לאונור טאריקה מבואנוס איירס: כך נראית שגרת הקורונה בארגנטינה

מהי ארגנטינה בשבילך?

"הקצה הדרומי ביותר של דרום אמריקה. כאן נולדתי וגם הקמתי את ביתי. אבל מגיל צעיר מאד ידענו שזה לא הבית שלנו באמת. הלב שלנו תמיד בארץ הקודש".

האם יש סיבה מיוחדת למגורים שלכם בארגנטינה?

"נולדתי כאן, למשפחה מסורתית שכבר שתי דורות מתגוררת בארגנטינה. תמיד ידענו שאנו קודם כל יהודים, ורק אחר כך ארגנטינאים. אנו גרים כאן, אבל ארגנטינה היא לא המקום שלנו. היא לא הבית שלנו".

ספרי מעט על הקשר שלכם לארץ ישראל

"ההורים שלי ניסו פעמיים לעלות ארצה, ופעמיים חזרו בצער לאחר שלא הצליחו להסתדר ולהסתגל לחיים בארץ. בפעם הראשונה בשנת 1964, בפעם השנייה שהם ניסו לעלות לארץ, הייתה אחרי מלחמת יום כיפור, והם הרגישו בארץ תחושות דכאון ומתח. גם הגעגועים היו מדי קשים להם, והם חזרו. דווקא בני משפחתה המורחבת של אמי עלו כמעט כולם לארץ בזה אחר זה, בשנות החמישים והשישים והשבעים, ועדיין אמי נותרה כאן. כילדים, גדלנו בידיעה שאנו לא מפה ולא משם, ארגנטינה היא מקום מגורינו באופן זמני בלבד, ועינינו תמיד נשואות לארץ ישראל.

כשבעלי היה בחור הוא נסע לארץ להיכרות, ודווקא בה החליט להתחזק. באותה שנה, בחופש, הגעתי למדרשת 'אילת השחר' בתוכנית לימודים קצרה של שלושה שבועות. בארץ הכרנו והחלטנו להקים יחד את ביתנו, כאשר בהשפעתו התחזקתי ביהדות וחזרתי בתשובה. עד אז שמרו בבית הוריי על כשרות בסיסית, אך לא זכינו לשמור שבת כהלכתה. אבי היה עושה קידוש, אמי הכינה אוכל מיוחד לליל שבת, ולאחר הסעודה כל אחד יצא עם החברים. כשבעלי סיים את תוכנית לימודיו בארץ וחזר לארגנטינה, נישאנו בשעה טובה. בעקבותיו של בעלי שקפץ למים והתחזק ביהדות, המשיכו גם בני משפחתי, ובזכותו כולם חזרו בתשובה".

האם יש קהילה יהודית בעיר?

"אנחנו גרים בבואנוס איירס, עיר הבירה של ארגנטינה. אומרים שיש כאן בארגנטינה כ- 180,000 עד 200,000 יהודים, אך לא כולם קשורים לקהילה מסודרת. המספרים הלא מדויקים האלו בעצם כוללים הרבה גרים שהצטרפו, ועוד יותר הרבה יהודים מתבוללים. לצערנו, ההתבוללות כאן גדולה, עד כדי כך שיש מקומות בהם קשה לדעת בדיוק מיהו יהודי. הבלבול מחריד. עם השנים התרכזו רוב היהודים החרדים בבואנוס איירס, וכאן התפתחו מספר קהילות חזקות וממוסדות. חלק מהקהילות חרדיות יותר וחלקן דתיות.

במקום מגורינו ברחוב מולדס, ישנה קהילה חמה ונפלאה בשם קהילת 'אחדות ישראל', ואליה אנו משתייכים. בקהילת 'אחדות ישראל' נוהגים כשם הקהילה: מקבלים את כולם, גם כאלו שאינם חרדים במוצהר. כולם מכנים אותה 'קהילת מולדס'. יש לנו רב בראשות הקהילה וגם בית כנסת מפואר שכל תושבי האזור מתפללים בו. אנשי הקהילה חמים ותומכים מאד, אוהבים ומסייעים מכל הלב. זה חשוב במיוחד במגורים בין הגויים, כאשר אי אפשר לסמוך על אף שכן שיבוא לעזרתך במקרה הצורך".

בעלי, וילדיי בני השמונה והשלוש, במרפסת

באלו מוסדות חינוך הילדים שלך לומדים?

