במחשבה תחילה לפרשת חוקת: הגנב היהודי שהבטיח לרבי שלא יפסיק לגנוב

הקנגורו שנמצא בבוקרו של יום מטייל בגן החיות, הקפיץ את כל העובדים למקום. אחרי מאמץ קצר הכניסו אותו עובדי הגן בחזרה לכלוב.

במהלך היום הגיעו פועלים והגביהו את הגדר לגובה שני מטר.

למחרת בבוקר שוב ראו את הקנגורו מסתובב בשבילי גן החיות. לאחר שהחזירו אותו לכלוב עמלו הפועלים להגביה את גדר הכלוב לגובה ארבעה מטרים.

בבוקר היום השלישי היה כל גן החיות כמרקחה. שוב הסתובב לו הקנגורו חופשי בשבילים. הפעם הוזעקו פועלים מיוחדים לבנות גדר צפופה וגבוהה המתנשאת לגובה שמונה מטרים.

באמצע עבודות הבנייה תחב הגמל מהכלוב השכן את ראשו אל מעל הגדר הנבנית. "תגיד", שאל את הקנגורו, "עד לאיזה גובה יצטרכו לבנות פה כדי שלא תברח בלילות מהכלוב?".

"כנראה עד לגובה מאה מטר", צחק הקנגורו. "אלא אם כן הטיפשים הללו יזכרו לנעול את השער"...

•  •  •

הפרק האחרון בפרשתנו פותח במלחמה מוזרה שהתרגשה על עם ישראל. "הכנעני מלך ערד" מגיע להילחם איתם. הכנעני, כותב רש"י בשם חז"ל, זה עמלק (ורש"י מסביר שהעמלקים החליפו את בגדיהם לבגדי כנענים מתוך מחשבה שבכך יצליחו להתגבר על עם ישראל).

עמלק אמנם טיפש היה, אך עדיין מה ראה לשטות זו? הלא כבר ניסה להילחם עם ישראל ויהושע בן נון קיפח את לוחמיו כשיבולים לפני הקוצר. מדוע בא להילחם שוב עם ישראל?

בספר "אברהם אנכי", לגאון רבי אברהם פלאג'י, כתב שעל כך מתכוון רש"י לענות, בצטטו את דברי חז"ל: "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להילחם בישראל".

ועדיין, יש להבין: הגם שאין לישראל ענני כבוד, מכל מקום הם עדיין חזקים מעמלק, ומה לו לבוא להילחם בהם.

"הרבה מדי זמן מבטל אני בנסיעות הללו", הרהר לעצמו הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב, לאחר שניסה פעם נוספת לפעול למען פדיון שבויים של יהודים ולא הצליח. "חבל על כל מאמצי שממילא אינם נושאים פרי, אשב בבית המדרש ואעסוק בתורה".

לא עבר זמן מרובה ואל הרבי מסאסוב הגיעה קריאה בהולה לחלץ יהודי שנתפס בגנבה באחת העיירות, והוא נתון במאסר עד שישלם קנס. כאשר הגיע למקום מצא רבי משה-לייב את הגנב היהודי חבול ופצוע, כשבגדיו מוכתמים מדם המכות שספג.

לאחר ששילם רבי משה-לייב בעדו את הקנס, העניק לו בגדים נקיים וליווה אותו החוצה, שאל אותו הרבי: "נו, ראית שאין זה משתלם לעסוק בגנבה. שמא מהיום והלאה תיטיב את דרכיך?".

"להפסיק לגנוב?!" תהה היהודי באוזני הרבי. "מה פתאום. הפעם אכן לא הצלחתי, אבל שום דבר לא קרה. מטעויות לומדים. בפעם הבאה אדאג לא להיתפס ואצליח!"...

שמע זאת רבי משה-לייב, והסיק שאליו הדברים מכוונים. נכון שפעמים הוא מבזבז זמן יקר בנסיעות ושתדלנות וסוף דבר לא עולה בידו לפעול לטובת השבויים, אולם אין זו כי אם עצת היצר להניא אותו מפעולותיו. בפעמים הבאות, בעזרת הנותן ליעף כוח - יעשה ויצליח...

בספר "אברהם אנכי" מבאר, שבפעם הראשונה שהגיע עמלק להילחם בישראל, התרחש מחזה רב רושם: משה ישב על אבן ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. זכותו של משה בצירוף זכותם של אהרן וחור (בתורת הסוד נכתבו רמזים על שמותם ומעלתם של משה אהרן וחור יחד לבטל קליפת עמלק) - עמדה להם לישראל ויהושע "חתך ראשי גיבוריו" כלשון חז"ל.

כעת, חשב לעצמו עמלק, חור איננו שכבר נהרג לפני חטא העגל, אהרן נסתלק לבית עולמו והלכו להם ענני הכבוד. שווה לנסות שוב. אולי הפעם אצליח להילחם בישראל וזכותו של משה לבדו לא תעמוד להם להינצל.

•  •  •

פעמים רבות החלטנו החלטות טובות, ולא ממש עמדנו בהן, או לכל הפחות לא החזקנו בהן מספיק זמן.

במקום להתייאש, כדאי לנו אחת לתקופה להתבונן שוב ולבדוק מהן הסיבות שבשלהן נכשלנו: האם הן עדיין קיימות? אולי יש משהו שאפשר כעת לשנות? אולי הפעם, בניגוד למאות הפעמים הקודמות, כן נצליח.

כי אם עמלק (עמלק הוא רמז למלחמת היצר ולכן עד היום מצווים אנו למחותו) עושה זאת פעם אחר פעם ועד היום הוא לא מתייאש - ברור שגם אנחנו צריכים לנסות שוב ושוב. לפחות לנסות.

ולא תמיד צריך לטפס על הגדר. כדאי בהחלט לחפש את השער. לפעמים הוא בכלל לא נעול...