השבת של אתי משי זהב: "ממצב של חסר ומצוקה, זכינו לברכה מפתיעה בבית"

מהי שבת בשבילך?
"שבת היא המתנה הגדולה ביותר שבורא העולם נתן לילדים שלו. פעם היה נראה לי כי אנו נדרשים לשמור שבת כי כך כתוב, וזו חובה. אולם בעקבות אתגרים ומשברים שעברתי עם השנים, גיליתי שהאמת היא שזו מתנה מיוחדת בעבורנו. השבת היא לא בשביל הקב"ה, אלא בשבילנו. הרי כתוב: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה", ה' ברחמיו עשה עמנו חסד ונתן לנו את מצוות השבת, ואני זכיתי לשנות מבט ולחוש זאת. (ולא רק השבת היא בעבורנו, אלא כך גם לגבי כל התורה והמצוות, שנועדו לטובתנו המושלמת.)

היום אני יודעת ומרגישה כי שבת בשבילי היא מתנה של זמן איכות עם המשפחה, זמן שמסוגל להרבה טוב. זהו יום שלם של שחרור פנימי, בלי להיות מחויבת לכלום. אני לא חייבת לעבוד, לא חייבת לצאת לטיולים, לא חייבת להספיק ולרוץ. בשבת יש שקט נפשי מיוחד להתמקד בדברים האמתיים שהכי חשובים לנו: הזוגיות, הילדים, ואנו עצמנו... זוהי פיסת שפיות שמאפשרת לעבור את השבוע בצורה מאוזנת וחיובית".

זיכרון ילדות שקשור לשבת.

"סבתי ע"ה הייתה גרה בגבעת שאול, ואנו התגוררנו ברחוב סורוצקין. מדי פעם היינו הולכים לבקר אותה עם כל בני המשפחה בשבת. זו הייתה חוויה משפחתית מיוחדת: היינו מתלבשים יפה ומתארגנים, אמי הייתה מסדרת לי את שיערי הארוך בתסרוקות יפות ומעניינות, ויחד יצאנו מהבית. אבא, אימא וכל הילדים נהנינו ללכת בניחותא, עלינו עשרות מדרגות, וצעדנו במשך שעה ארוכה עד לביתה המרוחק. במהלך הדרך היינו משוחחים יחד, צוחקים, ונהנים מההזדמנות המשפחתית לצעוד יחד עם אבא ואימא".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?
"בעיקרון אני כל הזמן רוצה להתכונן לשבת מוקדם. אני אומרת לעצמי להתחיל, מתכננת ומתזכרת לי בראש: 'אתי, את מתחילה בשלישי את הקניות. אתי, היום את הקינוחים'. אולם בפועל, היצר הרע אורב לי בכל שבוע מחדש ואני לא מגיעה לשבת כמו שרציתי. אני בטוחה כי יום אחד עוד אנצח את היצר בעזרתו יתברך, אבל כרגע הוא עובד אצלי שעות נוספות. לעתים זה מאכזב ומתסכל, אבל אני ממשיכה לרצות. הרצון הזה ממשיך ובוער בי בכל שבוע מחדש. ומדוע אני לא מתייאשת מלרצות? כי אני יודעת שעצם הרצון שלי שווה הרבה אצל הקב"ה.

אבי אמר לי פעם חיזוק גדול, כשידע שהרבה נשים משוחחות אתי, במסגרת עבודתי כיועצת אישית, וכך הוא אמר: "ביהדות יש חידוש מיוחד: בורא העולם רוצה את הלב שלנו. את הרצון הפנימי. הקב"ה מסתכל גם על הדרך והמאמצים שלנו, ולא רק על התוצאה הסופית של הצלחתי או נכשלתי. עברתי עברה או עשיתי מצווה. לא ולא. גם אם חלילה חוטאים ונכשלים במשהו, אבל הלב שלנו נשבר על כך - הקב"ה רואה וזוכר את זה. כשאנו מבקשים ממנו שיעזור לנו להתגבר כי לבד אנו לא מצליחים, הקב"ה דן אותנו גם לפי הרצונות הטהורים שלנו. זאת כשמדובר ברצון אמתי, בלי לרמות את עצמנו, שהרי הקב"ה יודע מה באמת שוכן בליבנו".

