המצווה שאפשר לקיים בלי לקום מהכסא: "לא יהיה לך אלוהים אחרים"

אחת המצוות התמידיות היא: "לא יהיה לך אלוהים אחרים", כלומר: אל תאמינו באלים אחרים. איסור זה כולל את האמונה בכוחות אחרים ביקום, מלבד א-לוהים.

הרב נח וינברג מסביר כי זוהי מצוות לא תעשה, אבל תמידית. אם הציווי "אל תאמינו באלים אחרים" היא מצווה תמידית, ניתן להבין מכך ש הפיתוי להאמין באלים אחרים גם הוא תמידי.

"מדוע הפיתוי הוא תמידי?", שואל הרב וינברג, ומציין כי אף בתהילים מורה דוד המלך: "לא יהיה בך אל זר". איזה מין אל זר שוכן בתוך בני האדם?

במסכת שבת (ק"ה, ע"ב) מציינים חכמינו כי "אל זר" זה כיצר הרע – הנטייה להרס עצמי שקיימת בכל בני האדם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר הרע מנסה כל הזמן להסיח את דעתנו מכך שא-לוהים הוא הכוח היחיד שקיים ביקום.

הביטוי "כוחות היקום" כולל את כל מה שאנו מאמינים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מסביר שעבודת אלילים אינה מתחילה ומסתיימת בצעד אחד, וכי מדובר בתהליך. בעת העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה כוונה רוחנית עמוקה, היו נוהגים לגלף פיסת עץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית הייתה לסגוד לא-לוהים כבורא השמש. אך לא עבר זמן רב והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה את בני האדם לסגוד לשמש עצמה. בשלב זה, הם החלו להאמין בכוח נוסף, שאינו א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.

"אנשים מתחילים את דרכם כשהיא ברורה להם, אבל אז קורה משהו, ודעתם מוסחת מהעיקר", מסביר הרב וינברג ומציין שכיום, כשעבודת אלילים במובנה המקורי אינה מהווה בעיה, עדיין מקובל להאמין שכסף, תהילה, כבוד, נכסים, או יופי יכולים לספק אותנו ולמלא את חיינו באושר. זוהי למעשה עבודת אלילים!

"יתרה מזו", מסביר הרב וינברג, "כיום עומד לפנינו אתגר גדול יותר: האם עלינו לייחס את הצלחתנו לא-לוהים, או לעצמנו?

רק בזכות הכוח שמעניק לי א-לוהים, אני מסוגל לבצע, ולו מטלות פשוטות​

המחשבה שאנו עושים הכול בעצמנו, היא "אמונה בכוחות אחרים מלבד א-לוהים". מדובר בעניין הרסני, כיוון שכאשר אנו מייחסים כוח לעצמנו, אנו מונעים מעצמנו להשיג יותר. הרב וינברג מסביר זאת בכך ש'כל אימת שמשהו קשה או מכאיב מדי עבורנו, אנו אומרים: 'אני לא יכול'. אנו מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי עד כה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני כעת – לשנות את העולם, לשפר את אופיי – הוא בלתי אפשרי'.

מן הדברים עולה שכשאנשים מפסיקים לנסות, זה קורה מפני שהם מאמינים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר הרע שאומר: "הכול תלוי בי. דבר לא יכול להיעשות בלעדי".

על האדם להבין שהמשפט "אני לא יכול" הוא משפט מדויק ביותר. זוהי האמת: "אני" לא יכול לעשות הכול. רק בזכות הכוח שמעניק לי א-לוהים, אני מסוגל לבצע, ולו מטלות פשוטות, כמו קשירת שרוכי נעליי!

"אל תאמינו שייחוס הישגיכם לעצמכם, ייתן לכם את הכוח לקחת על עצמכם משימות נוספות. ההיפך הוא הנכון: זה יגרום לכם להתייאש מהר יותר. לעומת זאת, כשאנו מבינים שכל מה שאנו משיגים הוא מתנת הא-ל, הדבר מחזק אותנו ומעניק לנו את הידיעה, שאין גבול למה שאנחנו מסוגלים להשיג. כבורא עולם עומד מאחורינו, אין כל בסיס לאמירת 'אני לא יכול'", מסביר הרב וינברג.

הרב וינברג מוסיף ומסביר כי זוהי הסיבה שמדובר במצווה תמידית: "נדרש מאמץ עצום בכדי להימנע מאמירת 'תראו מה עשיתי, תראו מי אני...' אם אתם מייחסים לעצמכם את כל מה שעשיתם, הקשר שלכם עם א-לוהים הולך ונעלם".

כמה מגוחך להתגאות, ואלו הסיבות

הרב וינברג מציע לקוראים לבדוק 3 תחומים שאנשים מייחסים לעצמם ללא הצדקה:

1. יכולות טבעיות.

2. הישגים.

3. טוב לב.

בדרכו המיוחדת, מתייחס הרב וינברג ל-3 הנקודות הללו, ומבהיר עד כמה מגוחך להתגאות בהם.

