מיומנה של טלפנית: זיכוי הרבים של חנה, שילווה אותה לנצח

מהשיחה הראשונה שלי עם חנה הבנתי שהיא בבעיה. היא סיפרה על כאבי ראש ובחילות שמלוות אותה כבר חודשים. בדרך כלל שיחה כזו מסתיימת בהפסקת התרומות.

אצל חנה זה היה שונה. כשהיא מסרה לי שהיא מעוניינת להוסיף עוד תרומה להידברות מהוראת הקבע הקיימת, מיד החזרתי לה שאולי עוד חודשיים אחזור אליה. בינתיים איחלתי רפואה שלמה וכשהיא תחוש טוב יותר נוכל לדבר. חנה התעקשה על הגדלת התרומה.

בפעמים הבאות, כשייצרתי קשר, קיוויתי לשמוע בשורות טובות אבל התאכזבתי לשמוע שהמצב הידרדר והיא נשלחה לאשפוז.

"בבקשה, נעמה, תתפללו עלי, אני פוחדת מאוד".

"בעזרת ד'. את עוד תספרי לי בקרוב שכל הפחדים היו לשווא".

"הלוואי, את נותנת לי תקווה, אבל בינתיים אני בבדיקות וזקוקה לרחמי שמיים".

הקפדתי לחזור אליה כל חודשיים, רק לשאול בשלומה. היא בסך הכל בת 40 פלוס, ויש לה בעל, וילדים לחתן.

אחרי כל שיחה היא הוסיפה עוד תרומה, כשהיא אומרת: "אני משלמת לרופאים לפרופסורים ולתרופות אבל אני יודעת בבירור שמה שיעזור לי באמת זה הזכויות שיש לי פה".

"חנה היקרה, אל תרגישי חובה. ההוצאות שלך על התרופות הן יקרות מאוד. אני רוצה שתהיי שלמה לחלוטין עם מה שאת נותנת".

"הכל בסדר, אבל אל תשכחי להעביר שוב את השם שלי לברכה, יש לי שבוע הבא ביופסיה. התוצאה קריטית".

בינתיים הספקנו בשיחות האלה להיות חברות טובות. היא סיפרה על עבודתה שנאלצה לעזוב, על בעלה שלקח על עצמו את העול שהיה מוטל עליה ועל הילדים שלא מבינים מה קורה לאמא שלהם.

למרות מצבה הגופני המתדרדר, היא שמרה על שמחת חיים. הרבה אנרגיה ותקווה נמסכה בקולה. היא לא נתנה לפחדים שלה לגלוש לשיחות. סיימנו תמיד בתקווה שהנה, אוטוטו הכל עובר.

היה לי קל יותר, מהצד שלי, לאחל ולהאמין. סיפרתי לה באותה הזדמנות, שלי עצמי יש בן שהיה לפני שנים אחדות במצב אנוש, וברוך ד' היום יש לו חמישה ילדים חמודים.

"חנה. מניסיון, קחי את מה שהרופאים אומרים בערבון מוגבל, הם רק בני אדם, ומפתח החיים ניתן רק לקב"ה". הזכרתי לה כמה ניסים מתרחשים כשהכל נראה כל כך שחור, וכמובן סיפרתי על הנס המשפחתי שלנו".

השיחה הבאה הייתה שונה מהרגיל. היא ענתה בקול רפה.

"נעמה, תודה שהתקשרת. היום כבר הכל הולך לתרופות, כבר לא נשאר לי לתרומה".

"חנה, עזבי את התרומה. התקשרתי רק בשבילך. רציתי לדעת מה קורה עכשיו". ידעתי שלפי הקול החלש שלה עדיף היה לא לדעת.

"עכשיו, המחלה התפשטה. אני חולה מאוד".

ישנם רגעים שנגמרות לך המילים, וזה קרה עכשיו. פשוט שתקתי.

"אני מצטערת, אני כל כך אוהבת את הידברות שנתנה לי המון, אילו יכולתי הייתי משתתפת יותר בתרומה".

"על מה את מדברת, הרצון שלך זו הזכות הגדולה. אל תצטערי, את נהדרת ויש לך זכויות רבות".

"נעמה, תתפללי עלי חזק, אני רוצה לחיות", יבבה וניתקה.

חנה המסכנה. ד' בבקשה תעשה עוד נס אחד, בבקשה...

לאחר חודשיים חייגתי לנייד שלה, אבל רק החיוג המתמשך החריד את השקט הנורא. איך אפשר להשלים עם המציאות שלא עונים שם?

החלטתי שאני חייבת לדעת. כל כמה ימים חייגתי את המספר. אולי בכל זאת יש תקווה.

לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים, הנייד שלה חזר לחיים. שמחתי, אבל רק לרגע.

זה היה מאוחר מידי. 

"מי אתם"?

"מארגון הידברות של הרב זמיר כהן".

"מה רציתם?".

"את חנה. בעצם, מה קורה איתה?", המתח ניכר בקולי.

"היא נפטרה לפני חודש".

"ברוך דיין האמת", השבתי בצער גדול. החזרתי את השפופרת למקומה. הקו הפעיל כל כך, נדם, וחלל גדול נפער בלבי נפתח לימים רבים.

חנה היקרה. ידעת היטב מה חשוב בחיים. אומנם לא זכית באריכות ימים, אבל זכית להאריך ימים של אחרים. לא זכית שנמשיך ללוות אותך, אבל זיכוי הרבים שבו השתתפת ילווה אותך לנצח, וודאי מאיר לך עכשיו באלפי ניצוצות.

ת.נ.צ.ב.ה.

מוקדש לע"נ התורמים היקרים שכבר אינם.

אל תחכו לרגע האחרון –

פנו עכשיו למוקד הזכויות בטלפון 073-222-1212, או הצטרפו ל"כתב השותפות" ותפתחו לעצמכם שנה טובה ומתוקה באמת, עם שפע ברכות וישועות, בריאות ושמירה, כמו שהבטיח הבורא יתברך. אתם אלו שבזכותם עוד אלפי יהודים יחזרו לדרך הטובה.

הפעם, כבר לא מוותרים על שנה טובה.

לפרטים ולהצטרפות, לחצו כאן.