כך גם אני, לא הצלחתי להתכונן לשבת כמו החלום המתוק שלי, אבל עדיין ממשיכה לרצות. וזה מה שחשוב.

לחיזוק הרצון שלי, לא מזמן שלח לי הקב"ה שבוע אחד במתנה, ובו הצלחתי להתארגן ממש לפי החזון: אפיתי חלות ביום שלישי, התחלתי בישולים ביום רביעי, וביום חמישי סיימתי הכול כולל ניקיונות. הסירים והתבניות היו מוכנים במקרר וביום ששי רק העמדתי אותם על האש. הספקתי גם ללכת לישון בצהרים, ונכנסתי לשבת כמו מלכה. זה היה כל כך נעים, ושמחתי שה' נתן לי הוכחה. הוא כביכול אמר לי באותו שבוע: 'תראי כמה רווח יש בהכנות מוקדמות לשבת. עכשיו את יודעת שזה שווה. תמשיכי לרצות, ואני עוד אעזור לך להצליח'. זו הייתה תחושה מתוקה.

בינתיים, בפועל אני לא מצליחה כך בכל שבוע. הכנת הקוגל ושטיפת עלי החסה עדיין נעשית בימי ששי, וכך גם הסלטים החיים, אך את החלות והבישולים אני משתדלת מאד להכין ביום חמישי או ביום ברביעי. וברוך ה' לאחרונה יש לי פחות עבודה ביום שישי".

כאם לבית ברוך בנים, האם את מכינה את כל השבת לבדך?

"ממש לא. הבנים ובעלי עוזרים לי רבות. את הקניות בעלי עושה ביום רביעי. אני מתכננת את התפריט לשבת, כי אצלנו הוא משתנה מאד משבוע לשבוע, ולפי זה מכינה לו את רשימת הקניות. על שטיפת הרצפה והניקיונות אחראים הבנים שלי. בדרך כלל הם עושים זאת ביום ששי, אלא אם כן אני מחליטה להקדים ולעשות זאת בעצמי ביום חמישי.  

הכביסות מתפרסות אצלי על פני כל השבוע. ברוך ה' יש לנו בית ברוך עם הרבה כביסות, ובני הגדול הפך ליד ימיני בנושא הכביסות. הוא מפעיל לבד מכונות כביסה, מברר אצלי באחריות מה לכבס ואיך, ולא פעם הוא יוצא לישיבה בבוקר ורק אחר כך אני קולטת שהוא הספיק להפעיל את מכונת הכביסה והיא כבר מתגלגלת ברעש... מתישהו בעבר בקשתי ממנו לעזור לי עם הכביסה, ומאז הוא לוקח על עצמו את הכביסות.

כללית, הבנים שלי לוקחים חלק פעיל בכל עבודות הבית. אני זוכרת את אותו יום בו קלטתי שזהו זה, נכון לעכשיו יש לי רק בנים, ואני לא מצליחה להמשיך ולעשות הכול בעצמי. מה אני עושה? כינסתי את חבורת הבנים שלי ואמרתי להם ברורות: 'אני לא יכולה ולא רוצה להיות השפחה בבית... כולם שותפים וכולם ייקחו חלק בעבודות הבית'. מאותו רגע הבנים כולם מושיטים יד בעבודות הבית. כן, בתחילה אחד מהם התלונן על המלאכה החדשה שהוטלה לפתחו, אבל אמרתי לו בלי להיבהל: 'אתה צריך לקפל את הכביסה הזו. תבחר איך לעשות את העבודה: בכיף ובשמחה או בעצבים ובתלונות. זוהי בחירה שלך...' וברוך ה', הוא בחר באופציה הנעימה יותר...

לאחר מעשה, אני שמחה מאד על הצעד המבורך של שיתוף הילדים, ולא רק בשבילי. אני פשוט רואה ומרגישה כי הילדים שמחים לעזור ולהיות שותפים".

