כך חולפת לה התהילה. ואיפה נמצא הערך שלך?

ראיתי כוכבים שמאירים את העולם – ועם הזמן נעלמים. זוהי שורה משיר, אבל השורות הבאות אשר יובאו כאן יחשפו את תוכנה המהותי והמעמיק.

העולם כולו במה, וכולנו שחקנים בו, כך נהוג לומר. הבמה המוסיקלית הינה דוגמא קלאסית עד כמה הדברים נכונים.

זמרים עולים ויורדים ממנה. שחקנים ויוצרי תרבות, לצד מפיקים ובמאים, נהנים מגביע התהילה המוגש להם אחר כבוד.

מחיאות הכפיים של הקהל, הדמות והתדמית אשר יצרו בעיני העם, פרסום החוצות לו זכו המעטר שלטי חוצות ומחברות שידיים קטנות אוחזות בהן– כל אלו ועוד נטעו באנשי פופ אלו את התחושה שהמשמעות והחיות האמיתית לקיומם - תלויה בדעת הקהל.

הם עבדו שעות נוספות בלהקשיב לרחשי הקהל, יצרו את השירים שיחדרו אל לבו ואשר ידברו בשפתו. הם לא עצמו עין עד שהיה להם ברור כשמש שההופעה הבאה שלהם תהיה עוד אחת מסדרת ההופעות הבלתי מנוצחות והבלתי נשכחות.

הם, לתומם, חשבו שמרצים הם את הקהל העומד מולם - אך למעשה, דרך הקהל הם ריצו את עצמם.

לאט לאט ומבלי להקדיש לכך מחשבה, הם הפקירו את המשמעות לחייהם בידי קהל שכל העת התחלף.

יותר מאשר הקהל היה זקוק להם - הם היו זקוקים לו.

הם עשו כל שעשו על מנת לספק לעצמם חיות תמידית ומתמשכת, אך לא השכילו להבין כי הקהל של שנות ה-70 וה-80 שהריע להם בשעתו, כבר לא פוקד במות והופעות, כי בכל זאת חלפו מאז כמה דורות. הוא הוחלף בקהל אחר, המריע באופן טבעי לכוכבי זמר אחרים.

כך קרה שעם היעלמותה של התהילה, נעלמו גם הם מהבמה.

והם, אותם כוכבים, נותרו עם התובנה המכאיבה, עם חוסר החיות לחייהם, ופילסו את רגליהם לביתם.

בצער רב וביגון קודר נשמט המיקרופון מידיהם, ובעל כורחם הועבר אל כוכב פופ צעיר ותוסס כשתוגה, בלבול ותסכול מעטרים את פניהם.

אוי לנו. מה עלה בגורלם? כל יום שעבר מאז ירידתם מהבמה היה קשה מנשוא, ריקנות ותחושת אובדן ערך עצמי עיטרו את קירות ביתם ויש שכך מצאו את מותם.

פסקו מחיאות הכפיים שבעבר סיפקו להם את ביטחונם העצמי וטרפדו את דימויים בעיני כולם, פסקו הפרסומות בשלטי חוצות אשר המחישו להם עד כמה הם נחוצים בעולם, פסקו מלהריע להם ולבקש מהם חתימה משל היו כוכב נדיר שכמוהו טרם נברא.

צא ולמד, מה התרחש כאן מאחורי הקלעים? מדוע כוכבים מאירים, ועם הזמן נעלמים?

אם חשבת לתומך שאתה "כוכב" שכל מטרתו לסלסל בקולו או לרקוד לצלילי החליל של הקהל המריע לך - טעית. ובה בעת, הפקרת את המשמעות לחייך בידי האחר.

חיים עם משמעות הם חיים המסוגלים לייצר את תחושת החיות שבתוכי.

השאלה היא מי מעניק משמעות לחיי. זוהי שאלה מכריעה, משום שהיא זו שתקבע לבסוף אם חיי יהיו מלאי חיות אם לאו.

מי שלתומו הפקיר את נתינת המשמעות לחייו בידי הסביבה, וטרח הרבה על מנת לזכות בכבוד, בשם, בתפארת ובתהילה, יגלה לבסוף שכל יום מחייו שעבר - קרב אותו אל סופה של מכסת הכבוד לה ציפה.

ונותר הוא ללא התהילה וההערכה הסביבתית.

מכאן ואילך, לאחר שירד מאותה בימת כבוד, יהפכו חייו לנטולי כל משמעות וחיות, ומהר מאוד ימאס בהם.

כי מה שווה כוכב ללא אור הזרקורים המופנה אליו?

מה שווה כוכב אם תמונתו בשלטי חוצות איננה נראית לעיני כל?

מה שווה כוכב אם לא מרעים לו מי שהיו סוגדיו?

אלא שמי שהשכיל להעניק לעצמו בעצמו את המשמעות לחייו, ואינו נתלה בסובב, הרי שזכה שכל אימת שחי כאן - חייו היו יצוקים ויונקים מתובנה זו: שהוא אחד יחיד ומיוחד, והוא משמעותי בעצם נוכחותו.

חיים עם משמעות - זה להיות משמעותי בעיני עצמי, זה לחיות מתוך חיות אמיתית שאיננה תלויה בהילה ובתהילה הסביבתית.

זה להרגיש "כוכב" אמיתי, מלא בתוכן פנימי ומהותי, כוכב כזה שלא מחזיק בשמים בגלל מחיאות כפיים, אלא בזכות ההתעלות הנפשית והעוצמה הפנימית שלהן זכה בגלל עבודה עצמית ועצמאית.

כוכב כזה מאיר את העולם באופן תמידי ואף פעם אינו נעלם. אדרבא, גם אם איננו כאן - הוא חי ועודנו קיים.

ענבל אלחייאני M.A. היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום Inbal.elhayani@gmail.com