סיחון ועוג: 30 עובדות מרתקות על שני מלכי האמורי

סיחון מלך האמורי

1. בסוף פרשת השבוע, פרשת חקת, מסופר על המלחמות שניהל משה רבינו כנגד סיחון ועוג בעבר הירדן המזרחי. במלחמת סיחון פונה משה בבקשה לעבור בארצו.

2. סיחון מוזכר במקרא כמלך העם האמורי, אשר שלט על השטח שבין נחל ארנון לנחל יבוק. סיחון היה אחד משני מלכי האמורי בעבר הירדן, לצד עוג מלך הבשן.

3. בירתו של סיחון היתה חשבון, ושטח ממלכתו כלל חלקים נרחבים מעבר הירדן המזרחי, זאת לאחר שכבש את רוב ערי מואב. כך מובא בספר במדבר (כ"א, כ"ו-כ"ט) על האופן בו כבש סיחון את רוב ערי מואב: "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, הִוא; וְהוּא נִלְחַם, בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת-כָּל-אַרְצוֹ מִיָּדוֹ, עַד-אַרְנֹן. עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן. כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן: אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן". העומק בכך הוא שעל ישראל נאסר להילחם במואב, על כן גלגל הקב"ה שסיחון יילחם במואב וינצח אותם. כאשר נלחמו ישראל בסיחון וניצחו אותו – הם ירשו למעשה אף את כל ערי מואב.

4. בני ישראל, בבואם להתיישב בארץ ישראל לאחר יציאת מצרים, ביקשו ב"דִּבְרֵי שָׁלוֹם" (דברים ב', כ"ו), כפי שמעיד משה בספר דברים, לעבור דרך ממלכתו של סיחון לכיוון ארץ ישראל; אולם סיחון סירב, ואף יצא לקראתם למלחמה.

5. הסיבה לכך שסיחון סירב לאפשר לבני ישראל לעבור בגבולו, מובאת במדרש:" סיחון נטל שכרו מכל מלכי ארץ כנען, והיו מעלים לו מיסים שהוא ממליך אותם, אמרו ישראל לסיחון: 'נעבור בארצך לכבוש את הממלכות', אמר להם: 'איני יושב כאן אלא לשומרם מפניכם', 'ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו" (במדבר כא, כג)

6. על פי ספר במדבר (כ"א, כ"א-כ"ד), הובסו סיחון וכל עמו בקרב בעיר יהץ על ידי בני ישראל, ושם נהרג סיחון: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל, לְפִי-חָרֶב; וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד-יַבֹּק".

7. ניצחון בני ישראל על סיחון מוזכר בספר תהילים כניצחון בעל משמעות ייחודית, המסמל את עזרתו של בורא העולם לעם ישראל לנצח את אויביו: "לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". (תהילים קל"ו, י"ז-י"ט)

8. כה מתוארת מפתל סיחון במדרש שוחר טוב (קל"ו, א'): "קשה היה סיחון כמגדל וחומה, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל המגדל ורגליו מגיעות לארץ, ואין כל בריה יכולה לעמוד מפניו, והיה קשה מפרעה וחיילותיו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? כפת שר שלו והפלילו ממקומו ומסרו לישראל".

9. היו סיחון ועוג שחצים וגיבורים, שלא היה בין זה לזה אלא מהלך יום אחד בלבד, ולא זה בא לסיועו של זה, ולא זה בא לסיועו של זה. (מדרש שיר השירים ד, ג)

10. קשים היו סיחון ועוג לישראל יותר מפרעה וחיילותיו, וראויים היו לומר שירה על מפלתם של סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה: "לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן"  (מדרש שוחר טוב קלו"ו, יא)

עוג מלך הבשן

11. עוג מלך הבשן היה מלך של ארץ הבשן בתקופת נדודי בני ישראל במדבר. הוא נלחם מול בני ישראל באדרעי ונוצח באופן ניסי. מדרשים רבים מתארים את דמותו הפיזית האדירה של עוג, ואת ההיסטוריה שלו - החל מהצלתו מדור המבול, וכלה בקשריו עם אברהם אבינו.

מיהו עוג מלך הבשן? הרב ברוך רוזנבלום בחידושים מרתקים על דמותו של עוג

12. בניגוד למלחמה נגד סיחון, המלחמה נגד עוג התנהלה בלי משא ומתן מקדים, אבל עם חששות של משה: "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה אַל-תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ וְאֶת-אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ". (במדבר כ"א, ל"ג-ל"ה)

רש"י מסביר על פי מדרש חז"ל את ההסבר לכך שה' אמר למשה לא לפחד מעוג. כה דבריו: "שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחבריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים".

13. כלומר, משה לא פוחד מכוחו הפיזי העצום של עוג; הוא חושש מהזכות הרוחנית המלווה את עוג שנים רבות.

