למה עם ישראל חכם יותר מכל העמים?

מאז ומעולם, נחשב עם ישראל בעיני העמים לעם חכם מאוד, ולמעשה – החכם שבעמים, ולא בכדי (ויעידו על כך מספרם היחסי של הזוכים היהודים בפרס נובל, מתוך כלל הזוכים. עם ישראל מהווה כ-2/1000 מאוכלוסיית העולם. לעומת זאת, המספר הכללי של הזוכים היהודים בפרס נובל קרוב לפי מאה ממספר הזוכים שאינם יהודים, ביחס לאוכלוסייה הכלל עולמית). לא זו בלבד, אלא, יסודותיו ותרבותו הרוחנית של עם ישראל, זכו גם הם להערכה בלתי ניתנת לשיעור מצד העמים, והראיה הברורה ביותר לזה היא העובדה שלהבדיל, שתי הדתות הגדולות בעולם לא הססו לחקות את היהדות, ולקבוע את היסוד העיקרי שביהדות, והוא: מחזוריות שלשבעה-ימים-בשבוע, ואף קבעו את אחד מימי השבוע כיום החשוב משאר הימים: הנצרות – את היום הסמוך לשבת, לאחריו; והאסלאם – את היום הסמוך לשבת, לפניו!

פלא גדול מזה, שאין לו כל הסבר טבעי, הוא העובדה שכל אומות העולם אמצו את מחזוריות הזמן שלשבעה-ימים-בשבוע, וקבעהו כיסוד: מוחלט, אחיד, כלל עולמי, בלתי תלוי בעליל ובלתי משתנה כלל, שאינו ניתן לערעור – בשום אופן, בשום זמן ומשום סיבה, ולא ע"י שום גורם, יהא אשר יהא – לעד, לעולמי עולמים ולנצח נצחים! ואין פוצה פה ומצפצף. הדבר מעלה תהייה עצומה: מדוע? שהרי יש מהם כמיליארד וחצי אתיאיסטים, ומהם רבים שאינם שובתים ממלאכה 24/7, ואם כן, מתעצמת השאלה: מה להם ולמחזוריות של שבעה ימים?

ואמנם, התשובה לשאלה עצומה זו, היא: זהו כוחה של תורת ישראל!

הואיל ותורתנו הקדושה נבראה 976 דורות לפני בריאת העולם, והעולם נברא על פי התורה (שהיא כעין "תוכנית מהנדס" של העולם), ובתורה נמצא מַּטְבֵּעַ הזמן של שבעת הימים (שבוע), שבהם נברא העולם, ככתוב (בראשית ב', א'-ב'): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָֽם: וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָֽׂה". אלא שמעבר לעובדה שאין לך דבר שכתוב בתורה שאינו קיים בעולם, ואין לך דבר שקיים בעולם – שאינו כתוב בתורה – השליטה של התורה בעולם ובחוקי הטבע – מוחלטת ואינה ניתנת לערעור! שהרי, אין לך חוק בעולם שנשמר בלעדי גורמי אכיפה, ואם כן, מיהו זה, ואיזה הוא, שאוכף את שמירתם של חוקי הטבע?

למעשה, כח על טבעי זה של תורת ישראל, מקנה לחכמי התורה בישראל את היכולת לשלוט בטבע, וזהו היסוד המרכזי של הפתגם: "צדיק גוזר – והקב"ה מקיים! ואפילו להחיות מתים"! ואין לך אדם מישראל, שלא אירע לו, או לאחד ממקורביו, מקרה שאין לו הסבר בדרך הטבע, המוגדר למעשה כ"נס".

אשר על כן, מאז ומעולם, שמירת התורה והמצוות הכתירה את עם ישראל בכינויים כמו "עם הספר", "עם השם" וכדו', ובמעמד ייחודי בעיני העמים, ככתוב (דברים ד', ו'): "וּשְׁמַרְתֶּם וַֽעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָֽעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַֽחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּֽה".

וכן מעיד הכתוב (תהלים י"ט ח'): "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּֽתִי". ואמנם, עסק התורה ושמירת מצוותיה – הרימו את קרנו של עם ישראל בעיני הגויים, ועל פי המדרשים, בזמן שבית המקדש היה קיים, לכל מקום בעולם שהיה מגיע יהודי – היו מקימים לו קתדרה (דוכן מרצים של זמנם), כדי ללמוד ממנו חכמה, ככתוב (קהלת ח', א'): "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו". הואיל וחכמתם היתירה הייתה ניכרת, ועולה לאין שיעור, על חכמת העמים, עד שהודו בעל כרחם "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּֽה", וזו גם הסיבה ל"חיקוי" האמור של חוקי ישראל. יתירה מזו, זו גם הסיבה לכך שכאשר עם ישראל הקדוש, מחקה את חוקי הגויים – אין לך חילול השם גדול מזה, ובזוי מעמדו הרם של עם ישראל בעיני הגויים.

