"אני פוחדת למות": כשחרדת המוות משתקת את החיים

חני הגיעה אלי עם פחד מוות. היא פחדה כל כך - מהמוות. אשה צעירה, דתית, חכמה ופקחית, אשר חרדת המוות שיתקה אותה וכמעט שלא אפשרה לה לחיות את החיים כרצונה. חני רצתה כל כך לחיות, אבל כמו מתה כל יום מחדש. היו לה שאיפות, היא רצתה לפעול, לעשות ולהתקדם, חפצה להשקיע בקריירה, בזוגיות ובילדים, אבל החרדה שיתקה אותה בכל פעם מחדש, כל פעם קצת יותר... קצת יותר מדי…

חני נמנעה מעשיית דברים רבים שבעיניה יכולים היו לגרום לה למות, או ממעשים מסוימים שלדעתה קרבו את המוות שלה. היא הייתה זהירה מאוד. אפילו זהירה מדי…

היא לא נסעה בתחבורה ציבורית (הרי אפשר למות), היא לא עשתה מעשים טובים "מדי", או שהיא היתה חושבת ומתלבטת האם לקיים מצווה כזו או אחרת (כי אז היא תהיה צדיקה מדי, ותצטרך לסיים את תפקידה בעולם), ועוד...

תחילה דיברנו על המוות: מה המוות מסמל עבורה? מה יקרה אם חייה יסתיימו? כמה אחריות יש לה על החיים, וכמה על סופם? האם יש לה שליטה על סוף החיים? זה לא היה קל. היא פחדה, אבל היתה נחושה להשתחרר מהחרדה הלופתת אותה בכל פעם ששיח או מחשבה על מוות עלו לאוויר. היא צעדה בעקביות, צעד-צעד, במסע שלנו יחדיו.

חני למדה לחיות עם אי הוודאות הכמעט תמידית בחיינו, למדה לקבל את אי הוודאות כאתגר, ובסקרנות. בנוסף, חני למדה איך לתת למחשבות על המוות הקרב מקום, ולא להסיט אותן, אפילו למדה לדבר איתן, לשמוע ולהבין מה הן בדיוק רוצות? חני הופתעה לגלות שככל שהיא מאפשרת למחשבות להיות נוכחות – כך הן עוזבות אותה מעצמן, מבלי שתצטרך לשכנע, להתחנן ולכעוס עליהן. הן פשוט עוזבות.

עבדנו במקביל למחשבות גם על ההימנעויות הרבות שהיו לחני, שהן הרי המחזקות והמשמרות את החרדה. טיפסנו בהדרגה מההימנעות המפחידה פחות, הקלה יותר, אל ההימנעות הקשה יותר. חני ניסתה ואף הצליחה לא להימנע. שלב-שלב בסולם הפחדים טיפסה לה חני בסבלנות ובבטחה, וחוותה הצלחה אחר הצלחה.

בסוף התהליך חני יצאה מחוזקת, ואת הפחד המשתק השאירה מאחור. היא הצטיידה בארגז כלים שאותו תוכל לפתוח במידה שהחרדה תחליט לבקר אותה.

חני נולדה לחיים חדשים, והחרדה גוועה ומתה לה אי שם…

רות בן סימון היא מטפלת ב-CBT מטעם מחלקת "נפשי בשאלתי".

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל nafshi@htv.co.il