונן, וזה היה מובן לחלוטין, מוצדק.

אבל כמו שהיא אמרה, "מה זה עוזר?".

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com