תארי את התפריט השבתי שלכם

"התפריט השבתי שלנו לא שגרתי, וזאת למרות שגם בעלי וגם אני מגיעים מבתים עם תפריט מסורתי ומדוקדק: בלילה חייבים לאכול דגים, מרק ועוף ובבוקר סלט ביצים וטשולנט. זה הסדר של שבת ואין בלתו. אולם אצלנו בבית ראינו שהתפריט הזה רק מכביד עלינו ופחות מתאים לנו. זה התחיל מהעובדה הפשוטה שלא אהבתי טשולנט, והמרק גם הוא היה מיותר לנו בשבתות הקיץ, וכאשר העזנו לשנות מעט מהסדר, ראינו שכך נוח לנו יותר. בסביבתי הקרובה שאלו אותי בתדהמה: 'איך יהיה לכם עונג שבת בלי מרק וטשולנט?' אך אנחנו ראינו שיש דברים אחרים שעושים לנו עונג שבת, לא רק אוכל, ולא דווקא המאכלים האלו. איכשהו, בלי לפגוע בקדושת המנהג של כל אחד ואחד, העדפנו לבחור במאכלים אחרים לסעודות השבת:

בסעודת ליל שבת אנו אוכלים חלות עם סלטים. הבן שלי מכין סלט חסה עם רוטב, אני מכינה סלט עגבניות, ולפעמים גם סלט חצילים, ועוד כמה סלטי ירקות חיים לפי הסוגים שמצאנו בחנות. בנוסף לאלו חמותי המסורה נוהגת לשלוח מדי שבוע שלושה סלטים קבועים מעשה ידיה לכל ילדיה הנשואים – שלושה עשר ילדים בלי עין הרע... היא מביאה לנו סלט טחינה, סלט 'ערבישע' וסלט נוסף. היא גם מוסיפה ומביאה געפילטע פיש וקוגל ירושלמי, ואותם אני לא מגישה בלילה אלא רק בבוקר.

אחרי הסלטים אני מגישה דג אפוי, סלמון או מושט, ואחריו בדרך כלל אנו שבעים ומדלגים על המרק והעוף, אם לא שבאים אורחים. כך יוצא שאנחנו לא בשריים, ואני יכולה להשקיע בהכנת קינוחים חלביים מיוחדים כמו עוגת אלפחורס או פסי שמרים גבינה, לפעמים אני מכינה סופלה שוקולדי ולעתים מוסים אווריריים, העיקר שהילדים כבר מצפים כל שבוע מחדש לקינוח המיוחד של שבת.

בשבת בבוקר אנו אוכלים את החלות עם הסלטים, ואז אני מוציאה גם את הגעפילטע פיש של חמותי. ולאחר מכן מנה עיקרית בשרית מגוונת: רולדה על אורז, בשר טחון על חומוס, שניצל בתנור, ובקיצור- כל מאכל שהוא בלי רוטב ואפשר לחמם אותו על תבנית הפוכה על הפלטה. ומפעם לפעם אנו מכינים טשולנט מסורתי, עם בצל מאודה, סילאן ובשר, תפוחי אדמה, גריסים, שעועית, וקניידל פרווה, חיקוי לקישקע המקורית.  

בסעודה שלישית בחורף אנו אוכלים את שאריות הסלטים. אולם בשבתות הקיץ הזמן ארוך מספיק ואנו כבר לא בשריים, ומתענגים יחד על ארוחה חלבית מיוחדת של שבת. פשטידה חלבית, מעדני חלב או פיצות שאני מכינה מאותו בצק של החלות. הילדים נהנים מאד מהאוכל החלבי המגוון, ועוקבים לראות מה אימא תכין השבוע לכבוד שבת".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?
"שולחן השבת שלנו יפה מאד, ברוך ה'. לא מזמן קניתי בהזדמנות מפות קטיפה יפות, אחת כסופה ואחת שחורה, ושתיהן משדרגות מאד את השולחן. אני לא פורשת מעליהן מפת ניילון, כדי ליהנות המראה העשיר, אבל קל מאד לנקות אותן. אני מניחה גם אגרטל פרחים יפה על השולחן, וצלחות חד פעמיות תואמות. בעז"ה כשיהיה לנו יותר מקום אחסון בבית נוכל לקנות ולערוך את השולחן בכלים אמתיים. לפעמים אני מוסיפה גם חבקי פרחים למפיונים. יש לנו עציץ פרחים מלאכותיים, ואני שולפת ממנו פרחים ארוכי גבעול ומלפפת סביב המפיות.

