חובת השמירה על כללי הזהירות בבתי הכנסיות ומדרשיות - בראי הפרשה

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (כד, ה).

בפרשתינו קוראים אנו כיצד בלעם הרשע שבא בשליחות מיוחדת לקלל ולהשמיד חלילה את עם הנצח, ובמקום לקלל נמצא מברך. 

ורבותינו ז"ל (סנהדרין דף קה, א) דרשו אמר ר' אלעזר מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, בקש לומר לא יהא להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר מה טובו אהליך יעקב, בקש לומר שלא תשרה שכינה עליהם, ולבסוף אמר משכנותיך ישראל וכו'. ביקש לומר שלא תהא מלכותן של ישראל נמשכת - ולבסוף אמר: "כנחלים נטיו". שתהא מלכותם נמשכת כנחל. ביקש לומר שלא יהא להם זיתים וכרמים ולבסוף אמר: "כגנת עלי נהר". וכו'. עיי"ש עוד.

אלא שמובא שם בגמרא עוד, אמר ר' אבא בר כהנא וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר (דברים כג, ו) "ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה", קללה ולא קללות. ע"כ.

ומבואר שכל הברכות שברך בלעם הפכו לקללות לבסוף חוץ מהברכה שברך את עם ישראל שזכו לבתי כנסיות ומדרשות.

והגאון המשנה שכיר (פרשת בלק) כתב להקשות מה נשתנה דווקא עניין בתי הכנסיות ומדרשות משאר הדברים שלא נהפך להם לקללה.

וכתב לבאר, שהטעם הוא משום שכל קיומם של עם ישראל וחיותם תלוי דווקא בבתי הכנסיות ובתי המדרשות ולכן ברכה זו שברכם בלעם לא יכלה להתהפך לקללה משום שבזה תלוי קיומו של ישראל.

וביאור נפלא מצאנו בדברי הספורנו על הפסוק מה טובו אהליך יעקב – שביאר, בתי מדרשות כענין יושבי אהלים [בראשית כה, כז] וכו'. משכנותיך - בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלות המתפללים. ואמר מה טובו, כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקיהם בה אבל מטיבים לכל האומה, כמו שיורה שם יעקב שישאר בעקב ובאחרית הכל ולא יסוף, וכמו שיורה שם ישראל לשרר עם אלקים ועם אנשים (עי' בראשית לב, כט]. כנחלים נטיו, כי אמנם בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנטיו אל השדות להשקותם, וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון. וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימושו מעשות פרי, כאמרם ז"ל [ר"ה יז, ב] ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, עכ"ד. 

ומבואר מדברי קודשו, שבתי המדרשיות הרי הם מטיבים לכלל עם ישראל ולא רק לעוסקים בתורה, וזהו שאמרו מה טובו אהליך יעקב. 

וכשם שצמחים אינם יכולים לגדול ללא מים, כך עם ישראל אין לו חיות ללא המים-התורה הקדושה. ועל כן חסד עשה עימנו ה' שברכתו של בלעם בזה דווקא לא הפכה לקללה. וזה שרמזה גם כן  התורה "יערוף כמטר לקחי"(דברים לב, ב) שדברי תורה המה כמטר שמחייה את הצמחים. וכבר דרשו רבותינו [עי' קדושין סו, ב] כל הפורש מן התורה הרי הוא פורש מן החיים. התורה הקדושה היא חיינו ואורך ימינו!

בחודשים האחרונים עם ישראל כולו תקופה לא קלה כלל בלשון המעטה, תקופה בה הכל לוט בערפל איננו יודעים מה ילד יום ומה יהיו החלטות יום המחר, המגיפה הנוראה ממשיכה להכות ביושבי העולם ללא רחם, ומשפחות רבות נמצאות ללא מטה לחם, ואינם יודעים כיצד יתקיימו בזמן הקרוב. בימים אלה מצבם הנפשי הרוחני והגשמי של רבים בכי רע לצערנו הרב, ועל שולחנם של הרבנים ובתי הדין נערמות בעיות שנולדו זה עתה.

אבל אל לנו לשכוח כלל כי מצבו של עם ישראל בארץ הקודש ב"ה טוב יותר משאר אומות העולם והשגחתו של בורא העולם ברחמיו עלינו מגנים עלינו רגע רגע. ודווקא בזמן הזה עלינו להתגבר ביתר שאת לשמור על המקום היקר לנו ביותר - בתי הכנסיות ובתי המדרשות. ודווקא שם להיזהר יותר ולשמור על הכללים המצילים חיים שאמרו לנו גדולי ישראל על פי גורמי הרפואה. דווקא המקומות הללו שמביאים חיים ומטיבים לעם ישראל, יהיו לאות ולמופת לאומה כולה כיצד הם מעניקים חיים ולא חלילה להיפך. 

מקור חייתנו כעם הנצח מאז ומעולם היה בזכות היכלי התורה והתפילה, וחלילה וחס אם נגרום בידיים שמקומות אלו יסגרו שוב פעם למגינת ליבות כולנו חלילה. ופה המקום לעורר ולהזהיר את אותם שמקילים ראש בדבר וכל אחד חכם בעיני עצמו לומר לי זה לא יקרה, שבפזיזות אותם האנשים יוצא הקצף על העדה כולה. ואם יסגרו שוב בתי הכנסת ובתי המדרש יהיה דבר זה תלוי בצווארם של אותם שלא נשמעו להלכה ולהנחיות. ועל כן שומה על כל אחד ואחד להקפיד בכללים אלו המצילים חיים ללא ספק, ופיקוח נפש דוחה את כל התורה. וזהו רצון התורה וחי בהם ולא שימות בהם. וזכות בתי התפילה והיכלי התורה תעצר המגיפה, וישראל ישכון בטח. אמן!

שבת שלום ומבורך!