לאפרת ברזל נמאס מכל הפוליטיקלי קורקט

נמאס לי.

בואו נדבר על הביטוי הלשוני המעצבן ההוא, זה שמנסה לתקן את העולם בשנים האחרונות.

השבוע, פגשתי אותו מיושם גם בחברה החרדית וקיבלתי פחד.

כמה נפלא שהכל מגיע לבני ברק בדיליי. יש זמן להתארגן.

בואו נדבר על המושג "פוליטיקלי קורקט". הוא נשמע בדיוק איך שכותבים אותו.

גם אם נחפש עמוק-עמוק אצל אבן שושן במילון לא יהיה פירוש לפ"ק הנ"ל. אליעזר בן יהודה לא צפה את צמד המילים המתחנחן הזה.

פוליטיקלי קורקט, או בעברית "'תקינות פוליטית" = נסיון לשלוט בשפה ובדרכי הביטוי מתוך רצון להביא לשינוי חברתי.

מטרת הפוליטיקלי קורקט היא לצאת נגד ביטויים, שמות, מדיניות או אמצעים, שיכולים ליצור תחושת עלבון או הרגשת נחיתות בקרב חברי קבוצות מסוימות בחברה.

לפי עקרונות התקינות הפוליטית יש לומר, לדוגמא, אמריקאים ילידים ולא אינדיאנים; מלא ולא שמן; מעסיק ולא מעביד; קצבת אזרח ותיק ולא קצבת זקנה.

בחברה החילונית החוקים מאוד מוקפדים בתחום. אנשים מסוימים יכולים ממש לבקר ולהעיר למי שהם שומעים, גם אם זה בתור למכולת, שהשתמשו בביטוי ישן ולא הקפידו על הפוליטקלי קורקט של עצמם.

כך מצאתי אפילו אותי, מתזכרת את אחד הילדים שלנו לפני מפגש משפחתי, שידעתי שתהיה שם אחות של בעלי, אחת שמקפידה מאוד בהלכות פ"ק, שלא יעיז להגיד את המילה כושי, שאם הוא יצטרך - שיגיד רק שחור, או שיצמיד את המילה "כושי" למילה "עוגה". הסברתי לו ש"עוגה כושית" עדיין מותר להגיד, וכדאי שייהנה מההיתר כל עוד הוא כאן.

* * *

היה ברור שיגיע הרגע הזה של אחרי הקורונה, בו יתקיימו מפגשי חרדים חילונים.

השתתפתי במפגש כזה לפני כשבוע. היינו מספר זהה של נשים חרדיות ונשים חילוניות.

זה התחיל משיח על איך החילונים ראו את החרדים בתחילת הקורונה ואיך כדאי לשמור על יחסי קרבה.

אני רגילה לדיבור על איך לקרב חילונים לתורה, אבל תוך כמה דקות משהו הרגיש לי שעולה כאן כוון של קרבה אחרת.

בעייתית מאוד.

"חבל שיש כזה שוני בסגנון החיים שלנו", אמרה אחת החילוניות.

"מזל שיש שוני בסגנון החיים שלנו", חשבתי בלבי, כשדווקא אחת החרדיות, קמה וענתה לה, "למה?, אני דוסית", ומשם לא הפסיקה להוכיח לה, כמה היא, בכל אופן, אישית, מעורה ומיישרת קו בכל כך הרבה תחומים, ממש כמו החילונים, בעבודתה בחברת המחשבים החילונית, בדברים שהחברות לעבודה לימדו אותה, בקניות שהיא קנתה לבנות שלה ועוד.

מכל הכושים והאינדיאנים שאסור לפי חוקי הפ"ק לקרוא להם כך, החרדים הם היחידים שאפשר מולם להתעלם מזה ולקרוא להם דוסים. מילא אחרים, אנחנו הרי לפעמים קוראים לעצמנו ככה כדי להכניס קצת הומור בתוך מצבי מתח.

נמאס לי מכל הפוליטקלי קורקט הזה.

אני יכולה לפתוח את הלב לאחר גם אם אני שונה ממנו.

אני לא צריכה להיות כמוהו.

נבהלתי לרגע מהדרך שבה היא הסבירה לחילונית כמה היא בדיוק בדיוק כמוה.

אגב, החילוניות בכלל לא התפעלו. לא לזה הן התכוונו.

אנחנו חרדים.

זה אומר שאנחנו שונים.

זה אומר שאנחנו שומעים לרבנים שלנו, הולכים לפי ההלכות של חז"ל שלנו, לבושות כמו שחוקי הצניעות מורים לנו.

אני בחרתי להיות אישה חרדית.

לא צריך לקרוא לי בשום פוליטקלי קורקט אחר.

אני מוכנה לא להגיד "כושי",

אני מוכנה ללמוד את שפת הפ"ק עבור אחרים,

אבל אני לא צריכה לשנות את החרדיות שלי בעבור אף השתלבות.

בחרתי את ההשתייכות החברתית הזו בגיל מבוגר מספיק ובמח צלול מספיק.

ראיתי כבר את כל סגנונות החינוך, הדמוקרטי, האנטרופוסופי, המונטסורי, הטבעי והאומנותי, ובחרתי מדעת לשלוח את הילדים שלי לתלמוד תורה.

בנות, אל תתבלבלו ותקראו לעצמכן בשום שם אחר.

אל תנסו אתן להיכנס לתבנית הפ"ק כשאתם מציגות את עצמכן מול חילוניות, ולהמעיט בדתיותכן וברציניותכן למצוות. לעולם החילוני יש מספיק כמוהו.

דווקא האותנטיות החרדית, הלבוש, ההתנהלות, ההתנהגות, הלך המחשבה - אלה הדברים שעושים אותך מיוחדת שם.

תהיי מי שאת באמת, אין צורך להתחנחן לאף אחד.

אישה זו אישה,

עוגה כושית טעימה,

חרדית זו חרדית,

וזקן קנה חכמה.

אין פוליטקלי קורקט, יש רק את החיים באמת.