1. ייחוס יכולות טבעיות לעצמנו

תארו לעצמכם שמישהו יאמר לכם: "תרימו יד אחת, ואני אוכיח לכם כמה אני מוצלח: אני אגיד לכם אם זו יד ימין או יד שמאל".

"סליחה?! אתה רוצה להרשים אותי בעזרת הראיה שלך?", קורא הרב וינברג בתמיהה, ומבהיר כי  "מגוחך ככל שהדבר נשמע, לעתים אנשים מייחסים לעצמם יכולות טבעיות מולדות. גאון נוטה לחשוב שהוא נעלה על השאר. אך האם הוא טוב מאדם שיש לו ראיה מושלמת, בחדר מלא אנשים ממושקפים? או, כשאתם חולים, יש לכם חום ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: 'אני אף פעם לא חולה, אני חזק כמו פלדה!' סליחה?!

"אנשים יפים או חכמים נוטים פעמים רבות להיות גאוותנים, כיון שהחברה שמה דגש על תכונות אלו. אנחנו לא טוענים שאנשים יפים צריכים להתכער. אך מדוע נייחס לעצמנו משהו שלא אנחנו עבדנו עליו והרווחנו אותו?", מפתיע הרב וינברג, ומסכם: "אל תניחו ליכולותיכם הטבעיות להפוך אתכם לגאוותנים. במקום זאת, הודו לא-לוהים על מתנה זו".

הענווה - יכולה להביא את האדם לידי שמחה, אמונה ושלוות הנפש. כיצד זוכים למידה זו? הרב יגאל בהרצאה נפלאה:

2. ייחוס הישגים לעצמנו

"תארו לעצמכם שמישהו מספר לכם: 'לא תאמינו מה השגתי היום. פתחתי את תיבת הדואר שלי והיה שם צ'ק של מיליון דולר. דוד נשכח נפטר והוריש לי את רכושו. פדיתי את הצ'ק, וכעת אני מיליונר. נכון שאני מדהים?'", מספר הרב וינברג, ומתפלא: "במה הוא מתגאה כל כך? הוא לא עשה דבר כדי לזכות באותם מיליון דולר!"

"אנו עושים אותו הדבר כשאנו 'מנַכְסִים' את הפוטנציאל שלנו לעצמנו. כשאנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שלנו כדי להשיג משהו, זה נשמע הגיוני. אבל זה בדיוק כמו לפדות צ'ק של מיליון דולר.

"האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, כולם עושים שימוש בכשרונות שנתן להם א-לוהים כדי 'לפדות' את הקריירה שלהם. אילולא נתן להם א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לביצוע ניתוחים, או אוזן מוזיקלית, הם לא היו יכולים להשיג דבר", ממשיך הרב וינברג להדגים. "מובן, שעל מנת להשיג תוצאות, צריך להשקיע מאמץ מסוים. אך חומרי הגלם והנסיבות שמאפשרות את השימוש בהם – את כולם מעניק לנו א-לוהים".

"מפתה מאוד לומר: 'תראו מה עשיתי'", מזדהה הרב וינברג, ומציין כי "לעשות זאת יהיה לקחת קרדיט על צ'ק שפדינו. במקום זאת, הודו לא-לוהים על ההזדמנות שנתנה לכם".

3. וואוו, מאיפה השגת את המכונית הזאת?

הרב וינברג מתייחס לנקודה השלישית, שהיא הגאוותנות היהירה מכולם, בה אנו אומרים: "ראו כמה טוב אני. אני עושה את הדבר הנכון". הדבר דומה למי שאומר לכם: "יודע כמה נפלא אני? היה לי דחף מדהים לחתוך לעצמי את האף. זו הייתה תשוקה איומה, שאין כדוגמתה, ועמדתי שם, עם סכין אל מול האף שלי. נלחמתי בתשוקה שוב ושוב. לבסוף התגברתי על הדחף וזרקתי את הסכין. נכון שאני בן אדם מדהים?"

"אתה גאה בעצמך?!", תוהה הרב וינברג, "אתה משוגע! עשית משהו טוב לעצמך בלבד!"

"בדיוק כזה הוא האדם שמתגאה בהיותו טוב. על מה אתה לוקח כאן קרדיט? פשוט נמנעת מלהזיק לעצמך.

"תארו לעצמכם צעיר שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית בעולם. הוריו משלמים 20 אלף דולר לשנה עבור חינוך מעולה זה. אך הבחור שותה לשוכרה, ישן עד מאוחר, לא לומד, ונכשל בבחינות. אביו הנואש מנסה לעשות אתו עסק: תמורת ממוצע 8 הוא יקבל מכונית ב.מ.וו חדשה. הבחור כל כך רוצה את המכונית, שהוא לומד ומצליח להשיג ממוצע 8. כעת הוא נוהג ברכבו החדש ברחבי הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: 'וואוו, מאיפה השגת את המכונית הזאת?'.

"'כפרס על הישגיי בלימודים', משיב הצעיר המפונק.

"מה?", קורא הרב וינברג בתמיהה, "הוא עבד קשה למען עצמו, כדי לקבל חינוך טוב! כן, המכונית הייתה תמריץ, אך לו היה מבין כמה חשוב, לאין ערוך, החינוך הטוב שהוא מקבל, היה הדבר מהווה עבורו תמריץ מספק.