"בבואנוס איירס יש הרבה בתי ספר ליהודים, ברמות שונות של פתיחות. בשכונה שלי לבדה יש ארבעה בתי ספר יהודיים, וכל אחד יכול לבחור היכן ילמדו ילדיו. הילדים שלי לומדים במוסדות הלימוד של קהילת 'מולדס'. הקטן לומד בגנים, ובן השמונה בבית הספר לבנים. כל מוסדות הלימוד של 'מולדס' ממוקמים בבניין אחד גדול המחולק לאגפים ולקומות, ויש בו את כל הכיתות מגיל אפס ועד לגילאי התיכון. ואני אומרת מגיל אפס, כי יש באותו מקום גם את המעונות לקטנטנים. רק תחשבו על הגננות והמורות שמגיעות ללמד, ויודעות שהתינוק שלהן נמצא קרוב קרוב בקומה מתחת, בידי מטפלת מסורה שהן עצמן בחרו. בהפסקות כל מורה יכולה לבקר את ילדיה בקלות, כי הכול קרוב.

באותו בנין יש גם קומה שלמה המיועדת לכולל אברכים. זהו הכולל היחיד בשכונה שלנו. בשכונות אחרות בבואנוס איירס יש כוללי אברכים נוספים.  

בת השש עשרה שלנו לומדת בתיכון של הקהילה. בתנו הגדולה כבר לומדת בארץ, במדרשת 'אילת השחר'. הבן הבכור שלי גם כן לומד בארץ, בישיבת 'חברון גבעת מרדכי'. הוא חזר הביתה לכבוד פסח והיה אמור לחזור לארץ מיד אחרי החג, אך בגלל הקורונה נעצרו כל התוכניות והוא נשאר כאן. הבן שלי מאוכזב למדי ומחכה לראות מתי כבר יחזרו הטיסות, והוא יוכל לחזור ללמוד בישיבה. אך בסתר לבי, אני שמחה. כשהוא בארץ אני כה מתגעגעת אליו, ועכשיו זו הזדמנות בשבילי לראות אותו עוד קצת... ברוך ה' אני לא מתחרטת על הבחירות הטובות שלו, אך כאימא לפעמים קשה לי כשילדיי נוסעים הרחק".

מהו סדר היום שלך במשך השבוע?

"בימי השגרה שאיננה קורונה, בבוקר כולנו יוצאים ללימודים: בת השש עשרה יוצאת ראשונה לתיכון הסמוך ברחוב שלנו, אחריה בעלי לוקח את בן השמונה לבית הספר, ואני נשארת עם הקטנצ'יק בן השלוש בבית. אני מתפללת יחד איתו ובסביבות שמונה ורבע יוצאת לגן, גם כן יחד איתו. אני הולכת ברגל, בית הספר במרחק קצר מביתנו. בעבודתי בגן אני המפקחת של הגנים. ואלו לא הגנים שאתם מכירים מהארץ, אלא מסגרת לילדים מגיל שלושה חודשים ועד גיל חמש.

בעבודתי עלי לשוחח עם הורים, אני נכנסת לשמוע את הגננות, מזמינה חומרי יצירה לגן, ומטפלת בכל הדרוש סידור. הילדים אוכלים בגן ארוחת בוקר קלה שהגננת מביאה להם: עוגיות או קורנפלקס בחלב, פירות כמו בננה, תפוז, תפוח, ושתיה כמו תה ומים. אנו עושים מיקס בין האופציות ומשתדלים לגוון. הנהלים אצלנו קובעים שאין להביא מהבית אוכל כדי לחסוך מריבות בין הילדים על האוכל, וחשוב מכך- כדי למנוע בעיות של כשרות. אחרי הכול יש הבדלים בין הבתים ברמת הכשרות ושמירת המצוות, ואנו מעדיפים להימנע מהבאת אוכל שאין לדעת את כשרותו, חלילה.

בשעה 12 מגיע זמן ארוחת הצהרים. יש ילדים שחוזרים לבתיהם, וכיוון שאני עדיין בעבודה, ילדיי אוכלים בבית הספר.

מערכת השעות שלי בעבודה משתנה מאד במשך ימות השבוע. כמנהלת עלי לשהות בשטח ולהקשיב למרכזת המלמדת את שיעורי היהדות, ולהבדיל, גם למרכזת המלמדת את שיעורי האזרחות על פי דרישות משרד החינוך הארגנטינאי. לפי מערכת השיעורים שלהן נבנתה גם המערכת שלי, וכך יוצא שבימים שני ורביעי אני יוצאת מהעבודה בשעה אחת, ביום חמישי אני עובדת מהשעה שתים עשרה עד ארבע וחצי, ובימים שלישי וששי אני שוהה בגנים משמונה וחצי עד ארבע וחצי. 

זהו אתגר קשה ולא נחמד בכלל, להגיע הביתה בערב שבת בשעה כה מאוחרת. תמיד הייתי בלחץ מההכנות לשבת, ומאמצע השבוע כבר התחלתי להתכונן, כדי לא להשאיר מדי עומס לזמן הקצר שנותר לי ביום ששי לאחר העבודה. כבר שכחתי מה זה להיות בבית ביום ששי ולהתארגן בנחת לשבת קודש... והנה עכשיו, בשגרת הקורונה זה היה שינוי שממש מצא חן בעיניי: במקום לצאת מהבית וללמד אני אחראית על העברת השיעורים בזום, וביום ששי פשוט יכולתי להישאר בבית וליהנות מהחופש ומההכנות לשבת בשלווה ובאהבה.

