ארוחה במצב ידני: אכילה רגשית - מאמר חמישי בסדרה

בפרקים הקודמים הצענו לערוך "יומן אכילה", שיאפשר לנו לזהות את דפוסי האכילה הרגשית בחיינו. המטרה, כפי שהצגנו אותה, הינה לציין בצורה מסודרת כל אכילה במהלך היום, בצירוף פירוט אודות מהותה, כמותה וצורתה, תוך התייחסות אל האקלים הרגשי שליווה אותה לפניה, בעיצומה ובעקבותיה. הכלי הזה אכן יכול לאפשר לנו לזהות את האכילה הרגשית – כאשר נזהה יחס ישיר בין מצב רוח רגשי ירוד ובין אכילה בלתי יעילה. אולם מעבר לכך, הכלי הזה יוכל גם לעזור לנו להתמודד עם האכילה הרגשית הזו.

שכן לאחר שזיהינו את האכילה הרגשית, נוכל לערוך רשימה של הרגשות שהובילו אותנו לחפש נוחם והדחקה באמצעות האוכל. הרשימה הזו – הינה למעשה רשימה של הקשיים הרגשיים שאנו מתמודדים איתם, וכדי שהם לא ימשיכו להוביל אותנו אל המקרר – עלינו לספק להם מענה איכותי ואמיתי.

לכן, כעת, ננסה לבחון כל אחד מהרגשות הללו, ולהציע לו פתרון שאינו כרוך באוכל. לדוגמה: אם תחושת לחץ גרמה לנו לאכול חפיסה שלמה של שוקולד, ננסה לבדוק: כיצד היינו יכולים להתמודד עם הלחץ בדרך שונה? מה יכולנו לעשות אחרת?

אולי ניתן היה לצמצם את הלחץ באמצעות פניה לעזרתו של אדם אחר? אולי פסק זמן של מספר רגעים, או הקשבה למוסיקה היו עשויים להפיג את תחושת הסטרס? אולי באמצעות תכנית עבודה מסודרת הלחץ היה מקבל פרופורציה שונה לחלוטין, וחדל להעיק עלינו? וכן הלאה.

עלינו ללמוד להתמודד עם רגשות שליליים. לא להדחיק אותם, אלא לפתח מודעות ביחס אליהם. כאשר נצליח לזהות את הרגשות שגורמים לנו לאכול, וליתר דיוק: את הרגשות שהאוכל נתפס בעינינו כדרך התמודדות לגביהם, אנו נוכל למצוא דרכים אחרות בהן נוכל להתמודד איתם.

לדוגמה, אם אנו מזהים שבכל פעם בה אנו חווים כעס היד שלנו מושטת אל עבר פרוסת העוגה – נוכל ללמוד כיצד לעצור לרגע, לזהות את הכעס, לחוות את התחושה הבלתי נעימה, ולחפש לה פתרון שלא יפר את המאזן התזונתי שלנו.

כאשר נלמד להתמודד עם מגוון הרגשות שמובילים אותנו כעת לאכילה רגשית מיותרת – כבר לא יהיה צורך למגר את האכילה הרגשית, משום שהיא תיעלם מאליה.

ניהול רגשות

מלבד האמור, חשוב שנלמד לנהל את הרגשות שלנו, במקום להניח להם לנהל אותנו. הרגשות, ביסודם, מהווים כלים חשובים שנועדו כדי לאותת לנו על הצורך בשינוי בחיינו. לדוגמה: כאשר אנו חווים שעמום, הרגש בעצם מאותת לנו כי הגיע הזמן להעניק משמעות נוספת לחיים: להכיר אנשים חדשים או ליצור חוויות חדשות; כאשר אנו חווים לחץ, מדובר באיתות המלמד כי הגיע הזמן לחולל שינוי בסדר היום ולתכנן אותו טוב יותר; כאשר אנו חווים חרטה, הרי זה סימן שהגיע הזמן לקחת אחריות על תחומים בחיים עליהם טרם לקחנו אחריות עד כה; וכן הלאה.

כך, למעשה, עלינו ללמוד לקבל גם את הרגשות שגורמים לנו לתחושה בלתי נעימה. אנשים אינם אוהבים לשייך לעצמם רגשות שליליים, ולפיכך, הם מנסים לטשטש אותם ולהסוות את קיומם באמצעות אכילה. אולם כאשר יפנימו כי כל רגש הינו לגיטימי, וילמדו לקבל את כל קשת הרגשות, הם יוכלו להתמודד עם קיומם של הרגשות השונים, ובכלל זאת השליליים שבהם, מבלי לנסות לברוח מהם ולטשטש את קיומם.

