הרב זמיר כהן על חזיונות ספר דניאל

עיקר חזיונות ספר דניאל עוסקות בארבע המלכויות: בבל, פרס, יון ורומא, וארבע הגלויות שעם ישראל יגלה תחת שלטונן בשנים שיחלפו מאז צאת ישראל לראשונה כעם לגלות, ועד ביאת המשיח.

ארבע המלכויות מכוונות כנגד ארבע החיות הטמאות, אך מיוחדות: גמל, שפן, ארנבת, חזיר. כמבואר במדרש ויקרא רבה (שמיני פרשה יג, ח). וכבר ראה אברהם אבינו את ישראל יוצאים לארבע גלויות אלה. ככתוב: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו, יב). ונתבאר במדרש שם:  'אֵימָה', זו בבל. 'חֲשֵׁכָה', זו מדי. 'גְדֹלָה', זו יוון. 'נֹפֶלֶת עָלָיו', זו אדום.[1]

סדר מראות חזיונות דניאל כך הוא:

• תחילה חזה את 'חזון הצלם' שראה נבוכדנצר בחלומו, ואת פתרונו (פרק ב) אודות ארבע המלכויות: בבל, פרס, יוון, ורומא – בה נכללו גם הנצרות והאסלאם, עד קריסת כולן, ועליית מלכות ישראל.
• אחר כך, בשנה הראשונה למלכות בלשאצר ראה את 'חזון ארבע החיות' (פרק ז) שהן ארבע המלכויות והנצרות והאסלאם, ובו ראה את מעמד הדין הגדול בו הושלכו כסאות השרים העליונים של האומות, עד ביאת המשיח על ענני שמים.
• אחר כך, בשנה השלישית למלכות בלשאצר, ראה את 'חזון האיל והצפיר' והקרן היוצאת ממנו (לפרק ח), , שהן פרטי מלכויות פרס ויוון ורומא (ומאחר שבשנת ראיית חזון זה נסתיימה מלכות בבל, לא ראה מלכות זו). ונוסף לו ענין האלפיים ושלש מאות, אך לא נתפרש לו ביאורו.
• אחר כך בשנה הראשונה למלכות דריוש המדי צם והתפלל על הגאולה, לפי שראה שחלפו שבעים שנה על פי חשבונו ועדיין לא נגאלו, וגם תמה על מנין האלפיים ושלש מאות. ובא אליו גבריאל ללמדו את שלבי חזרת ישראל לארצם, והודיעו שרק בתום שבעים שמיטות יתכפרו העוונות שנכשלו בהם ישראל בימי בית ראשון. והוסיף לבשרו שעתיד גם בית המקדש השני להיחרב.
• אחר כך בשנה השלישית למלכות כורש מלך פרס, ראה את החזון הרביעי והאחרון, שבו התבשר בפירוט על אשר עתיד להיות החל מגלות פרס ויוון, ועד מלחמת גוג ומגוג ותחיית המתים בבא קץ הגאולה.

ארבע המלכויות ונספחיהן

להלן סדר מלוכת המלכים שהוזכרו בביאורינו לספר דניאל, ובעיקר סדר מלכי ארבע המלכויות: בבל, פרס ומדי, יון, רומא, עת היותן מעצמות עולמיות.

ידיעת סדר המלכויות טרם הלימוד, תועיל מאד להבנת חזיונות דניאל.

• סנחריב מלך אשור. נבוכדנצר היה אחד ממפקדי צבאו וראה את גבריאל בהכותו את חיילי אשור סביב חומות ירושלים, בעת המצור על חזקיהו המלך, כמסופר במסכת סנהדרין (צה ע"ב).
• אסר חדון מלך אשור. עלה למלוכה תחת אביו סנחריב, לאחר שנהרג על ידי שני בניו אדרמלך ושראצר ככתוב בספר מלכים (ב' יט, לז)
• נבוכדנצר מלך בבל. מרד באסר חדון ולאחר שתפס את המלוכה העביר את בירת הממלכה לבבל.
• אויל מרודך מלך בבל. בן נבוכדנצר.[2]
• בלשאצר מלך בבל. בן אויל מרודך (ויש אומרים שהיה אחיו).
• דריוש מלך מדי. בן אחשורוש הראשון מלך מדי. לקח לחתן את כורש מלך פרס ויחדיו כבשו את בבל, לאחר מעשה האצבעות שכתבו על כותל היכל בית המשתה 'מנא מנא תקל ופרסין', והריגת בלשאצר.
• כורש מלך פרס. מלך על האימפריה הבבלית-פרסית לאחר מות חמיו דריוש. הוא שהורה על השיבה לארץ ובניית בית המקדש השני, ולאחר שעלו חזר בו ועצר את בנין בית המקדש.
• אחשורוש מלך פרס. הוא אחשרוש המולך על שבע עשרים ומאה מדינה, לאחר מות כורש. וכתב המאירי ב"חיבור התשובה" (משיב נפש, מאמר ב פרק יב), שהיה גיסו של המלך כורש, ובמותו התגבר על בנו ונעשה מלך. בזמנו התרחש נס פורים.
• דריוש מלך פרס. בן אחשורוש ואסתר. הוא שהורה על חידוש העבודה בבניית בית המקדש שבירושלים, עד סיום הבניה.[3]
• אלכסנדר מוקדון מלך יון. הביס את דריוש מלך פרס והרגו, והביא בכך את מלכות פרס לקיצה.
• ארבעה מפקדים יווניים. הכריזו על עצמם כמלכים לאחר מות אלכסנדר וממלכתו התחלקה ביניהם והם:

                תלמי הראשון. מלך על מצרים ובירת ממלכתו נקראה 'אלכסנדריה' על שם אלכסנדר מוקדון.

               סלאוקוס הראשון. מלך על בבל פרס וסוריה. ברבות השנים עברה ארץ ישראל משלטון שושלת         בית תלמי לשלטון בית שושלת סלאוקוס, כאשר אנטיוכוס השלישי משושלת סלאוקוס, כבש את ארץ ישראל מתלמי החמישי. אנטיוכוס זה היטה חסד ליהודים, ואילו בנו אנטיוכוס אפיפנס הרביעי, הוא אנטיוכוס הרשע שגזר גזירות על ישראל ובזמנו התרחש נס חנוכה.

                ליסימאכוס. מלך על תראקיה ואסיה הקטנה (כיום אזור טורקיה).

                קאסאנדרוס שמלך על יון ומקדוניה.

• שלטון רומא. בהוראת הסנאט הרומאי יצא הצבא למסעות מלחמה. ראשיתם במלחמות הפוניות שנערכו במאה ה-3 לפני סה"נ, וסופן בהקמת האימפריה הרומית שבראשה עמד קיסר (בתחילה הציגה רומא את עצמה כשוחרת שלום, שכל מטרת התערבותה במדינות האחרות היא רק לבסס את מעמדה והשפעתה, ולא כיבוש שטחים. אולם עם הזמן התגלתה כוונתה האמיתית לכבוש ולשלוט, והכיבוש הצבאי עבר לדיכוי וטבח אכזריים. לפי עדויות היסטוריות אודות כיבוש קרתגו, מתוך חצי מיליון תושבים נטבחו תשעים אחוז, והיתר נמכרו לעבדים. בהוראת הסנאט נהרסה קרתגו עד עפר והועלתה באש, אדמתה נחרשה, ופוזר עליה מלח).  
• המצביא הרומאי פומפיוס. כבש את ירושלים כאשר הוזמן על ידי האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס בניהם של ינאי המלך ושלומציון המלכה (אחות שמעון בן שטח), לסייעם במלחמתם איש נגד אחיו על המלוכה.
• אדריאנוס קיסר רומא. בהיותו מצביא צר על ירושלים להחריבה, עד שהתבשר שהוכתר לקיסר וחזר לרומא.
• טיטוס קיסר רומא. בן אדריאנוס. מחריב בית המקדש השני, בימי המלך החשמונאי אגריפס השני.
• אספסיאנוס קיסר רומא. את תקופתו כינו חז"ל דורו של שמד, בגלל רדיפותיו את הדת היהודית, החלפתו את שם ארץ ישראל ל'פלשתינה' על שם הפלשתים הקדמונים (ובדור האחרון אימצוהו בני ישמעאל לעצמם ברמאותם) ושם ירושלים ל'איליה קפיטולינה'. והרג את רבי עקיבא ורבים מחכמי ישראל על ידי עושה דברו בארץ יהודה, הנציב קווינטוס טיניאוס רופוס הוא הנקרא בפי חז"ל טורנוסרופוס (שפירושו רודן אכזר) הרשע. נציב זה חרש את ההיכל ביום תשעה באב, חמישים ושתים שנה לאחר חורבן בית המקדש.
• קונסטנטינוס קיסר רומא. תמך בדת הנוצרית החדשה שנוסדה אז, בהיותו סבור שתמיכה בה תחזק את ממשלתו. התנצר בעצמו בסוף ימיו. פעילותו למען הנצרות הפכה את רומא מעובדת האלילים למרכז הנצרות בעולם.  
• עליית האסלאם. דת חדשה זו התבססה על העתקות ושינויים מהיהדות, ושילבה בתוכה מנהגים אליליים ואמונות נוצריות, בשביל להקל על עובדי האלילים ועל הנוצרים לעבור אליה.[4]

