"לא נעזוב אותם לעולם"; האנשים שמלווים את משפחת החייל שנהרג מדברים

יום חמישי האחרון, שעות הערב, הישיבה התיכונית 'צביה' בלוד. מאות אנשים, ביניהם רבנים, אישי ציבור ואמנים, רובם עטויי מסכות, ובמרכז כל אלה – ספר תורה אחד ושני הורים נרגשים. "עברתי הרבה בחיים, אבל זה אחד הדברים המרגשים שיצא לי לעשות" אומר יונתן עמרן, סופר סת"ם המתגורר בבני ברק. "אני עובד עם ארגון הידברות כבר כמה שנים וכותב עבורם ספרי תורה. לפני מספר שבועות החליטו בארגון לתרום ספר לעילוי נשמתו של עמית בן יגאל, החייל שנפל בעת מילוי תפקידו בל"ג בעומר.

יונתן עמרן, סופר סת"ם

"הסיפור של עמית נגע ברבים, ואחד הדברים המרגשים בו הוא שכל כך הרבה אנשים לקחו חלק בכתיבת הספר הזה. לכן גם היה לנו חשוב ללכת לרבנים גדולים מכל המגזרים כדי שיכתבו אותיות בספר, וזה מה שעשינו. הלכנו להמון רבנים, וביניהם הרב בניהו שמואלי, הרב אלבז, הרב ארוש, והרב עמאר - שמאוד חיזק את ברוך, אבא של עמית, ואמר לו שהבן שלו לא מת, אלא רק עבר למקום אחר. שהנשמה ממשיכה לחיות. ברוך אמר שהוא מרגיש שהרב עמאר כמו אבא שלו. שהוא לא מאמין שהוא שומע חיזוקים כאלה עוצמתיים.

"ביום השני הלכנו לרבנים בבני ברק, ואחר כך נסענו לראש הממשלה נתניהו שגם רצה לקחת חלק בכתיבת הספר. אחד הרבנים אמר לברוך שיש לו זכויות אדירות בחיזוק עם ישראל, ושאין לו מושג אפילו כמה. שהוא מקדש שם שמיים בכך שהוא מקבל את מה שקרה לו באמונה, ולא כועס או מתרעם כלפי שמיא חלילה. כשהיינו אצל הרב אלבז ברוך סיפר לרב שהוא ועמית ז"ל היו מגיעים לסליחות בישיבה שלו, וזו הייתה סגירת מעגל מאוד מרגשת.

"הרב ארוש אמר לברוך שלכל יהודי יש את הזמן המדויק שבו הוא צריך להיפטר מן העולם. וזה לא משנה איפה הוא יהיה באותו זמן. מעבר לכך, הרב אמר לו שזו זכות גדולה למות כמו שהוא מת – על קידוש ה'. רבי עקיבא רצה למות על קידוש ה', ואכן בסופו של דבר זה מה שקרה לו. האמת היא שכתבתי המון ספרי תורה בחיי, אבל מהספר הזה התרגשתי במיוחד, כי ידעתי שלמעשה זה ספר של כל עם ישראל, ושהחייל הגיבור הזה הצליח לחבר במוות שלו את כל השכבות של העם".

יותר מהרוגי מלכות

אחד הסיפורים המרגשים הקשורים לכתיבת ספר התורה לעילוי נשמתו של עמית הי"ד הוא סיפורה של עדי פלאח, סטודנטית בת 18 המתגוררת בנתניה, אשר נקשרה באופן עוצמתי לעמית ומשפחתו – מה שגרם לה לעשות מעשה מרשים במיוחד. "כששמעתי על הסיפור של עמית", אומרת עדי, "מאוד התחברתי אליו, ומה שקרה לו עשה אותי ממש עצובה. במשך שבוע שלם רק קראתי כתבות ודברים עליו מהבוקר עד הלילה. הייתי רק על זה והיה לי מאוד קשה להמשיך הלאה. בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת ללכת למשפחה שלו. הגעתי אליהם בשבעה, אבל היו הרבה אנשים, אז לא הצלחתי להגיע לנאווה וברוך, ההורים של עמית.

