יומני האוכל: אכילה רגשית – חלק שלישי בסדרה

לעיתים, קשה לנו להבחין בין רעב פיזיולוגי ובין רעב רגשי, משום ששתי התחושות דומות למדי, לפחות ברובד השטחי: בשתיהן אנו רוצים לגשת אל המקרר ולאכול מעוגת הגבינה שנשארה משבת. כיצד בכל זאת נוכל להבחין בין שני המצבים?

את ההבחנה נוכל לעשות באמצעות התבוננות מקיפה יותר, לא רק בעצם הרצון לאכול אלא גם במצב הכללי שסביבו. באמצעות מעקב, נוכל לברר: האם אנו נתקפים ברצון עז לאכול דוקא במצבים בהם אנו כעוסים, משועממים או מתוסכלים? האם אנו משתוקקים דווקא למזון מסוים שאינו עומד בקריטריונים של אורח חיים בריא? אם אכן זו תמונת המצב – הרי שמדובר באכילה רגשית.

לעומת זאת, אם אנו חווים צורך לאכול בזמנים מסודרים, ואת הצורך הזה ניתן להשביע באמצעות מאכלים בריאים ומזינים – כנראה שמדובר ברעב אמיתי, שנועד לספק את צרכיו הפיזיולוגיים של גופנו.

ככלל, ניתן להצביע על שלשה מאפיינים בולטים באמצעותם ניתן להבחין בין אכילה רגשית ואכילה פיזיולוגית:

א. את הרעב הפיזיולוגי, אנו נחווה באמצעות הגוף. לעומתו, את הרעב הנפשי אנו נחווה בעיקר בראש - באמצעות הדמיון. אם אנו יכולים לזהות דפוסי חשיבה שמקדימים את האכילה, ומתמקדים בקשיים שהאדם חווה בחייו, כמו חוסר הערכה, תסכול, בדידות וכיוצא בזה, כאשר האדם לא רק מרגיש רע אלא גם "מדבר עם עצמו", כלומר: במוחו חולפות מחשבות בסגנון של "היה לי יום קשה", "אני מיואש", "אני מרגיש עומס רב מדי" וכעין אלו - כנראה שמדובר באכילה רגשית.

ב. רעב פיזיולוגי מתפתח בהדרגה - בדרך כלל מספר שעות לאחר הארוחה האחרונה. לעומתו, רעב רגשי מופיע באופן פתאומי, בעקבות רגש מתפרץ כמו התרגשות, מתח, חרדה, שעמום וכדומה, כאשר ממד הזמן אינו משחק כל תפקיד.

ג. רעב פיזיולוגי נעלם ברגע בו האדם מגיע לתחושת שובע. לעומתו, הרעב הרגשי לעולם לא יבוא על סיפוקו, משום שבאמת ובתמים לא ניתן להשביע רעב רגשי באמצעות חבילת שוקולד. אצל אדם שאוכל ממניעים רגשיים, הבעיה האמיתית היא המתח שהוא מרגיש באופן כללי בחייו, כמו למשל כאשר הוא אינו ממצה את עצמו בלימוד בכולל, כאשר הוא אינו מצליח להיות הורה טוב דיו לילדיו, ועוד. במצבים מעין אלו, כאשר האדם מרגיש שהוא אינו יכול להכיל את הרגש – הוא בורח לאכילה, אבל האכילה הזו אינה מצליחה להשביע את הגוף או את הנפש, משום שהמתח נותר בעינו.

אם נבחן את דפוסי האכילה שלנו לאור שלשת הפרמטרים שהוזכרו, נוכל לבודד בצורה מדויקת למדי את האכילה הרגשית מתוך כלל האכילה שלנו, ולטפל בה בהתאם.

מעקב אכילה

כדי שנוכל לבחון את דפוסי האכילה שלנו, עלינו לעקוב אחריהם, וכדי לערוך את המעקב המומלץ באופן מיטבי יש לערוך "יומן אכילה", ולפרט בו באופן מדויק: מתי אכלנו היום? מה אכלנו? כמה אכלנו? כמה זמן נמשך האוכל? מהן המחשבות שליוו אותנו בעת האוכל ולפני האוכל?

