סיון רהב מאיר: כשרוצים לתקן משהו – לא צריך לקפוץ בדיוק לצד השני

חוזרים בתשובה לא אמורים להתנתק ממשפחתם ומסביבתם. לרוב, שום שינוי באורח החיים לא אמור להיות חד ומטורף. החיים הם לא תנועת מטוטלת, מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה.

מיד אחרי "חטא המרגלים", מופיע בתורה חטא אחר, "חטא המעפילים". מתברר שאחרי שהמרגלים הביעו חוסר רצון להמשיך ללכת לארץ ישראל, ושכנעו את העם, הייתה קבוצת אנשים שהחליטה שהיא צריכה לתקן, כאן ועכשיו. אלוקים הסביר שהוא רוצה שהעם ילך 40 שנה במדבר כדי להפנים את המסר, אבל הם החליטו לרוץ קדימה, בניגוד להנחיות. משה רבנו הזהיר אותם שזו לא הדרך הנכונה, והם אכן נהרגו.

כשרוצים לתקן משהו – לא צריך לקפוץ בדיוק לצד השני. הפתרון מול הפחד המשתק שתקף את המרגלים, הוא לא ביטחון עצמי מופרז ומסוכן כפי שהפגינו המעפילים. זה לא בום טראח. החיים הרבה יותר מורכבים. הדרך לארץ ישראל מתחילה להתנהל החל מהשבוע, ארבעים שנה במדבר, לאט ובהדרגתיות. ככה נבנים.

למה מוביל השעמום?

האם צריך להאריך את שנת הלימודים? בוודאי, כמה שיותר. אם לא בלימודים בכיתות, אז בפעילות התנדבותית או בכל עשייה מאתגרת אחרת. תראו מה קרה בפרשת השבוע: פרשת קורח מגיעה מיד אחרי פרשת המרגלים, שבה העם הבין שהוא עומד בפני "חופש גדול" במיוחד – הוא הולך להישאר 40 שנה במדבר. מרגע זה הם קלטו שיש להם המון זמן לשרוף, לבזבז, להעביר, והתוצאה הייתה מחלוקת עצובה וקטלנית – בין קורח ועדתו לבין משה ואהרון.

פרשנים רבים מסבירים שהשעמום הוא שהוביל אל המחלוקת. לא היה לעם שום דבר לעשות, לא הייתה אווירה של משימה או דריכות באוויר, וחז"ל הרי כבר קבעו: "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא".

הרבי מקוצק אמר לתלמידיו פעם: "אני רוצה שלא תחטאו, לא מפני שלא תרצו לחטוא, אלא מפני שלא יהיה לכם זמן לחטוא". אם ממלאים את סדר היום בפעילות חיובית, פשוט לא נשאר זמן לשטויות.

נוער לא משועמם

השעמום הוביל למחלוקת בפרשת השבוע. התחושה שהזמן נמרח ואין מה לעשות, אחרי הבשורה שצריך להעביר 40 שנה במדבר, גרמה לעם להתדרדר למריבה קטלנית ומיותרת. רבים חוששים שהשעמום של הנוער בחודשי יולי-אוגוסט יוביל למחוזות דומים, אבל בדיוק אתמול קיבלתי שתי תמונות שמספרות סיפור אחר לגמרי:

יוסי דרקסלר חגג אתמול בר מצווה. אחיו הגדול משה רצה לחזור ללמוד תורה בישיבת "חברון", וחתם על "מתווה הקפסולות". הוא התחייב להתמקד בלימוד בלבד, ואפילו לא לפגוש אנשים מחוץ ל"קפסולה" שלו בישיבה. לכן יצא אתמול לבר המצווה של אחיו עם חליפת מגן, מסיכה וכפפות, שהה שם רק זמן קצר – וחזר לישיבה. יש אלפי לומדי תורה שחיים כך בתקופה הזו – בריחוק חברתי, אבל בקרבה לתורה.

תמר חוברה, בת 17, תלמידת כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל, שלחה לי תמונה של ארגזי תפוזים. היא חלק מקבוצה של ארגון "השומר החדש" שיצאה להציל את ענף ההדרים בתקופת הקורונה. החקלאים, מתברר, נותרו ללא ידיים עובדות של עובדים זרים, ובני הנוער הישראלים קטפו במשך שלושה שבועות 400 טון תפוזים.