"ימי השבעה הסתיימו, אבל עמית המשיך להעסיק אותי. יומיים אחרי שקמו מהשבעה קיבלתי הודעה מהמורה שלי בתיכון שבעקבות עבודה שכתבתי על נוער לוחם בגטו ורשה זכיתי במלגה. הייתי מאוד עצובה באותו שבוע, אבל הבשורה הזו שימחה אותי. הזכייה מיד התחברה לי עם עמית, כי גם הוא היה נוער לוחם, ובמיוחד כי הוא פרסם פוסט על כך שהשואה הייתה אחד הדברים שעודדו אותו להתגייס לקרבי, אז החלטתי לתרום את הכסף מהמלגה למשהו שקשור אליו. התייעצתי עם המורה שלי, והוא המליץ לי לתרום את הכסף לבני נוער שאין להם כסף לטוס לפולין.

"כתבתי פוסט על העניין הזה, הוא הגיע לברוך, שאיכשהו הבין שהתכוונתי לתרום את כל הסכום לכתיבת ספר תורה. במקום להסביר לו את הטעות, המשפחה שלי ואני החלטנו להכפיל את הסכום של המלגה, ולתרום את הסכום הזה גם לבני הנוער וגם לכתיבת הספר. ביום חמישי בבוקר, היום של הכנסת ספר התורה, ברוך התקשר אלי ואמר שהוא מאוד התרגש מהתרומה, והזמין את כל המשפחה שלי לאירוע. כמובן שהגענו, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה המשפחה שלי פגשה את ברוך. החלטתי לתרום את הסכום דווקא להכנסת ספר תורה כי אני מאוד מחוברת למצוות, ומאמינה שעשיית מצוות מביאה ברכה לחיים. אני באה ממשפחה מסורתית, ורוצה להתקדם וללמוד עוד ועוד".

לבחור בחיים ובהמשכיות

אז איך באמת זה קרה, ומה הוביל להחלטה על כתיבת ספר התורה?

"זה היה כמה ימים לאחר שקרה לי האסון בו איבדתי את בני יחידי", מסביר ברוך בן יגאל, אביו של עמית הי"ד. "התקשרה אלי אישה בשם שפרה מארגון הידברות והציעה לי את השותפות איתם בכתיבת הספר. היא חיברה אותי לישראל כהן מהארגון, וברגע שהבנתי את גודל הזכות, ושהארגון קשור לרב זמיר כהן שאני יכול לומר עליו רק דברים טובים - התחלנו את התהליך המרגש.

הרב זמיר כהן ואביו של עמית ז''ל

"האנשים של הידברות לקחו אותי לכל גדולי ישראל, לרבנים הראשיים, וזה מאוד שימח וחיזק אותי. השיא היה כמובן בהכנסת ספר התורה שמאוד ריגשה אותי. הרבנים אמרו לי שעיקר מה שיש ביהודי זו הנשמה, לא הגוף, ובמובן הזה עמית חי. הנשמה נשארת לנצח. גם התורה היא נצחית, ולכן אני מרגיש אושר גדול מכך שעמית מונצח בספר תורה".

