אם לתינוקת ללא זרועות מרגשת את הרשת: "לכולנו יש דרך מיוחדת לעשות"

כשוונסה מקלאוד ובעלה ציפו לילדם השני - לא היו נרגשים מהם. 

ההתרגשות התחלפה בדאגה כאשר סריקה שגרתית בישרה להם על 'משהו מוזר' שהופיע באולטראסאונד. 

בהתחלה הסתירו הרופאים את מה שהם רואים, כדי שהבשורה תתעקל באיטיות. "כשהמיילדת קראה לנו לחדר שלה זמן קצר לפני הלידה, רק רציתי לשמוע שהכל בסדר. רציתי לשמור על התינוקת שלי", משחזרת ונסה. 

כשהיא ישבה עם עצמה בחדר ההמתנה, מחשבות רבות התרוצצו במוחה. "התינוקת כבר הייתה חלק ממני, חלק מההוויה שלי. אהבתי אותה עוד לפני שהיא נולדה, והיא הייתה כבר כל כך עמוק בלבי. לא רציתי לאבד אותה. באותו רגע הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם כל דבר שאשמע, מלבד לאבד אותה. רק רציתי לשמור עליה".

כשהמיילדת הבינה שזהו המצב, היא קראה לרופא נוסף ויחד הם בישרו לונסה שהתינוקת שלה תיוולד ללא זרועות. 

"זה הרגיש כמו אגרוף ישר לבטן, זה גנב את נשימתי", מספרת ונסה. "בכיתי וצעקתי. פתאום כל החזיונות על התינוק הקטן והמושלם שלי ירדו לטמיון".

 "לא הבנתי כמה קשה זה לאישה להחליט להפיל את העובר שלה"  

ונסה הרגישה שהיא מתפרקת, אלמלא אביה שחיזק מיד את היסודות ואמר לה: "אם כך נגזר, כך יהיה. היא הולכת להיות הברכה של המשפחה שלנו, ואני חושב שהמשפחה שלנו זקוקה למישהו כמוה. היא הולכת ללמד אותנו כל כך הרבה".

ונסה הרגישה שעולמה חרב עליה. "זה היה מאוד קשה להכיל את זה, אבל זה היה עוד יותר קשה כשהרופא הציע לנו להפסיק את ההריון בשלב הזה. זה מעולם לא עלה על דעתי, והנה הם מציעים את זה.הגנטיקאי שישב איתי ועם בעלי לא הפסיק לשכנע אותנו להפיל. 'תחשבו על זה', הוא אמר לנו, 'כמה החיים שלה יהיו קשים בלי ידיים'. הם כאילו לא התייחסו אליה כמו אל בנאדם".

בנקודה הזו ונסה הבינה שהיא הולכת לדרך בלי חזור, ושלפה מיד את ציפורני הלביאה שבה. "אני לא מוכנה שאף אחד יגיד לי אם להביא את הילדה הזו לעולם או לא. אנחנו נביא אותה, והיא תהיה הקמע שלנו", אמרה לרופא אך בד בבד הרגישה כאילו הרופאים גורמים לה להרגיש אשמה על כך שהיא רוצה להשאיר את התינוקת. 

"עד לאותו רגע, לא הבנתי כמה קשה זה לאישה להחליט להפיל את העובר שלה", היא אומרת.

"אייבי תגדל ותתאים את עצמה לנסיבות שלה"

"תמיד חשבתי שאני פתוחה בעניין הזה, היום אני יודעת שאני לעולם לא אוכל לבצע הפלה ולא ממליצה לאף אחת לעשות את זה. אני זוכרת שהסתכלתי על בעלי עם כל כך הרבה שאלות שאין עליהן תשובות, וכשהוא אמר לי בנחרצות 'נעשה הכל ביחד בשבילה', ידעתי שאין סיכוי שאני חוזרת בי מהחלטתי. הוא נתן לי את הכוח שהייתי צריכה כדי לעשות כל מה שצריך שהיא תהיה מאושרת עד סוף חייה".

כשאייבי נולדה, ונסה ובן זוגה היו מאושרים מעל לגג. "התאהבנו בה מיד ושכחנו את הפרט השולי הזה שהיא בלי ידיים. היא הייתה תינוקת יפהפייה וחייכנית. כל מי שראה אותה מיד הרגיש שהלב שלנו קופץ משמחה. חשבתי על הרופאים שאמרו לי לעשות הפלה ורציתי שהם יוכלו לשמוע את הצליל הקסום של הצחקוקים שלה. היא מושלמת, חד משמעי וללא שום ספק. לכולנו יש דרך מיוחדת לעשות, וגם לאייבי".

היום אייבי חוגגת יום הולדת שנה, ולהורים שלה יש רק מסר אחד להעביר להורים אחרים: "נתקלתי בכל כך הרבה אטימות מצד הרופאים וגם מצד אנשים מסוימים שהכירו אותנו ושמעו שהולכת להיוולד לנו ילדה ללא גפיים. אני רוצה להגיד שעם האהבה והתמיכה שלנו, אייבי תגדל ותתאים את עצמה לנסיבות שלה, אבל היא לעולם לא תחמיץ משהו שמעולם לא היה לה.

"היא לא תגדל בתחושה של עצבות, כי העצבות לעולם לא הייתה חלק ממנה. תתנו את כל מה שאתם יכולים, ואל תאמינו לכל מה שהרופאים אומרים לכם", הם מסכמים.