"נפטר בשיא פריחתו": מילות פרידה מצמררות מנפטר הקורונה

אחד מקרבנותיו של נגיף הקורונה הוא הרב אשר יעקב ווסטהיים זצ"ל (התש"ט – ט' בניסן התש"פ), הדיין הראשי למנצ'סטר.

הרב ווסטהיים זצ"ל היה ראש מערך הכשרות "בד"ץ איגוד רבנים", המפורסם גם בשמות "בד"ץ מנצ'סטר" ו"הרב ווסטהיים".

הרב שמואל ברוך גנוט מספר בכאב על פטירתו. בפתח דבריו אומר הרב גנוט כי "כשאדם מסתכל על השואה הנוראה, בה נרצחו למעלה מ6,000,000 יהודים הי"ד, הרי קשה לתפוס בשכל האנושי את גודל הטרגדיה. שש מליון הוא מספר למעלה מתפיסתנו.

"לשם כך צריך להתמקד בסיפור אנושי אחד, לשמוע או לקרוא אותו מתחילה ועד סוף, לצעוד עם אותו יהודי בגטאות, במחנות ההשמדה, במכסת היסורים הנוראה, בעבודות הכפייה ובעינויים, עד הסוף המר, ומשם להמשיך לקורותיו האיומים של היהודי הבא.

הרב גנוט ממשיך את דבירו ומתייחס למגיפת הקורונה: "נכון לכתיבת השורות, נפטרו ממגיפת הקורונה מאות אנשים ונשים בארצנו הקדושה ורבבות אלפי איש ברחבי העולם, ביניהם מאות יהודים בארה"ב ובאירופה. אני מכיר יהודי אחד יקר מנפטרי המחלה הארורה, הגאון רבי אשר יעקב ווסטהיים זצ"ל.

הרב גנוט מספר על היכרותו האישית עם הרב ווסטהיים: "את שמו של הרב זצ"ל שמעתי בתחילה, כמו כולם, מחותמת ההכשר של 'איגוד הרבנים' שבראשו עמד, המתנוססת על מאות מוצרים.

"באחד הימים פנה אלי רבי אהרן חסקל, מומחה כשרות הנע ונד מארץ לארץ ומפקח על מפעלי ענק, והציע לי: "לר' אשר ווסטהיים יש אלפי נושאים הלכתיים ותורניים שכתב במרוצת השנים בנושאי שחיטה וכשרות. הוא טס ממקום למקום בעולם, ממפעל למפעל, ואין לו זמן לסדר את כתביו. צריך מישהו שייקח על עצמו את המשימה. אתה הרי עורך תורני. אתה מוכן?"

"קיבלתי על עצמי את המשימה, והרב ווסטהיים שלח אליי עשרות 'תיקיות' עם אלפי עמודים, נושאים בכל חלקי ה'שולחן ערוך', 'תשובות' באורח חיים, ויורה דעה, חושן משפט ואבן העזר. קונטרסים על ענייני תפילה, קדיש וקדושה, הלכות יו"ד ח"ב עם פסקי הלכות רבים ממורו ורבו בעל ה'מנחת יצחק' זצ"ל, רשימות הערות והארות על חמשה חומשי תורה, חידושי סוגיות וקבצי שיחות ודרשות שנשא בבתי מדרשו במנצ'סטר. סידרתי וערכתי במשך כמה שנים את כתביו, כשבכל שאלה ותהייה, אני מפנה אליו את הדברים והוא משיב לי, דן ומפלפל, מכריע ופושט ספיקות.

הרב גנוט ממשיך ומספר על ההזדמנויות שבהן פגש את הרב ווסטהיים: "לפעמים, כשהרב זצ"ל הגיע לארץ, ישבנו לפגישה פנים אל פנים, כדי ללבן את השאלות שהתעוררו. בצום י"ז בתמוז אחד, לפני מספר שנים, התיישבנו לפגישה משעות הבוקר ועד כשעה לפני שקיעת החמה, אז פרשנו לתפילת מנחה. הרב ווסטהיים ישב רגוע ושלו, כמיטב הנינוחות האופיינית והמלבבת שלו. ישבתי מול מחשב נייד וגם הוא ישב מול מחשבו הנייד וכך עברנו 'תשובה' אחר 'תשובה', כשאני שואל על כל המקומות לבירור שסימנתי מראש. "יש ש"ך נגד זה", אני אומר לו והוא משיב: "אתה מתכוון לש"ך סימן י"ב סעיף קטן ד'? אבל הפרי מגדים מסביר שם ש…"

מדוע וירוס הקורונה נקרא כך, ומה תפקידו בעולם? הרב זמיר כהן בקטע קצר ומעורר מחשבה:

"אנחנו קצת התרגלנו לקורונה, אבל אסור להתרגל!"

