ברכב שררה שתיקה נדהמת: האם מדובר באליהו הנביא?!

שמחת החתונה הסתיימה. השעה היתה 1:30 בלילה, כאשר בני המשפחה החלו להעלות את מתנות החתונה אל מחוץ לאולם.

לפתע נעצר לידם רכב, ובתוכו ישב יהודי חסידי לא צעיר. הוא הציץ לראות מי ומי העומדים ברחוב, וכיצד ניתן לעזור. כאשר זיהה את אבי המשפחה, פתח את החלון בהארת פנים, ושאל: "להיכן צריכים?"

"לרחוב עמוס".

"אתם יכולים להיכנס לרכב שלי", אמר.

בעל הרכב קם ממקומו, פתח את הדלתות, העמיס את כל המתנות. כמה מבני המשפחה נדחקו ונכנסו לרכב.

הוא הביא אותם עד לפתח ביתם.

הם הביטו זה לזה כל הדרך, תמהים להבין מי הוא ה'אליהו הנביא' שהגיע כך באישון לילה לסייע להם, אין להם שום היכרות עם הדמות. (הם חששו לשאול "מי אתה"? שמא הוא ידיד וותיק ורק העייפות שלהם מטשטשת את הזיכרון). כך כארבעים דקות הוא חג סביבם, עד שכל המתנות והחוגגים הגיעו למענם בשלום ובשלווה.

השעה היתה מאוחרת מאוד כאשר הסתיים המבצע, ואז פנה בעל הרכב לבעל השמחה – בנו של ר' בן ציון פלמן זצ"ל, באמרו: "אומנם אתה לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך, או יותר נכון את אביך".

"לפני שנים למדתי בישיבת מכנובקה, בשנים שהרב פלמן זצ"ל מסר שיעורים שם בישיבה לבקשת האדמו"ר זצ"ל", הוסיף היהודי לספר.

"למען האמת, באותה תקופה לא הייתי בחור כל כך טוב, ולא התחברתי כלל ללימוד, עד ש… עד שבאחד מהשיעורים, הרב פלמן שאל סתירה משני מקומות במסכת, ועניתי לו סברא. בעת שעניתי הוא הקשיב ואמר כי זו סברא טובה, והסביר לתלמידי השיעור מה שאמרתי. והנה. באותו יום בשעות הערב, שלא כרגיל ולא כמתוכנן, הגיע לישיבה וחיפש אותי. כאשר מצאני, ניגש אלי בשמחה כשהוא אוחז בידו את הקונטרס 'שלמי תודה', אותו הוציא לאור באותם ימים. 'באתי לכאן לישיבה כדי לתת לך מתנה עבור הסברא שאמרת הבוקר, כיון שעד עכשיו אני נהנה מהסברא שאמרת', אמר לי.

"הדבר עשה עלי רושם אדיר", המשיך בעל הרכב האלמוני לספר בדמעות. "ומאותו לילה נהייתי 'מחובר' יותר לסוגיא, ולגמרא, והיחס הזה נתן לי דחף עצום ללמוד, ומאותו ערב ניצלתי את שנות בחרותי לעמל התורה.

"כיוון שלמדתי יותר טוב, לאחר כשבוע אמרתי לו ביאור נוסף בסוגיה. הרב שמע את הדברים ושתק, ולמחרת לפני השיעור קרא לי ואמר: 'חשבתי על הדברים שאמרת אמש כתשובה על מה ששאלנו, וזו תשובה אמיתית'. ושוב הוציא קונטרס נוסף בשמחה, והעניק לי כהערכה על התירוץ הנכון שלי. הרגשתי שהרב פלמן שמח באמת מהחידוש התורני שלי.

"ולכן, למרות שאינני מכיר אותך אישית, אני אעזור לך אפילו עד אור הבוקר לסחוב חבילות. כי אביך הטעין לי חבילות של תורה, והאיר לי את חיי הישיבה כאור הבוקר. תספר לו על כך, והוא יאמין לך, כי יזכור אותי ואת המתנה שנתן לי. תודה", מסיים בעל הרכב את סיפורו האישי.

הרב בן ציון פלמן זצ"ל: 3 סיפורים מצמררים

מתוך הספר המופלא 'ללא שם', באדיבות אתר 'דרשו'.