תביטו בשתי התמונות האלה. השעמום לא תמיד מנצח.

עשור לרב אליהו

השבוע לפני עשר שנים נפטר הרב מרדכי אליהו זצ"ל. רב ראשי, דיין, מקובל, הראשון לציון, ועוד לפני כן – אב ומחנך. הנה דברים שסיפרו עליו בניו:

• "זה פרט שאולי יישמע מוזר: רק בגיל מבוגר מאוד שמענו משפט כמו 'עכשיו נעצור ונאמר דבר תורה בסעודה'. אצלנו כל השיח באופן טבעי נע תמיד סביב דברים שנוגעים לתורה. כל הכיף שאבא עשה איתנו כילדים היה סביב היהדות: הוא שיתף אותנו בבניית הסוכה, אף על פי שזה האריך את זמן הבנייה, ותוך כדי למדנו על הלכות סוכה. הוא קשר איתנו את הציצית, וכך למדנו את הנושא. קנינו יחד ארבעת המינים. השותפות הזו שהוא יצר איתנו – בנתה בנו עולמות".
• "לצד הגדלות, אבא היה גם שוטף כלים כדי לעזור בבית, ומרדים אותנו. כשביקשנו סיפור לפני השינה, וגם טיפסנו עליו תוך כדי, הוא היה מספר סיפורי צדיקים. אבל תמיד ידענו, עם כל הנורמליות והטבעיות, כמה אבא מיוחד. בכיתה א' הלכתי לבית של חבר וראיתי את אבא שלו שוכב על הספה, וסתם מעביר את הזמן וקורא עיתון. הייתי בהלם. הסתכלתי עליו כאילו ראיתי שור באמצע הסלון שלהם. הוא אמר לי: 'ילד, לא כולם אבא שלך'".
• "אבא היה עסוק, אבל דווקא תשומת הלב שלו לכל האנשים שמסביב לימדה אותנו הרבה. היו מגיעים מאות אנשים ביום, והיית מסתכל מהצד על הרצף הזה, ובלי לשים לב היית מתחנך: כמה חשוב הוא הזולת, וכמה זמן יש להקדיש לו".
• "כשהוא לא הסתדר עם תלמיד מסוים והקשר ביניהם לא היה נכון וטוב מספיק בעיניו, הוא היה מקפיד להתפלל על אותו תלמיד. היו מקרים שבהם אפילו צם עבור התלמיד. כשמורים היו באים אליו עם טענות על תלמידים, נהג לשאול: קודם כל, אתה מתפלל עליו?".
  הרב מרדכי אליהו זצ’’ל (צילום: פלאש 90)

מה באמת משפיע?

זה קשה כשבן הזוג לא מרוצה מאיתנו, ואשתו של קורח לא הייתה מרוצה. למה קורח יצא למלחמה מיותרת נגד משה ואהרון? חז"ל מספרים לנו שאשתו טפטפה ארס באוזניו: תראה את התפקידים של משה ואהרון, ותראה איפה אתה. תראה איך הם לוקחים לעצמם את כל הג'ובים, ואתה לא מתקדם בחיים. קורח שמע את השקרים האלה, ולאט לאט השתכנע.

אבל חז"ל מספרים על דמות נוספת בפרשה: אשתו של און בן-פלת, שמילאה תפקיד הפוך. בעלה כבר נסחף אל תוך המחלוקת של קורח, והיא הצליחה בחוכמה רבה להציל אותו ולהשאיר אותו מחוץ לסיפור.

אישה אחת בנתה, השנייה הרסה, ובסוף – זה מה שהכי משפיע עלינו בחיים: המסרים שמשדרים לנו בבית. שיחות הסלון, האווירה, הערכים, הבדיחות. דברים גדולים שנראים אידיאולוגיים, כמו המחלוקת של קורח, מתחילים במה שאומרים אחרי יום עבודה, כשדלת הבית נסגרת, בשיחות הקטנות בין הסלון למטבח.