"כך התנהלה השיחה בת 8 השעות. כשהרב ווסטהיים זצ"ל מציין בעל פה 'סעיפים קטנים' של 'פרי מגדים' מכל סימני 'יורה דעה', ש"ך וט"ז ופתחי תשובה, והכל בחיוך גדול ומלבב, כשהפגישה נקטעת עשרות פעמים, בשיחות עם משגיחי כשרות מכל רחבי העולם. הוא ענה בלשון הקודש, אידיש, אנגלית, צרפתית וקצת גרמנית. לא הבנתי את השיחות הללו, אך ניכר היה שהוא משיב בהחלטיות ובחדות, בנעימות וברגישות, ומיד שב ל'תשובות' שלו.

"במרוצת השנים התכתבתי איתו עשרות פעמים בנושאים הלכתיים רבים, רובם בענייני כשרות, כשתמיד הוא משיב בסברא ישרה, בצירוף המון ידע מקצועי מקיף.

הרב גנוט מסיים את דבריו בנקודה מופתית נוספת: "עורכי ספרים מכירים את תופעת ה'לך ושוב' בקבלת המשכורת. וגם כשהם מקבלים את הצ'ק, לרוב מדובר בצ'ק דחוי לעוד חודשיים... הרב ווסטהיים זצ"ל היה בעל הנהגה נפלאה ואצילית: מיד כשקיבל הודעה על מספר שעות העריכה, לא משנה היכן שהה באותו רגע, בסינגפור או בסין, במפעל בדרום אמריקה או ביקב בספרד - ההעברה הייתה מתבצעת מיד, כדי לקיים מצוות עשה של 'ביומו תתן שכרו', בצירוף מחמאות ומילים מלבבות. אחד האנשים העסוקים ביותר בתבל, מצא תמיד זמן להנעים, לפרגן ולהאהיב שם שמים.

"הרב ווסטהיים זצ"ל נפטר בשיא פריחתו, ללא שזכה לראות את ספריו יוצאים לאור עולם. נגיף הקורונה היה שליח ההשגחה, ללא 'מחלות רקע' מסובכות או גיל מבוגר יחסית. והנה דוגמה אחת, מיני מאות, של תוצאות המחלה הנוראה שהקב"ה הביא בפתע פתאום, כשכמעט לכל אחד מאיתנו ישנו מכר, קרוב או ידיד, שלקה, לא עלינו, בוירוס הקטלני", קורא הרב גנוט בכאב.

ממשיך הרב גנוט ומצטט את הגמרא במסכת שבת (ל"ג, א'-ב'): "בעוון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא... בעוון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת – חיה רעה רבה, ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין. בעוון נבלות פה צרות רבות, וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין". זאת היא גמרא מפורשת, כאשר רבי שמעון בר יוחאי תולה את רוב המחלות והאסונות בעוון ביטול תורה. ואנחנו?!

"אנחנו קצת התרגלנו לקורונה", קורא הרב גנוט בדמע. "הווי שלם של הומור ובדיחות טפלות אופף אותנו, ויכוחים שכונתיים על זמני תפילות המרפסות ועיסוק בחדשות השעה. חושינו התקהו למול רשימת הנפטרים המטפסת ועולה, ואם הנתונים משוייכים ל'עקומה הנורמלית', כמו נפטרים ישישים או בעלי 'מחלות רקע קודמות', יש מאיתנו שנרגעים. "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ".

"הרמב"ם פוסק קובע לנו, הלכה למעשה: "מצות עשה מהתורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הצבור". והוא ממשיך ומזהיר אותנו:  "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות".

"הבה נפתח את הלב והנשמה, נשמע דברי חיזוק, נתחזק וניישם בפועל, ורופא כל בשר יפליא לעשות!", מסיים הרב גנוט את דבריו.

ניסיון הקורונה - הרב זמיר כהן בדברי חיזוק לעם ישראל:

באדיבות אתר 'דרשו'.