לאחר שהנתונים יעמדו מול עינינו, נוכל לבחון אותם באמצעות הכלים שקיבלנו. אם יתברר בדיעבד כי מרבית האכילה שלנו, ולפחות זו שאינה מתמקדת במזון בריא ומזין, נקשרה בדרך זו או אחרת למצבים רגשיים מעיקים כמו תסכול, כעס, אכזבה, שעמום וכדומה, הרי שזיהינו אכילה רגשית, בה יש לטפל.

לדוגמה, אדם שמגלה שאכל במשך עשרים דקות, כשבמהלך האוכל היה עסוק בכעס מול משפחתו שאינה מבינה מדוע בחר לבנו שנולד לו זה עתה בשם שהינו בניגוד לציפיותיה, וכך המשיך לאכול ולנהל בראש את הדיאלוג מול המשפחה – הרי שניתן לומר בבירור שאכילה זו היתה אכילה רגשית. זו לא היתה אכילה בריאה, אלא אכילה שנועדה לברוח מתחושת הכעס המעיקה ומהבעיה הבלתי פתורה.

ככל שנצליח לספק לעצמנו תמונה בהירה יותר ביחס לדפוסי האכילה שלנו, כך ייקל עלינו לזהות את האכילה הרגשית, שלפעמים עלולה להשתלט על מרבית יומנו, ולפעמים עשויה לתפוס נתח קטן יחסית, אך מיותר לחלוטין. במקרים רבים, עצם המודעות לקיומה של האכילה הרגשית – תהווה כשלעצמה את הפתרון. כאשר האדם ערני לכך שהוא אינו אוכל ממקום של רעב גופני, אלא ממקום של רעב נפשי – המנגנון האוטומטי של האכילה הרגשית עשוי להיגדע מאליו.

וכאן נדגיש: עריכת יומן שכזה אינה משימה קלה לביצוע, משום שהיא אמורה ללוות את האדם במהלך כל היום כולו, והיא אף דורשת ממנו להיות במודעות רציפה. ובכל זאת, החשיבות הרבה שישנה לכלי זה, מצדיקה את המאמץ! גם אם ההצלחה לא תהיה מלאה, ואנו נצליח לתעד רק מחצית מהאכילה היומית שלנו, כבר תהא בכך תועלת גדולה: הן לזיהוי דפוסי האכילה והן להגברת המודעות העצמית.

לשנות את התפריט

כך או כך, לאחר שזיהינו את מנגנון האכילה שמאפיין את האכילה שלנו, נוכל לפעול בהתאם: ככל שמדובר על אכילה פיזיולוגית – הרי שמדובר על צורך ממשי שיש לספק אותו. אולם כאשר מדובר על אכילה רגשית - הרי שמדובר על אכילה מיותרת, שאינה מביאה תועלת ממשית, אלא רק נזקים משמעותיים בכנפיה.

ואכן, כבר כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות ה"א): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים. ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא וכו'".

הרי לנו, כי אכילה שנועדה לספק את צרכי גופו של האדם הינה אמנם חיובית ומועילה, אולם אכילה העודפת על הצורך הזה, ומשרתת צרכים אחרים - עלולה לפגום בבריאותו של הגוף, ולמנוע מהאדם למלא כהלכה את חובתו בעולמו!

אולם מעבר לכך: בימינו כבר ידוע, שהאדם הסובל מאכילה רגשית עלול להתמודד עם השלכות רגשיות קשות, כמו פגיעה בדימוי העצמי, תחושת חוסר שליטה וחוסר אמון ביכולתו לפתור בעיות רגשיות. השלכות אלו, המתווספות להשלכות הבריאותיות הנובעות מההשמנה – מהוות כשלעצמן סיבה מספקת כדי למגר את האכילה הרגשית ולהוציא אותה מהתפריט היומי.