מיומנה של טלפנית: לקבל זכויות על מגש של זהב

הכל התחיל משובר דואר תמים שבקשה ממני רינה שאשלח לה הביתה.

היא נשמעה אינטליגנטית מאוד. יחד עם זה, קולה הרועד העיד שהיא עברה מזמן את גיל 85.

יש לי חולשה וסקרנות כשאני עומדת מול שיחות נכנסות של קשישים, כי ודאי מסתתר שם מעבר לקו סיפור היסטורי.

חשתי שיש לה סיפור, ושהסיפור חנוק בגרונה, וזקוק רק לטיפת התעניינות כדי לזרום החוצה.

המילים זרמו והפכו לנחל של סיפור חיים. הייתי חייבת לקצר קצת, כי לא יכולתי להרשות לעצמי לקלוט כאן ועכשיו שמונים שנות חיים.

היא מ"נוער הזהב" של תש"ח, מה שנקרא מלח הארץ. הגעגועים דברו מתוך גרונה. למדה בבית ספר "תחכמוני" בירושלים, והזכירה שגם שם התפללו בבוקר. נראה שהפרט הנוסף הזה היה כדי לתת לי קורת רוח. אבל חוץ מזה, כל אורח חייה היה חילוני וציוני מאוד. היא הוסיפה שחינכו אותה לאהוב את האדמה, לשרת את המדינה שעל ברכיה התחנכה. במהלך חייה כמעט שלא נתקלה ביהדות, שהיתה מושג גלותי שהס מלהזכיר.

בגאווה בלתי מוסתרת סיפרה שהתגייסה לצה"ל, ועד מהרה עלתה בדרגה לתפקידים בכירים. שם הכירה את בעלה, תת אלוף ששירת כטייס קרב. הם נישאו וגידלו גם את שלושת ילדיהם באהבת המולדתף וכמובן נטעו בהם את הערך הנעלה של שירות למען המדינה.

היום היא אלמנת צה"ל, אבל מרוצה מחייה. חושבת שנתנה את החינוך הכי טוב לילדיה, ועובדה שהם כולם בצבע קבע. היא ודאי עשתה את שלה.

"ואיך פתאום נכנסה הידברות לחייך?", שאלתי בסקרנות אמיתית.

"יש לי קבוצה של חברים וחברות, שיחד שירתנו בכל מיני תפקידים בצבא ואנו שומרים על קשר. באחד הפעמים מישהי סיפרה על ערוץ הידברות, והציעה לי לצפות. וזה מה שעשיתי. תחילה בזהירות, כי לא האמנתי שיש לזה קשר אלי. אבל סקרנותי גדלה, והיום אני מעריצה מושבעת של הערוץ ושל הרב זמיר. אני חושבת שזה נתן לי המון. פתר לי שאלות ונתן לי כיוון חדש איך להסתכל על החיים. פשוט נפלא".

"אני שמחה לשמוע, ואיך מקבלת אותך הסביבה?".

"יש לי 2 חברות טובות, אחת דליה והשנייה שרה. הצעתי להן, אבל אולי עוד לא הגיע הזמן שהן יקלטו מה שקלטתי. אני לא מתייאשת ומציעה להן, ומתעקשת שכדאי, הן לא מבינות מה קרה לי שאני כל הזמן מדברת על הרב זמיר".

שלחתי לרינה את השובר לתרומה, והמשכתי לשמור איתה על קשר. במהלך השיחות בינינו סיפרה שבעצם אין לה זמן לתרומות, כי היא נמצאת כרגע בפרויקט של כתיבת ספר על אלופי צהל. היא, יחד עם חברותיה דליה ושרה, אוספות חומר על כל מלחמות ישראל בהן השתתפו. כשהיא תסיים, יהיה לה הזמן להתעסק בתרומה.

באחת השיחות שאלתי אותה: "רינה, את מספרת שהרב זמיר נתן לך המון. את יכולה לפרט יותר, האם זה קידם אותך ביהדות, במצוות?".

"תראי, יש לי כבר הרבה זכויות, הגנתי על הארץ, הייתי מורה בצעירותי, חינכתי לאהבת המולדת, ברוך ה'".

"בכל זאת, יש גם עניין להתחזק, להתקרב יותר לתורה".

"אני חינכתי את ילדי והם עושים המון המון. הם חיילים מוצלחים מאוד".

ניסיתי בכל המשפטים הנימוסיים לשמוע על איך היהדות משתלבת בחייה, אבל קיבלתי פרק איך הציונות חינכה את דור הזהב, ואיך ישנם שקיימו את כל מצוות עשה ואל תעשה בתורת הציונות.  שאלתי את עצמי איך אפשר לאהוב כל כך את הערוץ, ועם זה לחוש שאפשרי לשבת רגל על רגל וליהנות מזרי דפנה מבלי להתקדם ולהכיר שיש עוד דרך להתחזק. אני יודעת שעיקר עבודת הבורא היא בגלאים צעירים יותר, אבל מאמינה גדולה שכל זמן שהנר דולק - אפשר עוד לתקן.

לא הבנתי איך אפשרי לצפות בתכני היהדות, ולהשאיר את כל האמת הזו על המסך בלבד.

"התחילי, רינה, עם אחת מכל תרי"ג המצוות, רק כי כך צווה ה'", ניסיתי, אבל זה היה כקול קורא במדבר, היא פשוט לא הצליחה להבין מה אני רוצה ממנה.

יום אחד, רגיל לחלוטין, ראיתי שחור על גבי מסך לבן שהגיע תרומה מרינה. התבהר לי פתאום שיש מצב לשבת רגל על רגל, ולקבל על מגש של זהב כל כך הרבה זכויות.

רינה, כנראה יש לך זכות אבות. ברגע אחד, סל המצוות שלך מתמלא בזיכוי רבים עולמי. במצוות פדיון שבויות, בהצלת תינוקות ועוד.

לכל השרות והדליות והרינות שעדיין צועדות בתוך שדרת האין מוצא - בבקשה מכן, הרכבת דוהרת מהר. אל תאחרו, כי יכול להיות שזו הרכבת האחרונה.

אל תחכו לרגע האחרון –

פנו עכשיו למוקד הזכויות בטלפון 073-222-1212, או הצטרפו ל"כתב השותפות" ותפתחו לעצמכם שנה טובה ומתוקה באמת, עם שפע ברכות וישועות, בריאות ושמירה, כמו שהבטיח הבורא יתברך. אתם אלו שבזכותם עוד אלפי יהודים יחזרו לדרך הטובה.

הפעם, כבר לא מוותרים על שנה טובה.

לפרטים ולהצטרפות, לחצו כאן.