14. התלמוד בבלי במסכת נידה (דף ס"א) מבאר כי סיחון ועוג אחים היו, בני אחיה בר שמחזאי, ושניהם שרדו את המבול. סיחון נולד בתיבה מאשתו של חם, ועוג ישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה, ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. (פרקדי דרבי אליעזר כג)

15. עוג מכונה בספר בראשית (י"ד, י"ג) כ"פליט", וכך נאמר: "ויבוא הפליט ויגד לאברם". מבאר רש"י: זה עוג שפלט מדור המבול.

במדרש שוחר טוב (קל"ו, י"ב) מובא: "פליט היה שמו, ולמה נקרא שמו עוג, שבא ומצא אברהם שעוסק בעוגות הפסח".

16. "ויבוא הפליט ויגד", אמר לו הקב"ה שכר פסיעתך אתה נוטל, שאתה מאריך ימים. (בראשית רבה מב, ח)

17. לא עמד גיבור בעולם שהיה קשה הימנו, והוא נשאר מן הגיבורים שהרגו אמרפל וחבריו. (במדבר רבה יט, לב)

18. היה בריה מנוולת בין הבריות, ארכבו 9 אמות ורחבו 4 אמות קרוב לחצי ארכו. (ילקוט המכירי עמוס ב, ט)

19. במסכת סופרים (כ"א, ט'): "הלך עוג ובנה 60 עיירות, והקטן שבהם היה גובהן 60 מיל, ומה היתה אכילתו 1,000 שוורים ושתייתו 1,000 מידות".

20. במסכת נדה (כ"ד) מובא: "אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, פעם אחת נכנסתי לתוך קולית של מת, ורצתי שלוש פרסאות ולא הגעתי, ואמרו: 'של עוג מלך הבשן היתה'".

21. "וכל אנשי ביתו... נמול ואיתו" (בראשית יז, כג) זה עוג שנימול איתו וקיבל אות קודש.

22. "ויבוא הפליט ויגד" – לא בא לשם שמים, אלא לשם נויה של שרה. (דברים רבה סוף פרק א)

23. "אמר עוג, אברהם זה קנאי הוא, עכשיו אני אומר לו נשבה בן אחיו, והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרי אשתו. אמר לו הקב"ה: 'על שחשבת להרוג את הצדיק, חייך שאתה רואה אלף אלפים וריבוא רבבות מבני בניו". (בראשית רבה מב, ח)

24. כשגמל חסד עם יצחק, הוציאו אברהם לחרות, ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה, שלא יהיה לו שכר לעולם הבא, והקימו למלך, והוא עוג מלך הבשן. (פרקי דרבי אליעזר טז)

25. בשעה שנכנס יעקב אל פרעה לברך אותו, היה עוג יושב שם באותה שעה. אמר לו פרעה לעוג: 'לא כך היית אומר, אברהם פרדה עקרה היא ואינו מוליד, הרי בן בנו ושבעים נפש מירכו'. התחיל עוג מכניס עין הרעה עליהם, אמר לו הקב"ה: 'תימס עינו של אותו רשע'. (דברים רבה סוף פרק א')

27. "אל תירא אותו" (דברים ג, ב) למה מעוג היה ירא ומסיחון לא היה ירא? אמר שמא תעמוד לו זכותו של אברהם אבינו. (נדה סא)

28. אמר משה: אני בן מאה ועשרים שנה, וזה יותר מחמש מאות, אילולי שהיתה לו זכות לא היה חי כל השנים הללו. (במדבר רבה יט, לב)

29. כיוון שראה עוג שישראל מתקרבים אליו, אמר: 'זכותי של מילה יקדים את זכותם', ושם על זה מבטחו. באתה השעה ירא משה, האיך הוא יוכל לעקור האות שרשם אברהם, אמר לו הקב"ה, אל תירא אותו, אל תירא מהאות שלו, כי הוא פגם האות שלו, ומי שפוגם לאות שלו ראוי להיעקר מהעולם. (זוהר חלק ג, קפד)

30. במסכת ברכות (נ"ד, ע"א) מתוארת מפלתו של עוג, בקרב מול עם ישראל בשנה ה-40 לנדודיהם במדבר. על פי המדרש, כאשר עם ישראל באו לכבוש את הבשן, עוג רצה להפיל עליהם הר. הוא עקר הר מהמקום שלו, ובא לזרוק על בני ישראל. כדי שזה לא יקרה, הקב"ה זימן להר המון נמלים שאכלו אותו מבפנים, ויצרו מין טבעת. ההר נפל על הצוואר של עוג, ובנס, השיניים שלו גדלו בן רגע, ולא נתנו לו אפשרות להוציא את ההר מצווארו. משה רבנו ניצל את המצב הניסי, ודקר בחניתו את הענק בקרסולו, עוג התמוטט ונפל כך הוא מת מחנק.

כה לשון הגמרא: "אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב (תהילים ג) "שני רשעים שברת".