כל אלה, שכבר התרחשו לפני זמננו, נצפו בחזיונות דניאל ובנבואות הנביאים, וגם מה שמתרחש בזמננו לנגד עיננו ומה שעתיד להיות, נצפו בנבואותיהם. דברים שעיקרם:

• הרדיפה והטבח של הכנסייה הנוצרית בעם ישראל תיפסק.
• האויב החדש של היהודים יהיו בני ישמעאל המוסלמים.
• עם ישראל ישוב לארצו.
• ארץ ישראל תיבנה ותפרח. לאחר שנות שממה רבות, כשרבים ניסו ליישבה ולא הצליחו.
• יתעורר לחץ נוצרי ומוסלמי על עם ישראל. כאשר הגורם המרכזי לכעסם תהיה העיר ירושלים.
• יתארגנו למלחמה נגד ישראל.
• מלחמת גוג ומגוג. סכסוך בין הנוצרים למוסלמים בגלל התגרות מוסלמית מוגזמת תגרום למלחמת עולם בין הגוש הנוצרי לגוש המוסלמי (תכלית מלחמה זו, לשלם לכל המציקים לעם ישראל במשך כל הדורות, אשר ישובו לעולם בגלגול, ותהיה מלכות בבל על כל נספחיה וחייליהם במהלך הדורות בצד אחד, ומלכות רומא על כל נספחיה וחייליהם בצד האחר, וילחמו זה בזה. ואם ישראל עדיי לא יעשו תשובה, יש למחמה זו תכלית נוספת, לדוחקם לקרן זווית בצרות קשות ורעות, עד שיעשו תשובה). 
• משיח בן דוד, בנין בית המקדש השלישי, תחיית המתים, אחדות כלל עולמית תחת מלכות ה' בעולם כאשר יגיע העולם לתיקונו ולייעודו ויגיע עת קבלת השכר.  

הנה דברי סיכומו של האברבנאל בביאורו למיכה (פרק ד): "בדבר הזה שייעדו עליו נביאים הרבה הוא, שכמו שבהיות אשור מולך בכיפה היה ראש ממשלתו (עיר בירתו) נינוה, ובהיות נבוכדנצר מולך בכיפה היה ראש מלכותו בבל, וכן בזמן הפרסיים. וכאשר מלכות רומי מלך בכיפה היתה רומא ראש מלכותו, ככה יעשה ה' שבזמן ההוא יהיה מלך המשיח מולך בכיפה יותר מכל הקיסרים, ותהיה ירושלם שרתי במדינות כמו שהיתה רומא בזמן הקיסרים. וכבר גילו זה חז"ל באומרם (שמות רבה כג, י) 'עתידה ירושלים שתהא מטרופולין לכל העולם'. ופירש רש"י ש'מטרופולין' הוא אם הערים. ואמנם איך יהיה זה, הוא מבואר ממה שכתבתי כמה פעמים, שמלכות רומי וכלל הנוצרים יעלו לארץ ישראל לכבוש את ירושלים, ומלכות הישמעאלים בני מזרח (טורקיה) וצפון (איראן עיראק וסוריה) יעלו עליהם שם. והיתה לאלה ולאלה עת צרה, כי תהיה נקמת ה' רבה בהם. ולכן תישאר ירושלים עיר ואם בכל העולם מולכת בכיפה. ועל זה אמר הנביא כאן שינהרו וירוצו אליו עמים. ואמר גם כן ושפט בין עמים רבים, שדבר ה' או הר ה' אשר זכר ראשונה, שם ישבו כסאות למשפט בין עמים רבים, וכן יוכיח לגוים עצומים. אכל לא תמשול ירושלים ומלכה בכיפה בחרב ובחנית, כמו שהיו עושים הרומיים ושאר המולכים בכיפה, אבל בהיפך, שאז יהיה בכל העולם שלום. והוא אומרו וכיתתו חרבותיהם לאתים, רצונו לומר שיעשו בני אדם מהחרבות אתים לעבוד את האדמה, ומחניתותיהם יעשו מזמרות לזמור את הגפנים ושאר העצים, לפי שלא יצטרכו עוד לכלי מלחמה, ולא ישאו גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. ויתבטל הגזל והחמס מן הארץ, כי ישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין מחריד. הנה אם כן תהיה ירושלים ומלכה מולכים בכיפה לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחו יתברך, שכל העמים ייכנעו אליה מפני הקדושה ואלהות ה' יתברך אשר בה".

לרכישת ביאור ספר דניאל, מאת הרב זמיר כהן, הקליקו כאן.