אגב, בחודשים האחרונים התחלתי לערוך את השולחן לכבוד שבת כבר ביום חמישי. זה מכניס ברכה בבית, ואפילו אם הבית עוד לא שטוף, זה נותן לנו הרגשה שבתית וחגיגית".

כיצד מתנהלת סעודת השבת בביתכם?

"כבית של בנים, ברוך ה' הסעודות שלנו מלאות הווי. הגדולים יושבים יפה סביב השולחן ושרים זמירות עם בעלי. גם אני אוהבת לשיר ומצטרפת אליהם, ויחד עם הבכור ששר יפה במיוחד (למרות קולו שהחל להתחלף...) יש לנו מקהלה משפחתית מענגת, ואנו משתדלים שיהיה כך בכל שבת בעז"ה. הקטנים אוכלים מנה ראשונה ולאחריה פורשים לשחק לצידנו. לרוב, בעלי והבנים טורחים להכין ווארטים על הפרשה. הם יודעים שחשוב לי מאד לשמוע אותם, ולכן לא אומרים בלעדיי אלא מחכים לי בסבלנות אם במקרה קמתי להגיש או לטפל בקטנים. בין לבין בעלי שואל שאלות על הפרשה לפי רמות שונות, וכל ילד שיודע תשובה נהנה לקפוץ בהתלהבות ולהראות את ידיעותיו".

החלק הכי אהוב עליך בשבת?
"אחרי הדלקת נרות, כשבעלי יוצא עם כל הבנים לבית הכנסת, ולי יש שקט מדהים עם עצמי. זה היה אחד התענוגות שלי כאם לבנים, עכשיו הקטנה מצטרפת אלי ברוך ה', ועדיין זו שעה נהדרת. אני יכולה לשבת בנחת במרפסת, בלי אף עבודה שלוחצת, ורק מביטה בשקיעה הנפרשת מול עיניי בצבעים רכים. בשקט הנדיר הזה אני מרגישה את הנקיות השבתית שהולכת ועוטפת את העולם.. עם כל נשימה מול היופי הציורי הזה, אני מרגישה בהטענה מחדש.

בגל הקורונה הראשון, בעלי והבנים התפללו בבית, וזה היה יופי מסוג שונה. התפללתי יחד איתם את קבלת שבת, ונהניתי מאד מאווירת הקדושה החדשה שנכנסה לנו לבית".

האם בעקבות הקורונה היו לך שינויים נוספים בקשר לשבת?
"כן. בשבוע הראשון של הקורונה הסתובבו שמועות שעדיף לאפות חלות בבית, ולא לקנות חלות שמי יודע באילו תנאי היגיינה הוכנו ומי נגע בהן קודם. אני לא איסטניסטית במיוחד, ומעולם לא חשבתי על כך, אך הפעם השתכנעתי. באותו שבוע אפיתי לראשונה חלות לכבוד שבת, וזכיתי להפריש חלה בברכה. בעלי והילדים אהבו מאד את החלות, וזו הייתה חוויה מיוחדת גם עבורי. מאז אני ממשיכה וזוכה לאפות חלות לשבת שבוע אחרי שבוע, חוץ משבוע אחד בו הייתי בבידוד וחששנו.

הפרשת החלה היא מצווה שמרגשת אותי מאד, ואני חשה שמאז שהתחלתי להפריש חלה, אנו זוכים לברכה מיוחדת בבית. לפני כן היינו במצב כלכלי מאתגר. אך דווקא כעת, בימי הקורונה הלא פשוטים האלו, פתאום יש לנו רווחה. אין מציאות של חסר ומצוקה, למרות שלא גילינו אף סיבה ארצית לשפע המפתיע. לא לקחתי עבודה חדשה ולא קבלנו הכנסות בולטות, אולם הברכה מורגשת בבית. אינני יודעת חשבונות שמים, אך אני תולה זאת במצווה היקרה שהתחלתי לקיים מדי שבוע- והברכה בעיסה הביאה אל ביתנו את הברכה השופעת".