עוד יש לציין, שעובדה מוּכֶּרת היא בעולם, שמלבד חכמתו בתורה, להבדיל, מסתעפת חכמתו של עם ישראל גם לענייני העולם הזה, ולהלן דוגמאות המעידות על כך:

המדרש מספר אודות סוחר יהודי, שנסע ליריד בעיר של גויים כדי לרכוש סחורות, והיו בידו 500 זהובים. חשש היהודי, בצדק, מנוכלים ודומיהם – בעיר שאינו מכיר. לכן, לפני כניסתו לעיר, הסתכל כה וכה, וירא כי אין איש – טמן את אוצרו בקרקע, ונכנס לעיר לחפש סחורה טובה. לאחר שמצא את מבוקשו, חזר למקום המטמון כדי לקחתו, ולחזור ולשלם על הסחורה. אלא שלדאבונו, גילה שאוצרו נגנב. הביט היהודי סביבו, וסרק במבטו את הבתים שבגבול החיצוני של העיר, וראה שיש חור בגדר של אחד הבתים. מיד הבין שאת מעשה הטמנת האוצר, ראה האדם שגר באותו בית.

לכאורה, ממצב ביש זה – אין מוצא! אלא שחכמת היהודי – עמדה לו! הלך היהודי לאותו בית, פנה לגוי שגר שם, ואמר: אמרו לי עליך שאתה חכם גדול, וברצוני להיוועץ עמך! באתי לעיר זו לשם מסחר, ולפני כניסתי, טמנתי 500 זהובים במקום מסתור. מחר יהיו בידי 800 זהובים נוספים, ואיני יודע אם לטמון אותם עם ה-500, או במקום אחר, שלכל אחת מהאפשרויות יש יתרון וחסרון: מחד, אם אטמנם יחד, הכל מרוכז במקום אחד ונח – אם ימצאם אדם, ימצא הכל! מאידך, אם אטמנם בנפרד – אין הדבר נח, ועלול אני לשכוח את אחד המקומות, ולהפסיד חלק מאוצרי; אבל, גם אם ימצא אדם אחד מהמקומות – לא ימצא הכל!

מיד, ענה לו הגוי (שהבין שהיהודי מדבר אודות 500 הזהובים שגנב מהבור, ובליבו חפץ לקחת גם 800 הזהובים הנוספים), ואמר: באת למקום הנכון! במצבך – עדיף לטמון הכל ביחד, הואיל וזר אתה במקום. ובאמת, הסיכוי שיתגלה המטמון – הוא קטן מאוד! הודה היהודי לגוי, ואמר לו: אמנם – חכם גדול אתה! והלך לדרכו.

בלילה לקח הגוי את 500 הזהובים שגנב, והחזירם אל הבור (הואיל וידע, שאם לא ימצא היהודי את אוצרו הראשון – לא יטמון שם את אוצרו השני). למחרת חזר היהודי לבור, לקח את 500 הזהובים והלך לחיים טובים ולשלום.

ואמנם, חכמתו של עם ישראל הקדוש, שהיא תורתו, מעבר לכך שמאירה דרכו – מחייבת את מקבליה, כי שם השם עליה, ויעיד על כך המעשה הבא, שהוא בספר "אורחות צדיקים" (שער האמת), מתוך המדרש (דברים רבה ג', ג'):

 מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו, אמרו לו: רבי! "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" (משלי י', כ"ב). אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי! הלך והחזירה לאותו הישמעאלי. קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח! ע"כ.

לסיכום: זכה עם ישראל להיקרא "העם הנבחר", ובמעמד הר סיני קיבל מהבורא יתברך את הנכס הרוחני – אוצר החכמה האלוקית – התורה הקדושה, הקרויה גם על שמו: "תורת ישראל", שאין דומה לה, ושהיא המפתח לקיום העולם ולשליטה בו! אלא – חכמה זו מחייבת מקבליה, כי שם השם עליה!!!

לעולם לא יתאפשר להודות לבורא יתברך על מתנה גדולה זו, אלא שמן הראוי – לנסות ולהבין מעט מערכה, דבר שיביאנו להכרה ברום מעלתו וקדושתו של עם ישראל, וממילא, אדם המכיר בערכו באמת – מתנהג בהתאם למעמדו!

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שהשם אלקיו!