דפיברילטור לנשמה: גלה מה מחיה אותך

פעם קרה לי, שבמהלך דיון פילוסופי ביני לבין עצמי בשעת לילה מאוחרת, "עליתי" על משהו שחיבר לי כמה נקודות לקו אחד. קפצתי מהמיטה כמו אריה המקפץ על טרפו. רצתי סהרורית בבית בחיפוש אחד דף ועט, ורשמתי מהר-מהר, שלא אשכח. אני מאמינה ששום דבר אחר, אפילו שריפה בבית, חס וחלילה, לא היה מקפיץ אותי בכזאת אנרגטיות בשתיים בלילה מהמיטה.

אני זוכרת שאחר-כך לא הצלחתי לישון לילה שלם. רציתי לרקוד או לרוץ, ובאמת שקלתי לצאת לעשות זאת, אבל מחשבות הגיון מנעו זאת ממני.

לכל אדם יש המשהו הזה שמחייה אותו, שמקפיץ אותו למעלה. גם אם הוא עדיין לא מצא אותו ולא ער לכך, קיים בתוכו אותו הפוטנציאל להתעוררות הרוח גם ביום הקשה ביותר, גם אם הוא עייף, עצבני ומותש. אני חייבת להדגיש: זוהי לא שמחה "רגילה", כזו שמתעוררת כשמוצאים 200 ש"ח ברחוב או שאדם יקר ללבנו מרגש אותנו. זוהי שמחה שכל חלקי האדם משתתפים בה, הנשמה ממש פוצחת במחול.

מדוע חשוב למצוא את הדיפיברילטור הפנימי שלנו? את מה שמחיה אותנו?

משום שזוהי קולה של הנשמה שלנו, צועקת, מייבבת וקוראת בקול גדול: הנה אני כאן! אני מכוונת למטרה! שמעו נא את קולי! אל תפספסו אותי!

כשאנחנו עושים דברים המנוגדים לנשמה שלנו, במקום ריקוד ושמחה נקבל ייאוש, חולשה ועייפות. אני זוכרת שפעם אחת הלכתי לבקר איזו דודה מבוגרת. אחרי מפגש קצר יחסית איתה, יצאתי סחוטה כולי. בעלי התקשר ושאל: "מה קרה? את נשמעת כאילו דרס אותך אוטובוס", ולא ידעתי מה לומר, כי בסך הכל שתיתי תה ואכלתי עוגיות, אז איך זה שאני מרגישה רע כל כך? שנים רבות אחרי המאורע, הבנתי שיש דברים ששואבים מאיתנו אנרגיות, יש דברים שמעייפים אותנו ברגע, שממש לוקחים מאיתנו חיים.

יש כמה דרכים למצוא את ייעודנו בעולם ולהגשים אותו. יש דרך יפהפייה שמתחילה בהבנה שיש לנו צבע מיוחד שקיים רק אצלנו (כמו טביעת האצבע החד-פעמית שלנו), שאם לא נביא אותו לכדי מימוש בעולם - אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומנו. במהלך הדרך אנחנו מבינים שיש הרבה דרכים לגלות מהו הצבע הזה, שהוא בדיוק שלנו. אחת מהן היא שימת הלב למה שמעייף אותנו (לוקח מאיתנו חיות) לעומת מה שמחדש אותנו (מוסיף לנו חיות). חפשו את מה שממלא אתכם - ואתם בכיוון הנכון.

אחרי שמבינים את זה, מפסיקים לבזבז אנרגיות מיותרות במקומות הלא נכונים. מבינים שהתעסקות ב"מי אמר למי" ו"למה עשו לי ככה" רק מבזבזת לנו זמן ואנרגיות יקרות מפז. הדבר הבא שקורה מיד לאחר מכן הוא החזרת החיוניות לחיינו. פתאום אני שם לב שאני עייף פחות ושמח יותר. פתאום יש לי כוחות אדירים לעשות דברים, פשוט משום שהפסקתי להתעסק (ולו במקצת) בכל הדברים שלוקחים ממני, מחלישים את כוחי ואת נפשי.

לפני כמה שנים הלכתי להרצאה של "ערכים", והרגשתי את ההרגשה הזו. פתאום העיניים שלי גדלו פי שניים. הבנתי שזו הנשמה שלי, שמתעוררת ושמחה, כי הנה, אני עושה סוף-סוף משהו נכון וטוב עבורה. אל תשכח שיש לך צבע מיוחד, שרק אתה יכול להעניק לציור היפה שנקרא "בריאת העולם". גלה מה מחליש אותך, ויותר מכך: גלה מה מחיה אותך!

בהצלחה!