סיון רהב מאיר בכמה רעיונות לגלעד ארדן ולציפי חוטובלי

בקרוב יתחיל גלעד ארדן לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון ובאו"ם, וציפי חוטובלי תיכנס לתפקידה כשגרירה בלונדון. הנה רק כמה רעיונות עבורם:

• ישבתי פעם עם קונסול בחו"ל ונדהמתי מגודל הלשכה, התפקיד והמשאבים – מול קטנות החזון ושלל האינטרסים הפוליטיים. לפעמים אפשר להוציא את האדם ממרכז הליכוד, אבל אי־אפשר להוציא את מרכז הליכוד ממנו. ארדן וחוטובלי מוכשרים ומצליחים, ושניהם התלבטו אם לקבל את התפקיד, כי הוא לכאורה מסיט אותם מהמסלול שתיכננו. הם התמקדו במשך שנים בבניית בסיס הכוח שלהם במרכז הליכוד, לקראת הפריימריז שתמיד היו באופק. אי־אפשר לצאת לבירות העולם ולהמשיך לפעול מתוך נקודת מבט כזאת. ביי־ביי חתונות של פעילים, להתראות לוביסטים, היו שלום מתפקדים מאורגנים. מעכשיו כל אחד מאיתנו, אזרחי ישראל, הוא מרכז הליכוד שלכם.
• קחו אותנו איתכם. הטכנולוגיה הרי מאפשרת זאת. שגרירים הם לא רק דיפלומטים מעונבים ששומרים על דיסטנס. אנחנו רוצים לצאת איתכם ועם משפחותיכם לרילוקיישן הזה. תלמדו להשתמש בכלים החשובים האלה – בעברית ובאנגלית – באופן יצירתי. לא כל שגריר הוא רון דרמר, שהפך לאיש סוד בכיר ולשותף אינטימי בשני צדי האוקיינוס. אבל כל שגריר יכול להפוך לפרזנטור של מדינתו. דיפלומטיה בזום, מדינאות בסטורי, יש אינספור דרכים למנף את התפקיד לעידן הזה ולספר את הסיפור היהודי־ישראלי־ציוני המדהים בדרכים חדשניות.
• אתם יכולים למלא את הלו"ז שלכם בשני סוגי אירועים: פעילות חביבה ונעימה בקרב התומכים המובהקים (כל השדולות והארגונים היהודיים, נוצרים אוהבי ישראל, רפובליקנים) או עימותים סוערים עם פעילי BDS ומגוון גורמים אנטי־ישראליים ("צפו: כך ענתה חוטובלי לפעיל של ג'רמי קורבין" או "ארדן מכסח את שגריר לבנון באו"ם"). כל אלה מביאים הרבה לייקים וחשיפה – כשברקע מחיאות כפיים סוערות או צעקות בוז – אבל אסור להתמכר. רוב הציבור לא נמצא שם. כדי לשפר באמת את מעמדה של ישראל צריך לדבר עם הרוב הדומם, שלא קם בבוקר ושר התקווה וגם לא בילאדי־בילאדי. הוא לא בדיוק יודע, ולא ממש מתעניין, ויש לו עוד אלף טרדות ופושים מרתקים בסלולרי, ופה ושם קופץ לו גם משהו על ישראל. ולכן אל תפגשו ארגונים יהודיים, תפגשו יהודים. יהודים שאין להם ארגון הם הקבוצה הגדולה בארה"ב. לכו לציבור דובר הספרדית, שהוא הכוח העולה באמריקה, לכו לקמפוסים, לכו לישראלים לשעבר (כמיליון איש בארצות־הברית) שכל אחד מהם הוא שגריר ישראל קטן במקום מושבו, אבל לפעמים הוא מלא מרירות וכעס. לכו למקומות שמהם לא ייצא סרטון ויראלי, אלא שיחה משמעותית.

פעמים רבות, בהרצאות בארה"ב, הרגשתי שהשיחה שלי בדרך הלוך וחזור עם נהג "אובר" מפורטו־ריקו או איראן, חשובה יותר מההרצאה עצמה לארגון פרו־ישראלי.

• זו לא תקופה רגילה, ואתם לא שגרירים רגילים. אם תמיד יש לאחות קרעים, עכשיו התפקיד שלכם הוא לרפא. אתם מגיעים לערים חבוטות, שביטחונן העצמי נסדק. ניו־יורק ולונדון חטפו מכה קשה, ואתם נציגים של המדינה היהודית הקטנה במזרח התיכון שיכלה לקורונה. הקהילות היהודיות נפגעו באופן קשה במיוחד. אלפי נפטרים. תכניסו ללו"ז ניחומי אבלים ופגישות עם כמה שיותר משפחות שכולות מנגיף הקורונה. זה ירגש אותם, ואתם תעשו את זה בשמנו. יש כעת תחושה בקרב יהודי העולם שהם תמיד היו שם בשבילנו בעת צרה, אבל כשהם נקלעו לראשונה לאימה כזאת – אנחנו קצת נעלמנו. זו ההזדמנות לתקן, להתייצב לצדם כשבתי הספר נפתחים שוב, כשחוזרים לבתי הכנסת, לחבוש פצעים, לחבק, לנחם, פשוט להיות שם.

בהצלחה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".