אחד האנשים המעניינים שנכחו בהכנסת ספר התורה הוא הרב איתן שנרב, תושב לוד, אשר בתו רנה נרצחה לפני עשרה חודשים בפיגוע שאירע בעת טיול משפחתי למעיין הסמוך לישוב דולב במטה בנימין. "יוסי, אח של ברוך, חבר בקהילה שאני מכהן בה כרב", הוא מסביר לי. "מאז שעמית נהרג, ברוך בא כל שבת להתפלל איתנו, ואנחנו בקשר הדוק וחזק. בל"ג בעומר, היום בו עמית נפל, הייתי עם אשתי וחלק מהילדים בדרך למצפה רנה, ופתאום שמענו שלוחם גולני נהרג במהלך פעילות מבצעית. מכיוון שאני עצמי שירתי כלוחם בגולני, ואחר כך כרב בחטיבה, הרגשתי מיד חיבור חזק לחייל. מעבר לכך, אני מרגיש חיבור חזק לחיילים שנהרגים כי הם פשוט מקדשים שם שמיים. למות על קדושת הארץ זו זכות גדולה. אנחנו לא מצפים לזה ולא מחכים לזה, אבל מי שזה קורה לו – אין יותר גבוה מזה.

הרב איתן שנרב וברוך בן יגאל

"זמן קצר לאחר שרנה נרצחה, עוד כשהייתי בבית החולים, ראש הממשלה התקשר לנחם, ובשיחה אמרתי לו שרנה היא הרוגת מלכות. הדבר הזה התפרסם בתקשורת, וכמה שעות לאחר מכן התקשר אליי הרב שלמה אבינר ואמר לי: 'שמעתי שאמרת שהבת שלך היא הרוגת מלכות, אבל זה לא נכון'. נלחצתי ממה שהרב אמר, שאלתי למה הוא מתכוון, והוא הסביר שהיא במעלה הרבה יותר גבוהה מהרוגת מלכות.

הרב איתן שנרב (מוזכר בכתבה) וברוך אבא של עמית ז''ל

"הרב הסביר שכיש מלכות רשעה ששולטת עלינו ורוצה להשמיד אותנו גשמית או רוחנית ואנחנו נהרגים כי אנחנו ממשיכים לקיים מצוות – זה נקרא הרוג מלכות. אבל כשמישהו נלחם ונהרג על כיבוש הארץ - זה יותר גבוה מהרוג מלכות. גם רנה נלחמה על הארץ, כי מי שמטייל בארץ גם למעשה נלחם עליה.

"בזכות יוסי, אח של ברוך, נוצר בינינו קשר חזק. איך שהגעתי לשבעה ברוך שאל אותי איפה התינוקת. לפני למעלה מחודש נולדה לנו תינוקת, וברוך ה' גם ברוך, כמונו, בעניין של לבחור בחיים ולראות איך אפשר להתקדם הלאה, איך אפשר לקדש שם שמיים. בהתחלה ברוך חשב להכניס את ספר התורה של הידברות לבית הכנסת של הקהילה שלנו, איפה שאח שלו מתפלל, אבל אמרתי לו שבעוד חודשיים אנחנו מכניסים בעזרת ה' ספר תורה לעילוי נשמת רנה, והצעתי לו להכניס את ספר התורה לישיבה התיכונית בלוד. באחד מבתי המדרש שם לא היה ספר תורה, וגם הילדים של יוסי לומדים שם.

"בית המדרש בלוד הוא מקום מאוד מאחד. זהו למעשה כולל שפועל בתוך הישיבה, שבו לומדים חרדים ודתיים לאומיים יחד. ספר תורה מסמל חיים, המשכיות, נצח, וזה שברוך בחר להכניס ספר תורה זו בחירה בחיים. אנחנו מבינים שיש המשכיות, ולא נותנים חלילה לייאוש להשתלט".

"מהיום יש לי 20 בנים"

בחלק האמנותי של הערב הוזמנו להופיע מספר אמנים, וביניהם הראל טל, ישי לפידות, להקת פרחי ירושלים בניהולו של חנן אביטל, יניב מדר, מוטי גרינבוים ובנימין דנישמן. לאחר האירוע אמר הראל טל את הדברים המרגשים באים: "הייתה לי הזכות להיות שותף בערב המיוחד של הכנסת ספר התורה לעילוי נשמת עמית בן יגאל הי"ד. התרגשתי כשהזמינו אותי לבוא ולקחת חלק. זכיתי להופיע ולשיר לכבוד התורה ולכבוד עמית, מול קהל מגוון של אנשים טובים, קרובים ורחוקים, שהרגישו שייכות ובאו עם הרבה אהבה. זה היה ללא ספק ערב מיוחד עם תחושות עמוקות של חיבור לעם ישראל ולתורה.