סיפור מעניין שקרה בשבת?
"לפני שנים קבלנו במתנה מגש לחלות אומנותי ומיוחד, משולב מכסף, זכוכית ועץ. חיבבתי אותו מאד והוא היה יקר לי. בכל פעם לאחר בציעת החלה, בקשתי לשמור על המגש ולהניח אותו רק במקום שמור, ומשום מה, איכשהו המגש תמיד התגלגל במקומות שונים 'רק לרגע' ו'רק לרגעיים'. בתחילה הייתי מעירה שוב ושוב להחזיר את המגש לשולחן או להניח אותו במקום מוגן, עד שראיתי שזה לא ממש עוזר ורק מעכיר את האווירה, והפסקתי להעיר.

וכצפוי, באחת השבתות זה קרה: אחד הקטנים טיפס על הספה בהתלהבות, ס"מ ליד המגש שהונח שם. ומול עיניי הקרועות ראיתי את המגש האהוב שלי גולש ארצה בשברירי שנייה. ברגע הראשון נפל גם הלב שלי יחד עם המגש ז"ל. 'למה. למה הניחו את המגש על הספה?' סיננתי את התגובה הראשונית. אבל רגע אחר כך, הקב"ה נסך בי כוחות, וציוויתי על עצמי לשתוק. לשתוק כאן ועכשיו לפני שאפלוט משפטים מיותרים שמוטב להם לא לצאת.

לקחתי ברכון וברכתי ברכת המזון. הרגשתי שכולי מבעבעת מבפנים, ופשוט לקחתי את עצמי בכוח לחדר השינה ונסגרתי שם. מנסה להיות עם עצמי ולא להיגרר למחוזות בלתי נעימים. שאפתי כמה נשימות עמוקות, והנה דפיקות על הדלת. בני הבכור ובן החמש עמדו שם בפתח. הקטן ניגש אלי ואמר: 'אימא, רציתי לתת לך חיבוק ונשיקה...' בתגובתו הרכה הוא חימם את לבי, והסברתי להם: 'הלכתי לחדר כי הרגשתי שאם אשאר בסלון, אתעצבן ואומר דברים שאינני רוצה באמת לומר. ולכן הלכתי לחדר להתבונן ולהירגע'. בני הבכור הקשיב לדבריי בתשומת לב ואמר לי: 'אימא, תדעי לך שהצער שאת עברת עכשיו, חסך לך צער גדול הרבה יותר'.

באותה שניה קבלתי פרופורציות והתחלתי לשמוח במגש שנשבר. זה היה מדהים. רגע קודם הייתי מדוכדכת וניסיתי לחפש אשמים, ושכחתי לגמרי את הידיעה שהכול לטובה. אולם הבן שלי הגיע ברגע הנכון והיה השליח להחזיר אותי לאמונה. אחר כך שוחחתי עם בעלי, וכבר הייתי רגועה ושלווה יותר. הלכתי לנוח, וכשקמתי אף אמרתי לילדים: 'איזה כיף שהמגש נשבר. אנו נרקוד בשמחה ונודה לה' על מה שהוא עשה, כי הכול לטובה'. הדהים אותי איך משפט אחד קטן שינה לי את כל ההרגשה.

הסיטואציה הקטנה הזו נחרטה עמוק בלבי. ראיתי כי כל מה שעובר עלי ואיך אני אגיב לכך, תלוי בפרשנות שלי. לפי הצורה בה נפרש את המאורע, כך נרגיש ונתמודד. והלוואי שנזכה תמיד להציב את האמונה מול עיננו. ולמי שמתעניין, הקב"ה שלח לנו מגש אחר, נחמד גם הוא, אך אני עוד מקווה ובטוחה שנצליח לתקן את המגש החביב עלי, שלימד אותי שיעור באמונה".

מתכון שבתי אהוב במיוחד

מתכון מנצח לדג אפוי:

8 חתיכות סלמון

את החתיכות משרים עם לימון ומלח למשך כחצי שעה.

שוטפים את חתיכות הדג ומניחים בתבנית

מזלפים על הדגים שמן זית בנדיבות

זורים קצת מלח

מפזרים שום חתוך – בערך שן אחת לכל נתח

שוטפים עלי שמיר ומניחים על הדגים

אופים במשך עשרים דקות בחום מאתים וחמישים מעלות.

לחילופין, אפשר להניח את התבנית על הפלטה כחצי שעה לפני שבת. לפעמים במהלך השבת אני מעלה את התבנית על תבנית הפוכה, כחצי שעה אחרי הדלקת נרות, כדי שהדגים לא יישרפו".