"כשאנו עושים מעשים טובים - אנו עושים משהו טוב. בני אדם שואפים למשמעות, לתענוגות הרוח. באמצעות המצוות, מעניק לנו א-לוהים את היכולת, את התמריץ ואת הפרס האולטימטיבי. כל שעלינו לעשות הוא להשתמש בכוח שנתן לנו א-לוהים ולנצל את ההזדמנות", מסביר הרב וינברג.

"דרך אחת להימנע מגאווה שאינה במקומה, היא להתבונן בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. הדבר דומה לאדם שקונה מבנה רעוע מהעירייה בסכום של 10,000 דולר. הוא משקיע עוד 10,000 דולר ביישור השטח, ואז מוכר אותו כמגרש חניה ב-80 אלף דולר. האיש נרגש כולו. הוא אינו יכול להפסיק להתרברב בהיותו איש עסקים מוצלח כל כך. ואז הוא שומע שבעליו של מגרש החניה מכר את הקרקע לבעלים של קניון תמורת 10 מיליון דולר!!!

"כעת, תארו לעצמכם כיצד הוא מרגיש. האם הוא ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו איש עסקים מוצלח?", שואל הרב וינברג, ומסביר כי "כשאנו חשים גאווה על כך שאנו נותנים צדקה, מכבדים את הורינו, או לומדים תורה - אנו דומים לאותו אדם שמתגאה במכירת מגרש החניה. כשנגיע למעלה, ונבין כמה יכולנו להשיג, רק אז נדע ונבין שהישגינו אינם אלא טיפה בדלי. במקום לחוש גאווה, נחוש חרטה.

הרב זמיר כהן בשיחה קצרה ומיוחדת מבאר את ענין מידת הענווה:

האם אתה מקיים את המצווה? הנה 4 סימנים לבדוק זאת

"האם עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! אך לא עד כדי כך שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את הפוטנציאל האמיתי שלנו", ממשיך הרב וינברג, וקורא: "התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתמקד במה שאתם יכולים להשיג עוד. לעולם אינכם יכולים להיות בטוחים שעשיתם אפילו חלק קטן ממה שניתן עוד לעשות".

"גם אם אלוקים אחראי על כל המתרחש בעולם, הוא ברא את העולם כך, שאנו צריכים להשקיע מאמץ מסוים בו. זהו איזון עדין. עלינו לעבוד כדי להתפרנס, אך בעת ובעונה אחת עלינו להבין כי א-לוהים הוא המפרנס אותנו. המחשבה שעבודה קשה לבדה תהפוך אתכם לאנשים עשירים, כמוה כאמונה באלים אחרים", ממשיך הרב וינברג לבאר את המצווה התמידית בה אנו מצווים: לא להאמין באלוהים אחרים.

"השאלה היא, כמה מאמץ יש להשקיע כדי שדבר מסוים יקרה, וכמה יש להסתמך על בורא עולם שיגרום לדבר להתרחש? סוגיה זו מכונה 'השתדלות לעומת ביטחון'. אם א-לוהים רוצה שאתעשר, אני אתעשר. אם הוא רוצה שאתרושש, אני אתרושש. מהו תפקידי במערכת זו?

"המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים שונה מאדם לאדם. מאמץ שמתאים לאדם אחד, כלל אינו מתאים לאדם אחר. זהו טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו של אדם בא-לוהים.

"כשמדובר במצוות ומעשים טובים, עד כמה עלינו להשתדל? עלינו להשתדל בצורה בלתי מוגבלת.

"התלמוד (אבות ה, כו) אומר: 'לפום צערא אגרא', גודל התמורה כגודל המאמץ. כלומר, כל מאמץ שאתם עושים כדי לקיים מצווה, זוכה לתמורה. אם כך, לכו עד הסוף! גם אם נדמה לכם שלעולם לא תשיגו את יעדכם, לא יזיק לכם לנסות. לעולם אין לדעת... א-לוהים עשוי לחולל נס שיעזור לכם להשיג את מה שנראה לכם בלתי אפשרי.

לסיכום דבריו, מונה הרב וינברג מספר סימנים שיאפשרו לכל אחד מאיתנו לבדוק האם אנו מקיימים את מצוות "לא יהיה לך אלוהים אחרים":

1. אם את/ה ענוו/ה.

2. אם אינך צריך/ה להילחם באגו שלך.

3. אם את/ה מבין/ה שכל הדברים הם מתת א-ל.

4. אם את/ה מבין/ה שבסופו של דבר, אין לך כוח משל עצמך

הייעוד העליון בחיים, הוא להגיע להבנה שאין כוח אחר פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. זוהי מהות המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה תמידית משום שעלינו להיאבק ביצר הרע כל הזמן.

"הלוואי ויהיו לנו הכוח ובהירות המחשבה להתגבר עליו, ולקיים את הנאמר בספר דברים (ח', י"ח): 'וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל'", מסכם הרב וינברג את מאמרו המופלא.

לכתבה ראשונה בסדרה, לחצו כאן.