סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר: מה התפקיד שלנו בכל הבלגן הזה של הקורונה?
משפט שנותן כיוון לחיים שלמים, משפטים לזכרו של ה"אור החיים" הקדוש, עבודתם של העובדים הסוציאליים וי"ז בתמוז – עדיין בקורונה
- סיון רהב מאיר
- פורסם י"ז תמוז התש"פ |עודכן
מה התפקיד שלנו בכל הבלגן הזה? הכי קל להיכנס לא רק לבידוד אלא גם לבאסה, לאדישות. מה עלינו לעשות מול הקורונה שלא נעלמה כמו שציפינו? מול ממשלות ומערכות שלא מתפקדות מספיק טוב? ומה תפקידנו בתקופת "בין המצרים" שמתחילה השבוע, ומובילה לתשעה באב, ולתחושות חורבן ואבלות?
ההפטרה שקראנו בשבת האחרונה נותנת לנו תשובה נוקבת. בפסוק אחד, הנביא מיכה מנסח את כל הסיפור. אתה רוצה לדעת מה טוב? מה אלוקים דורש ממך? בבקשה:"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹוקיךָ".
זה משפט קצר שנותן כיוון לחיים שלמים: לעשות משפט, לאהוב חסד ולפעול בגדול - אבל מתוך צניעות ואמונה באלוקים. בימים שבהם אנו חשים לפעמים שאין מה לעשות, מזכירה לנו ההפטרה שיש לנו הרבה מה לעשות, תמיד.
הדברים מוקדשים לעילוי נשמתו של מיכאל בן זיקרי, שטבע למוות ביום שישי האחרון, בעודו מחלץ ומציל ארבעה אנשים אחרים מטביעה.
שלושה משפטים לזכרו
רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, נפטר השבוע לפני 277 שנים. יליד מרוקו, פרשן דגול, שעלה ארצה במאמץ רב והפך לנערץ על כל העדות והזרמים. הנה הזדמנות ללמוד שלושה משפטים שלו, ביום פטירתו, מתוך כתביו הרבים:
- "יצוונו לטרוח בתורה להשיג עומקם. לא לשטחיות הדברים, אלא החכמה וההתבוננות בה" – אלוקים ציווה אותנו להתאמץ בלימוד. זוהי אזהרה מפני שטחיות, מפני לימוד שלא מגיע לעומק הדברים, זוהי קריאה לחוכמה והתבוננות.
- "אם היו בני האדם מרגישים במתיקות ובעריבות טוב התורה – היו משתגעים ומתלהטים אחריה... כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" – נדרש מאיתנו להרגיש. להיות בני אדם שמרגישים. לשים לב איזה אוצר טוב ומתוק קיבלנו.
- "ואהבת לרעך כמוך – כי באמצעותו אתה משלים את שלמותך" - הזולת הוא חלק ממך. הוא לא מפריע, אלא עוזר לך להגיע בעצמך לשלמות.
לזכרו.
לכבודם של העובדים הסוציאליים
חנה ולר-שרנסקי היא הבת של נתן שרנסקי, אסיר ציון המפורסם. היא גם עובדת סוציאלית ששובתת כעת, וזה מה שהיא כתבה לי הלילה:
"בפרשת השבוע, אלוקים מראה למשה את הארץ שאליה הוא לא יוכל להיכנס. במקום להתלונן, משה מיד דואג למה שיקרה לעם אחריו. הוא מבקש למנות לו יורש, ואומר: 'וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה'. הדימוי של הרועה נוגע בי במיוחד השבוע כשאני יושבת בבית, חושבת על המטופלים שלי, אבל מנועה מלעזור להם בשביתה. כעובדים סוציאליים אנחנו עוסקים יום יום בצרכים של אנשים ונשים שזקוקים לעזרה כמו אוויר לנשימה. אנחנו הולכים למקומות החשוכים שאף אחד לא רוצה להיות בהם מרצונו החופשי. אנחנו ה'רועים' של נוער במצוקה, של נשים מוכות, של משפחות מתחת לקו העוני. אבל אנחנו לא יכולים להמשיך לעזור להם עם משכורת שתגרום גם לנו להזדקק לשירותי הרווחה לעת זקנה.
"הורי היקרים, נתן ואביטל, נלחמו על הזכות לחצות את מסך הברזל ולחיות בארץ ישראל. עכשיו תורנו להילחם על דמותה של המדינה שהורינו הורישו לנו, ולדאוג לכך שהיא תהיה מקום ראוי, של צדק וחסד".
צום י"ז בתמוז בקורונה
היום צום י"ז בתמוז, וגם הוא – בצל הקורונה. מי האמין בחג הפסח האחרון שחגגנו בסגר, שנציין גם את ל"ג בעומר ואת שבועות ואת מסיבות הסיום, ונגיע עד לימי האבל על חורבן ירושלים – והכול תוך כדי המגיפה העולמית.
אז היום לפני כ-2,000 שנים נפלו חומות ירושלים. למה הן נפלו? למה בהמשך חרב בית המקדש? לא רק בגלל האויב החיצוני, אלא בגלל התגובה שלנו לאויב החיצוני. זה תמיד המבחן: הבחירה שלנו מה לעשות בעת צרה. אלוקים שולח את טיטוס (או את הקורונה), אבל הסיבה לנפילה הסופית אינה רק האויב, אלא איך אנחנו מחליטים לפעול מולו.
בעבר בחרנו בשנאת חינם, פילוג וסכסכנות, חוסר אמונה, בריחה מהייעוד המשותף שלנו – ועל זה אנחנו צמים עד היום. הכותרות של הימים האחרונים מפחידות. שוב מתברר כי האיום הוא לא רק הקורונה, אלא איך אנחנו ביחד פועלים מולה. הלוואי שנלמד את הלקח.