בארבע אחר הצהרים, אני לוקחת את שני הקטנים מהלימודים. אני מביאה להם ארוחה קלה כמו סנדוויץ או עוגיות אלפחורס, והם כבר מתחילים לשאול: 'איפה האוכל?'. יש לי חברות שמבשלות בליל האתמול ומאורגנות תמיד עם אוכל חם בזמן, אך אני פחות מאורגנת כמותן... עלי לנוח מעט בחזור מהעבודה, ואז אני יכולה להתחיל לבשל. שעתיים אחר כך האוכל כבר מוכן בדרך כלל, ואנו אוכלים ארוחת ערב גדולה עם כל המשפחה.

הילדים משחקים, מכינים שיעורי בית, ומתעסקים ביניהם. ואני מתפללת מנחה, אומרת קצת תהלים וכבר היום נגמר. השקיעה אצלנו כמעט כמו בארץ - בחורף השמש שוקעת בערך בחמש וחצי, ובקיץ השקיעה בשבע וחצי. אחר כך אנו יושבים לארוחת ערב יחד עם בעלי בערך בשמונה וחצי, והילדים הולכים לישון בסביבות תשע וחצי. אחר כך אני קוראת בנחת, מארגנת את הבית, לפעמים אני מסוגלת לשקוע בספר או לעבור על מיילים במקום ללכת לישון, וכללית, נהנית לי מהשקט והשלווה שיש בשעות האלו".

איך אתם מתמודדים כעת עם משבר הקורונה?

"מבחינת העבודה, הלמידה כולה נעשית מרחוק. כמפקחת הגנים, מוטל עלי עול גדול לדאוג לכל מערכת הלמידה דרך הזום. מעבר לכך, הילדים כולם בבית, ואני דווקא נהנית מהחופש עם הילדים. יש לנו זמן בשפע, ואפשר להשקיע בכל מיני פעולות שכרגיל אין לי יכולת להשקיע בהן. אני מבשלת ואופה רבות בימים האלו, והילדים נהנים ומתלהבים: 'אימא, מה קרה שאת מבשלת כל היום...?' גם ימי ששי הפכו רגועים יותר, כפי שסיפרתי.

ההנחיות של הסגר קובעות כי מותר לצאת עם הילדים לטיול קצר רק בשבת וביום ראשון, וגם אז מותר לצאת למשך שעה אחת בלבד. היום יום ראשון, ואני רוצה ללכת קצת עם הילדים כדי לשוחח עם הוריי. הם גרים במרחק קטן מאיתנו, ואני מתכננים 'מפגש בנוסח קורונה': הם יעמדו במרפסת כשאנחנו נהיה ברחוב, וכך נשוחח בביטחון בעז"ה.

אגב, אתמול החמצנו את ההזדמנות לצאת כי היה קר מדי בחוץ. החורף כעת מתחיל בארגנטינה והכול מפחדים מפני ההתקררות במזג האוויר, וחוששים ששיא הקורונה עוד לפנינו... רח"ל. כל מאמצי הממשלה כעת מופנים להורדת העקומה ולהנמכת ההידבקות, ובינתיים כל החנויות סגורות ונעולות, והרחובות ריקים. חנויות נעלים, בגדים, תיקים וצעצועים - הכול סגור ללא אישור פתיחה בזמן הקרוב".

כל המשפחה יחד בטיול בחוף של ''Valeria del Mar'' , מרחק של ארבע שעות מבואנוס איירס

האם המצב הכלכלי מושפע מהגבלות הקורונה?

"בוודאי. יש אצלנו משבר כלכלי נורא. עוד לפני הקורונה כבר חווינו את ההשפעות של נפילת הדולר והחלה אינפלציה. וכעת האינפלציה החריפה עוד יותר. גם אנשים בקהילה היהודית, כאלו שתמיד נחשבו אמידים יותר מהאוכלוסייה הכללית - היום מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. בעלי החנויות לא יכולים למכור ולא לעבוד כלל. לאחותי יש חנות מצליחה לבגדי גברים, והחנות שלה סגורה מזה חודשיים וחצי. בלית בררה, היא החלה לבשל בביתה אוכל בכמויות גדולות ומנסה למכור אותו כדי להתפרנס.