מלבד זאת, חשוב לאפשר לרגש להיות נוכח בגוף גם ברמה הפיזיולוגית. כפי שהזכרנו, כל רגש מייצר תחושה, ולא תמיד מדובר בתחושה נעימה. אולם ככל שנאפשר גם לתחושות בלתי נעימות להיות נוכחות, ונמנע מלהשתיק אותן – נוכל לפנות את המשאבים הרגשיים לשם התמודדות יעילה יותר עם הגורמים הרגשיים שהובילו למצב הנוכחי, במקום להתמקד בבריחה מההשלכות של הגורמים הללו. לשם כך, עלינו לנסות להבין מה תפקידן של התחושות השונות שמייצרים הרגשות, ולגלות כיצד הן יכולות לשרת אותנו במקום לאיים עלינו.

נקודה חשובה נוספת, הינה הפריקה. כאשר משתחרר מתח בגוף, יש לפרק אותו כדי לאפשר לו להתנדף. דרך יעילה מאד לעשות זאת הינה באמצעות פעילות גופנית, שמסייעת להתמודד עם רגשות שליליים.

ולסיום, אולי החשוב ביותר: יש ללמוד להביע את הרגש ולהעניק לו ביטוי. גם תכנים בלתי נעימים, יהיו מאיימים הרבה פחות כאשר הם יקבלו ביטוי שיאפשר להחצין אותם, ולא להמשיך ולאכסן אותם בפנים – מקום בו הם ממשיכים להתפתח ולהתעצם.

רגשות ידידותיים

לאחר שנצליח להכיר את הרגשות שלנו ולהפנים את קיומם, נוכל להתקדם אל השלב הבא: בכל פעם בה אנו מרגישים צורך לאכול משהו כדי להפיג רגש שלילי ננסה לעצור לרגע, לכבות את 'הטייס האוטומטי' שלנו, ולהעביר את מערכת קבלת ההחלטות למצב ידני. את פסק הזמן הזה, ננסה לערוך בין השלב שבו אנו מחליטים לאכול משהו – ובין השלב שבו אנו קמים אל המקרר.

לא מדובר דוקא על פסק זמן לקראת אכילה. מדובר על הרגל נרכש רחב בהרבה: אנו לפעמים לא עורכים את ההפרדה הנחוצה בין סיבה ותגובה, כלומר: בין התעוררותו של רגש מסויים – ובין התגובה המעשית שהוא יוצר. אנו מתרגלים להגיב באופן מידי, אוטומטי, לקיומו של כל רגש; וכך מיטשטש הגבול שבין רגש ותגובה, מה שגורם לכך שהרגשות, ובמילה אחרת הדחפים, מנהלים אותנו.

לכן, חשוב להרגיל את הנפש באופן כללי, לא להגיב מיד לגירויים רגשיים, אלא לקחת פסק זמן כדי "לשהות" בתוך הרגש - להרגיש אותו, להכיר בו, לבחון אותו, ורק אז לגבש את אופי התגובה המתאימה ביותר. כאשר נתרגל להתייחס אל הרגש כגורם מסייע ולא כאויב – יהיה הרבה יותר קל לעשות זאת, כמובן. לא ננסה לברוח מהרגש ברגע בו הוא מופיע, אלא נוכל לשהות בו, "לחבק" אותו מעט ולהתבונן בו – כדי להפנים את האיתות שהוא מבקש לאותת לנו.

כך, נוכל לתרגל שלב של השהייה בין הדחף ובין הפעולה. אמנם כל רגש יוצר באופן טבעי דחף לפעולה, אולם באמצעות תרגול מתאים – ניתן יהיה להשחיל בין שני השלבים הללו מימד של השהייה, שיאפשר לנו להגיב באופן שונה מדפוס התגובה האוטומטי. ובמילים אחרות: להגיב באופן מושכל.

אם נתרגל לעצור לרגע, אפילו שישים שניות, לפני שאנו פועלים באופן אוטומטי מכוחו של הרגש, אנו נוכל לבחון את התגובה האוטומטית, את הדחף שהרגש מוביל אליו, ולוודא שהיא אכן משרתת באופן מיטבי את האינטרסים האמיתיים שלנו. מדובר בחוויה שנמשכת שישים שניות בלבד, אולם התגמול שלה עצום: היא יכולה להוביל לשינוי האופי בהדרגתיות!