"בכל התקופה הזו, היה כל כך מרגש לראות את עם ישראל במיטבו, איך כולם התאחדו סביב הסיפור הזה. אין אחד שזה לא נגע בו. אתה רואה יהודי שמאבד את הבן היחיד שלו, כחלק ממסירות נפש על עם ישראל וארץ ישראל, ופשוט נפעם. יהודי מלא באמונה, מלא בכוחות עצומים בלתי מוסברים, מלא באהבה.

"לדעתי אחד הרגעים המיוחדים בערב הזה היה לראות את ברוך, אבא של עמית, מחבק את כל החיילים מהצוות של עמית ואומר בפה מלא: 'אני רוצה שתדעו שאיבדתי בן אחד, אבל קיבלתי 20 בנים. מעכשיו אתם כולכם כמו הבנים שלי. אני כמו אבא שלכם'. לראות יהודי שמתוך משבר כל כך גדול מתרומם לכזאת אהבה, לכזאת אמונה, לכזה חיבור לתורה ולבורא עולם, זה בכלל לא מובן מאליו ולא משאיר אותך אדיש. אני מתפלל יחד עם כל עם ישראל שהקב"ה יתן להם כוחות ותעצומות נפש, וינחם אותם ואת כל עם ישראל, ונזכה בקרוב לנחמה הגדולה ולבניין ירושלים".

ישי לפידות, אשר ליווה את משפחת בן יגאל ואף השתתף בחנוכת אופנוע חדש של זק"א לעילוי נשמתו של עמית, אמר בתום האירוע: "קיבלנו מתנה מהקב"ה, שלפעמים יש לנו כוחות של אלוקות. אחנו יכולים להחיות ולרפא אנשים. רופאים יכולים לתקן את הגוף, פסיכולוגים מטפלים בכאב, ואנחנו, האמנים, יכולים להחיות את הנפש. לכן לכל מקום שבו צריכים אותנו אנחנו חייבים להגיע. וקל וחומר במקרה כזה".

ישי לפידות

"עמית נהרג ביום שלישי", מספר חנן אביטל מנהל להקת 'פרחי ירושלים', "וביום שישי חבר שאל אותי אם אני רוצה לזכות במצווה. עניתי לו שאני תמיד רוצה לזכות במצוות. הוא הציע שנארגן את ילדי הלהקה וניסע למשפחה של החייל שנהרג. הוא אמר שאבא של החייל מאוד אוהב שירי שבת. זה מה שבאמת קרה, הגענו, והתחלנו לשיר איתם שירי שבת: 'לכה דודי', 'אנא בכוח', ועוד. זה היה מאוד מרגש. ההורים של עמית מאוד שמחו שבאנו.

"החזרנו את הילדים הביתה, ושעה לפני שבת, מיד אחרי שחזרתי גם אני, התיישבתי לכתוב שיר לזכרו של עמית. הסיפור שלו כל כך נגע בי והשיר ממש פרץ מתוכי. במוצאי שבת הלחנתי את השיר, וביום ראשון הקלטנו אותו וגם צילמנו לו קליפ. הראינו אותו למשפחה והם מאוד התרגשו. ערב לפני הכנסת ספר התורה הופענו בשלושים של עמית, והיו שם אלפי אנשים. זה היה מעמד עוצמתי במיוחד. הדבר החשוב מבחינתי כרגע הוא להמשיך להיות בקשר עם ההורים שלו. עד עכשיו הם היו מאוד מחובקים, אבל מניסיוני - הימים הקשים עוד לפניהם. הכאב שלהם כל כך גדול, ואני אכן מתכוון לא לעזוב אותם לעולם".