אולם גם המצב הקשה הזה מלווה בחסד גדול. בקהילה יש לנו גמ"ח של מכירת מזון במחיר מוזל במיוחד: פעם בשבוע ירקות, ופעם בחודש מכירת מוצרי חלב או מכירת בשר לסירוגין. המכירות האלו החלו לפני כמה שנים, כשהיה משבר כלכלי גדול בארגנטינה, ואחד מבני הקהילה החליט להירתם לעניין והזיל מממונו עבור המכירות. בזכותו, בכל יום רביעי מגיעים רבים מאנשי הקהילה, וביניהם בעלי משפחות ברוכות, זקנים או אברכים, וכולם יכולים לרכוש אוכל למשפחותיהם".

מכירת הירקות בגמ''ח של הקהילה

האם יש אנטישמיות אצלכם?

"לפעמים יש מעט אנטישמיות. אנו זוכרים כי ארגנטינה העניקה מקלט לאלפי נאצים אחרי מלחמת העולם השנייה, ומפעם לפעם שומעים על תגובות לא נעימות בתקשורת או בדברי הממשלה. אישית לא נתקלתי מעולם במקרים כאלו, ברוך ה'. בעלי וילדיי הולכים בחוץ עם כיפה ופיאות, ולא חוששים. אך הרב שלנו תמיד חוזר ואומר: 'אנחנו פה רק באופן זמני. יכול להיות שפתאום יגיע הרגע ונאלץ לברוח לארץ ישראל. חשוב לזכור ולדעת כי איננו שייכים לכאן..' וברוך ה' שכעת שנאת עשו ליעקב מסתתרת ואינה נראית מבחוץ".

ביטוי לשוני ייחודי אצלכם?

"כאשר בארץ אומרים 'מרחק הליכה של כמה דקות', אצלנו מדברים על בלוקים: בית הספר מרוחק מביתנו מרחק של ארבעה בלוקים, הוריי גרים במרחק שלושה בלוקים מאיתנו, וכך הלאה... ומרחק כזה הוא שווה ערך להליכה של כעשר דקות, מה שנחשב כאן למקומות קרובים למדי".

מאכל אופייני לארגנטינה שאהוב עליכם?

"אנחנו אוכלים כל מיני מאכלים מקומיים, חלק מהם ממש מפורסמים. לדוגמה, לארוחת הצהרים אתמול אפיתי אמפנדס – מאפה כמו בורקס שממולא בבשר טחון או בעוף טחון. העוף הכשר כאן יקר מאד, והאמפנדס נחשבים כאן למאכל משובח. אני מכינה כמות גדולה בבת אחת ומקפיאה לכמה ארוחות. את האמפנדס אני מגישה לצד אורז או סלט ירקות טרי.

בארוחה הקלה של הבוקר או של אחר הצהרים הילדים אוהבים לאכול עוגיות אלפחורס. אלו עוגיות רכות ונימוחות שממולאות בריבת חלב. את הריבה אני קונה מוכנה, ואת העוגיות מכינה בקלות ובמהירות להנאת הילדים.

לכבוד שבת יש לנו עוגה ארגנטינאית וטעימה מאד, שגם אמי וגם סבתי הכינו אותה לאורך שנים. הילדים שלי מכנים אותה בשם 'עוגת מרמלדה' על שם שני הצבעים שלה. בארץ אולי יקראו לה 'עוגת שיש'. זו עוגה קלה במיוחד, בלי להפריד ביצים ואפילו בלי להקציף, ואפילו בן השמונה יודע להכין אותה לבדו: יש להדליק תנור על חום גבוה. לערבב בקערה שלוש ביצים, חצי כוס שמן, וכוס סוכר אחת. אחר כך יש להוסיף לסירוגין שלוש כוסות קמח תופח, עם כוס וחצי מים, כאשר שופכים אותם בשלבים: על כל כוס אחת קמח לשפוך חצי כוס מים. לערבב היטב.

יש לשפוך חצי מן העיסה לתבנית, ואז להוסיף לחצי השני שבקערה אבקת שוקו, לפי בחירתכם. לערבב היטב עם השוקו, ולצקת מעל החצי הראשון, בלי לערבב. יש להכניס לתנור מחומם והנמיך את המעלות לחום של 180 מעלות, לאפייה במשך ארבעים דקות. לאחר שהעוגה מתקררת יש לצפות אותה בריבת חלב. אפשר גם לחתוך את העוגה באמצע הגובה שלה, ולמרוח את ריבת חלב בין השכבות, או מעליהן.

אפשר לגוון אותה ולהחליף את המים במיץ תפוזים, ואז לא שמים אבקת שוקו, רק שאז העוגה כבר לא תהיה 'עוגת מרמלדה'..."

מוצר שאין להשיג אצלכם והיית שמחה שישלחו לך מהארץ?

"את הכותל המערבי אפשר לבקש?... את קדושת ירושלים אולי? אך אם נדבר על משהו ארצי יותר - ירקות העלים בלי תולעים הם משהו מיוחד שאין להשיג כאן".