איך אוכל להשיג מה שאני רוצה?

אני רווקה באמצע שנות ה-30 לחיי. אין לי עבודה קבועה, ותחושתי הכללית היא שהכל חסום בפני. אני תחת תסכול בלתי נסבל וחוסר איזון בין רצונותי להגשמתם, ולא רואה איך אני יכולה להתקדם בחיי. כיצד עלי לפעול בכדי להשיג מה שאני רוצה?

הנפש איננה יציבה כאשר היא במצב של חוסר איזון. מצב מעין זה נגרם כתוצאה מנשיאה של קונפליקטים פנימיים בתוכי, אשר מונעים את התנהלותי ממקום בטוח ויציב. קונפליקטים מעין אלו הם בין עבר להווה, בין מי שאני לבין מה שרציתי להיות, ובין עוד אינספור סתירות פנימיות. כשישנו חיבור בין הסתירות הללו, תחוש הנפש בכך ותתייצב, וממילא יתאפשר לי מרחב תמרון גדול יותר למימוש יכולותי ולהתקדמותי בחיים. ככל שהסתירות יפתרו והחיבור בין ה"אני" (החלק הלא מודע בתוכי) לבין ה"עצמי" (החלק המודע) יתעצם, תוכל הנפש להוביל אל המקום הראוי, ויימנעו ממני חסימה וקיבעון.

כל חיבור פנימי מאפשר תזוזה, וכמו בנפש - גם בגוף, כל חיבור בין איברים הוא זה המאפשר את תנועתם.

לפיכך, שאלי את עצמך מה הדבר שלו את זקוקה כעת על מנת להקל על מצבך? מה מונע ממך להשיגו? ככל שתיטיבי להבין לעומק את מצבך ממקום מתבונן ולא שיפוטי, כך תתבהר המחשבה, וממילא תחושות התסכול ייעלמו ויתחלפו באנרגיות חיוביות שיובילו לעשייה ולמיצוי יכולותיך.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

המעבר מיסודי לסמינר היה קשה לבתי - לא מבחינה לימודית, כי היא תלמידה טובה, אלא מבחינה חברתית. היא שקטה וביישנית, ולא יצרה חברות אמיתית. כשהמורות פונות אליה בשאלות - היא מסמיקה ונבוכה. בבית היא דווקא עומדת על שלה.

בשבועות האחרונים של השנה שעברה היא מצאה כל מיני "סיבות" להיעדרות מהלימודים. לא ידעתי אם לנהוג ביד חזקה ולדרוש ממנה ללכת לביה"ס. לא עמדתי על זה, כי חששתי להקשות עליה. בתעודה ראו ירידה דרסטית. אני חוששת ממה שעתיד לקרות בשנה הקרובה.

נראה שבתך סובלת מחרדה חברתית, שהיא ביישנות מופרזת הגורמת להימנעויות ממצבים חברתיים. את רוב הסובלים ממנה מלוות מחשבות שהם נראים טיפשיים או מגוחכים. הם חוששים להתבטא ולפתח מגעים עם אנשים. כאשר בעיה כזו הופכת לעיקשת, אי אפשר לחשוב שהיא תעבור מעצמה, או שהיא תלויה ברצון, ו"אם היא תיקח את עצמה בידיים אז הכל יסתדר".

כל זמן שהיא נמנעת מביה"ס וממעורבות בחברה, היא חשה הקלה, אך במקביל - מתחזקת אמונתה שאינה מסוגלת להתמודד עם המצב, והחרדה נשמרת. לא פעם החרדה מלווה את האדם שנים, ומהווה סבל ותסכול ממושכים.

הטיפול המומלץ לחרדות הוא טיפול CBT, המתבסס על ההנחה שניתן לפתור בעיות באמצעות טיפול במחשבות המכשילות של אדם (שינוי קוגניטיבי), ובאמצעות טיפול בדפוסי הפעולה שלו (שינוי התנהגותי). מטרת הטיפול היא לאתר את המחשבות וההתנהגויות שגורמות לאדם להימנע או לקפוא במצב של חרדה, ולהחליף אותן במחשבות ובמעשים בריאים ופרודוקטיביים יותר. אלו, בתורם, יובילו אותו לצמיחה אישית.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

אני גננת בגן חובה. השנה נכנס לגן ילד שקט ומופנם מאוד. הוא בקושי יוצר קשר עם חבריו, ואיתי ועם הסייעת הוא ממש לא מדבר. דברנו עם אמא שלו, והוא כן מדבר רגיל בבית, לכן אנחנו תוהות, הסייעות ואני, מה פירוש ההתנהגות הזו, וגם לא יודעות מה לעשות איתו. מצד אחד חשוב לנו שהילד יכנס למעגל החברה בגן, ישחק, יהנה, ילמד אותיות וכו', אך מצד שני, כל ניסיון לקרב אותו גורם לו לרתיעה.

קודם כל אקדים ואומר "שירבו כמותך בישראל"! כל הכבוד על האכפתיות שלך, ועל הרצון והנכונות להשקיע לא רק בגן בכללותו, אלא בכל ילד וילד.

הילד שתיארת לעיל נשמע כמו ילד שסובל מ"אילמות סלקטיבית". זאת אומרת שמדובר בילד שאכן יודע לדבר, אך במצבים מסוימים הוא אינו מסוגל לדבר.

עד לפני כמה שנים, היו אומרים שהילד שלוקה באילמות סלקטיבית "בוחר" שלא לדבר, כיום כבר יודעים שזה לא עניין של רצון, אלא של יכולת. הרקע יכול להיות ביישנות, חוסר בטחון או חרדה.

מה את והגננות האחרות יכולות לעשות?

כמו שאמרת, כשניסית לקרב אותו בצורה חזיתית, הילד נרתע, כי זו בדיוק הסיבה שהוא אינו מדבר - הוא ביישן וחרד, ותשומת לב ישירה מדי מאיימת עליו.

מה כן לעשות? לשבת לידו, להצטרף למשחק שלו בשקט, ליצור קשר עין, לחייך, והכל בצורה עדינה מאוד ולא נמרצת מדי, כי אז הוא עלול לחוש מאוים.

יתכן שיש צורך בהתערבות של בעל מקצוע, שיעזור לילד לחוש בטחון ולהיפתח לסביבה, וכן ידריך אותך ואת צוות הגננות כיצד לנהוג עם הילד.

(אסתר נזרי, מטפלת מוסמכת ב-EFT ובדמיון מודרך, סופרת ומרצה)