אמנם אי ודאות, אבל גם ים של שלווה

רציתי את זה,

זה לא שלא.

קיוויתי בשקט, בלילה

כשאף אחד לא ראה.

סגרתי את הדלת

ופתחתי את הלב

הרשיתי לעצמי לשחרר קצת

את האבק שהצטבר עם השנים.

הסכמתי להאמין

ולנסות קצת להסיר חסימות

החלטתי לרצות

באמת.

אבל זה כואב לצפות

זה כואב להמשיך גם כשאין תשובות

זה כואב להמשיך לחיות כרגיל

אך עם לב שבוער מבפנים.

מפחדת שיום אחד תהיה לי כוויה

וכבר לא יהיה לי עוד כוח

מפחדת שביום בהיר אני אפגע

ולא אסכים יותר לנסות שוב.

מפחדת להרגיש תלותית

כ"כ הרבה זמן

מפחדת להחזיק את הרצון הזה בפנים

חוששת מלקבל "לא"

אך גם מלקבל "כן".

זה מצב רגיש

ובכ"ז אני נותנת את הלב אבא

יודעת שהטוב עוד יבוא

מסכימה להאמין, לקוות ולרצות

את מה שהעולם קורא לו: אהבה.

אבל אבא,

קשה לי להחזיק מידי הרבה זמן את הרצון

בלי לקבל איתות שאתה רואה

שאתה מקשיב

שאתה רוצה לתת לי את מה שאני כ"כ רוצה.

אבא,

זה קשה כל כך.

אמונה היא חתיכת אי ודאות

אמונה זה להסכים להרגיש תלות

אמונה זה ללמוד להישען, ולקבל גם "לא" או "לא עכשיו"

אמונה זה גם כשחנוק בפנים, לנסות לנשום ולהרגיש משב.

אבל אמונה היא התרופה

אמנם אי ודאות, אך גם ים של שלווה

אמביוולנטיות כזאת מכעיסה

אבל שרירים חזקים היא בונה.

אמונה

זו התשובה

ליציבות הכי גדולה.

אז אבא,

בבקשה.

תעזור לי-

להאמין---

ה.ש.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.