מי"ז בתמוז ועד ראש השנה: מה מוטל עלינו לעשות בשבועות אלה?

אנחנו כותבים את השורות האלו לאהובים וחביבים, אשר כל הכח של החיים שלנו אנו יונקים מהתורה הקדושה.
וכל האהובים והחביבים, החיים שלנו במדרון חלק, הכאבים הלא נסבלים והבכי מצער של השבוע האחרון, יעלה לפני הקב״ה, ובאופן כללי כל העשר שנים עם כל העינוי של הגוף והנפש, בנו סולם גדול שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

הקב״ה ניתק מאיתנו כל מחשבה וכל רצון עצמי, והיום כל חיינו הם התורה הקדושה והקהילה המיוחדת קהילת קודש ״שובה ישראל״.  
אנחנו יושבים לעוד לילה של חשבון נפש עמוק, איך הקב״ה הוביל אותנו צעד אחרי צעד, מהלך אחרי מהלך, איך קילף מאיתנו את כל הרצונות הפרטיים, איך הוביל אותנו למקום הנמוך ביותר, כמה כאב והשפלה.

אנחנו זוכרים את הימים של ההקרנות במקום הנמוך ההוא, בלי שום רחמים. ההקאות הקשות עד שהיינו מרגישים את יציאת הנשמה ממש, הבכי להקב״ה לרחמים, איך הכל היה אטום חתום וסתום. האכזריות של הקרובים, הבגידה של אנשים שהיו דם והממון היה חשוב להם יותר מהערכים ומהעקרונות, ועוד דברים שהשתיקה טובה להם.

אך הזמן המר והקשה והאכזר הזה בנה בנפש שלנו מציאות של ראיה חדשה בתורה, במצות ובעבודת השם. אינו דומה עבודת השם של היום, לעבודת השם של הימים הקדומים אצלנו. היום אנו רואים את הקולות ואת האש, לפניכן אבותינו ספרו לנו. תא שמע ותא חזי.

אחד הדברים שאחז אותנו חזק זו הייתה התורה הקדושה. ״ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים״ ושם עמוק עמוק, בשפל הקשה, למדנו שבלי התורה הקדושה, אי אפשר לחיות. וחיים בלי תורה, הם חיים ריקים וחסרי כל משמעות וחיים עם תורה הם חיים בעלי משמעות גדולה.

וכך בימים האלו, עשרה שבועות מיז׳ בתמוז עד ראש השנה, ישנם שלושה שבועות שהם כנגד חכמה, בינה ודעת והם כנגד הראש של האדם. ויש עוד שבעה מדות, שהם כנגד הלב של האדם והם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ועל האדם בימים האלו להמליך את השלוש מדות חכמה, בינה ודעת, על השבע מדות שבלב של האדם. ולדעת, ללא עמל התורה וללא דבקות בתורה, חיי האדם הם רקים ואין בהם ממש. גם אם נראה שהאדם מצליח וידו על העליונה, אלו דברים שאין להם שיעור וכאשר מסתיים הזמן הקצוב שניתן לאדם, כל שערי גיהנום בחייו נפתחים לו ורעה רודפת רעה, ואם הוסיף פשע על חטאתו ופגם בקודשים, ככל שיחשוב שפותר את הבעיה, מעמיק אותה ומרחיב אותה על נפשו.

העצה הטובה בימים אלו לדבוק בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ולהוריד את עצמו ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויחשוב בנפשו היכן שקלקל וטמא את השמנים, ירוץ בכל כוחו לטהר ולזכך את החורבן שעשה, כי על הכל יביא אלוקים במשפט, אין נעלם מפניו.

נתבונן בזמן החורבן, עם ישראל היו ברום המעלה בזמן בית המקדש ומי יכול להבין איך שלמה המלך דיבר עם חיות, רוחות, שדין ועד כדי כך ידם של ישראל היו על העליונה, עד שאמרו רבותינו שאין מקבלים גרים בזמן שלמה. אך מאותם ימים, התחיל המונה לספור ולמדוד את מעשיהם הרעים והכל נשמר. ומתי שהרעה החלה, על הכל באו במשפט, לא היה שום רחמים. אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, אבל מתי שכוחות הרע מתחברים וסוגרים על האדם, אפילו סיכה שבביתו של קרח התגלגלה ובאה ונבלעה באדמה.

זה זמן שעל כל בני הקהילה הקדושה להדבק בלימוד, בהנהגות, בתורות. הימים ימי ביכורים והלימוד והתורות שלומדים ומפיצים בעולם, מקרבים את הגאולה. כל יהודי שמתקרב לתורות, זה עוד חלון שפותחים לתורת האמת ולדרך שהיא האור בימים אפלים.

אנחנו בדור שהמשמעות שלו כבדה וקשה מאוד. אי אפשר להשוות דור לדור שני או אחר, אבל זה דור ברמות מסויימות כדור ההפלגה. הקב״ה משנה את כל סדר העולם, את כל המשמעויות שהיו עד היום בכל הבחינות. דור של מרד, דור של פריקת עול, דור שהפרוטה לא מצויה, דור שהאמת תהיה נעדרת ודור שאם נדע איך להתנהג בו נכון, המשיח יבוא בדור הזה. כדברי רבנו החתם סופר, גם המשיח לא יודע שהוא המשיח ופתאום יתגלה אליו הקב״ה כפי שהיה עם משה, כשהיה בן שמונים שנה, ויאמר לו הקב״ה לך ותגאל את בני ישראל.

אנחנו חייבים לעבוד קשה קשה על אהבת חינם ועל עמל התורה. לסלוח לכולם, למחול לכולם ולא לעצור רגע אחד מלהיות דבקים בה׳ אלוקיכם.

*אנחנו חיים ומרגישים מהמורות קשות בדרך, מלחמות, זעזועים של צדיקים שיהיו כפרה על הדור. הארץ תרעד ותגעש, אנשים שרדו בעולם יסלקום בהשפלה. וכך, כניסה לעולם חדש, בלתי נודע, כפי שהיה ערב מלחמת העולם הראשונה. *

העצה לקחת את העשר שבתות שנשארו מיז׳ בתמוז עד ראש השנה וכל שבת לקדש אותה ביותר, בצורה חריגה בספר דברים, שהוא ספר שיאשיהו המלך מצא בבית השם לפני החורבן ואחרי שלמד בו הבין שעם ישראל נמצא בפתח של זמן רגיש. ספר דברים מלמד על זמן רגיש מאוד ולהדבק בהקב״ה, כל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואת התורות של ״שובה ישראל״ להקפיד בהם ולזכות בהם את הכלל. הם סודות נשגבים שפותחים את כל שערי שמיים. ולא להמתין ולחכות לאסון חדש שיבא, כי אז ״אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים״ עכשיו לעמוד ולצעוק בשער בת רבים את דבר השם, בלי מורא, להביא את הדרך הקדושה לכל מקום.

וכל מי שיש לו רע לדבר, לדעת ששורש נשמתו פגום ולהתפלל עליו לרחמים, כי הרע גובר עליו מבפנים ומצבו פגום ומרחיק את הגאולה.

ומבקשים אנו מכל בני עדתינו, להעתיר בתפילה ותחינה לפני בורא עולם על היסורים שחיים בהם, שלא יהיו יסורים של ביטול תורה, אלא יסורים של מיתוק הדינים על כל כלל עדתינו.