פרשת קרח
במחשבה תחילה לפרשת קרח: הרב מהכפר שאיבד את לשונו בבית המדרש
גם אם אתם מאלה שאוהבים מסגרות, גם אם אתם מאלה שנהנים למרוד בהן - אתם מוכרחים לשמוע מקרח משבצת קטנה
- ישראל קעניג
- פורסם כ"ו סיון התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)"דחוף דחוף", ביקש חיים בבהילות, "תצייר לי על הגב טבלה עם עשרה קווי אורך ורוחב".
"מה?!", זאב היה מבולבל. "לצייר לך טבלה על החולצה?".
"כן, כן!", חיים היה נחרץ. "בשורה העליונה תמלא אותיות מ-א' עד י'. בשורה הקיצונית מימין תכתוב ספרות מאחת עד עשר".
"סיימתי", הודיע זאב.
"יופי", נאנח חיים לרווחה. "עכשיו תגרד לי בח'-5"...
* * *
השאלה המפורסמת שמתנגנת היטב בהרבה מאוד רעיונות בשבוע זה, מוכרת לכולם: "וקרח שפיקח היה - מה ראה לשטות זו?".
רש"י מביא את השאלה ומסביר שקרח ראה "שלשלת גדולה יוצאה ממנו: שמואל ששקול כנגד משה ואהרן... וכ"ד משמרות עומדות לבני-בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש", עשה קרח חשבון: "אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אֱדוֹם (-אשתוק)?!".
ונשאלת השאלה: מה הקשר בין הגדולה שעתידה לצאת מקרח - לבין זה שהוא חולק על משה ואהרן ולא מוכן לשתוק???
ההסבר של הגדוּלה העתידה אמנם יפה, אבל לא עונה על השאלה: "וקרח שפיקח היה - מה ראה לשטות זו?!".
"הרב", ככה קראו לו כולם.
בקיאותו בלוח השנה ובקביעת תאריכי יום השנה לפטירת הקרובים - הייתה מעוררת השתאות. הוא ידע בכל שבת מברכים לצטט את המולד על חלקיו הקטנים בעל פה! והטקס הזה נעשה ברוב רושם, כשהוא מיטיב את עטרת הטלית המוכספת על כתפיו.
בשבת אחר הצהריים הוא גם מסר שיעור לשומעי לקחו שישבו מרותקים. הוא ידע לנצל את המומנטום ואפילו היו לו בארסנל כמה סיפורים ששומעיו שמחו לשמוע אותם בכל שנה מחדש, יען כי לא זכרו אותם משנה שעברה...
התואר "רב" השמור לתלמידי חכמים של ממש, היה כמובן ממנו והלאה, אבל בכפר הקטן והנבער שלו - הוא קיבל את הכבוד השמור לחכמים. כבוד מלכים.
באחד הימים הגיע מיודענו לווילנא הגדולה, עיר שנודעה בשם "ירושלים דליטא", עיר שהצמיחה גדולי וענקי תורה ובתי המדרש בה היו מלאים בקולות של עמל התורה כמעט ללא הפסקה. נכנס הכפרי לבית מדרש מזדמן, שם ראה חבורת צורבים שמתווכחים בלהט סביב ערמת ספרים פתוחים.
שניים מן החבורה התדיינו בקולי קולות. אחד צידד בסברה פלונית ורעהו חלק עליו בתוקף. כל אחד ניסה לשכנע את השני בצדקת דבריו, כשהעומדים סביב מוסיפים את סברתם לטובת מי מהצדדים.
ראה זאת הכפרי והתמגנט. התקרב אט אט עד שעמד ממש סמוך למעגל המתפלפלים. אחד מהם הבחין בו ונתן לו שלום. "מאין יהודי?".
"אני מכפר פלוני", השיב הכפרי.
"ברוך הבא", האיר לו פנים. "ומה עושה כבודו?".
"אני רב המקום", השיב הכפרי ביותר משמינית שבשמינית.
"ברוך אתה להשם", קרא האברך בקול גדול והוויכוח פסק באחת. כולם הפנו את מבטם אל השניים, והאברך הזמין את ה"רב": "שמא יאמר לנו כבודו מה דעתו בנידון".
הבושה שהציפה את פניו, סיפרה בשתיקה רועמת את "עומק" ידיעותיו בתורה...
בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק מובא רעיון נפלא, שמבאר מה חשב קרח כשיצא למלחמה: קרח היה לוי. הוא עמד על הדוכן ושר וניגן עם אחיו הלוויים כמצוות התורה. שם, על הדוכן, זכה קרח לרוח הקודש, להשגות מרוממות ברוחניות. והוא רצה עוד!
ערך קרח חשבון לעצמו: אם כְּלֵוִי אני מתעלה כל כך בעבודת השם, אין כל ספק שכאשר אתעלה להיות כהן גדול - אגיע לדרגות רוחניות גבוהות בהרבה. לא היה לקרח ספק שהוא ראוי לכך, הוא ראה איזו שושלת גדולה עתידה לצאת ממנו ושמואל ששקול כמשה ואהרן.
וזו הייתה טעותו של קרח: כל הצלחתו, שגשוגו ופריחתו נבעו מכך שהמקום הטבעי שלו היה דוכן הלוויים. והתעלותו של הכהן הגדול, אהרן, הייתה מכך שהוא עמד במשבצת שיועדה לו מראש. כל אחד מהם הצליח והתעלה ברוחניות במשבצת שלו.
ברגע שניסה קרח להגיע לדרגה אחרת, שונה - שכלל לא חשוב אם היא אכן נעלית יותר או פחות - הוא נותר קירח לחלוטין. "לקח מקח רע לעצמו".
* * *
גם אם אתם מאלו שלא סובלים להידחס לתוך המסגרת, כאלה שצריכים מרווח ואוורור - חשוב לזכור שהמשבצת, רחבה ככל שתהיה, צריכה להתאים לכם. לתכונות שלכם, ליכולות שלכם.
מי שלא מתאים למשבצת של ח-5, יסבול מגירוד חזק ומיותר.
במקום שלכם - תצליחו הרבה יותר מבכל מקום אחר. תשאלו את ה"רב" שהגיע לווילנה.