מיומנה של טלפנית: "אני לא תמים כמו הקהל שלכם"

"שלום מני, מדברת נעמה מערוץ הידברות".

"כן".

"מני, אני שמחה לבשר לך שבזכותך הצלחנו למנוע חילולי שבתהתבוללות ו...".

"אני לא מבין על מה את מדברת".

"אתה שותף לכל העשייה ויש לך זכות עצומה, אתה תומך בתרומה ו...".

"כן זה היה לפני הרבה זמן, ולא אני התורם אלא אמא שלי. היא פשוט עשתה זאת מהאשראי שלי. אין לי שום קשר לעניין".

"ולא היית רוצה להיות מחובר לזכות גדולה כל כך?".

"אני מוותר על הזכות, אני לא מחובר ולא דתי".

"יוצא לך לפעמים לצפות בתוכניות שלנו?".

"לא, אם את מכריחה אותי לענות לך, אז אני אנטי דת ויש לזה סיבות מוצדקות".

"למה אתה אומר כך?".

"אני לא תמים כמו הקהל שלכם".

וכאן התחיל להרצות בפני ברמה אקדמית על קיומו של העולם במשך מיליארדי שנים, המשיך באבולוציה, קוונטים, מוטציות וצורות חיים שונות. הוא ממש לא מבין מה אמא שלו מצאה בדת, וכמובן, זה הסתיים באיך הדת בעצם מצמצמת את האדם. הוא הזכיר באותה נשימה גם את כל החוליים הקשים שבעולם, ומעמד האישה שהם בעצם "תוצאה ישירה של האמונה הפרימיטיבית שלנו".

פשוט הפגזה ישירה על כל מה שריח יהדות נודף ממנו.

אני מטבעי סבלנית ומכילה גם כשאני חושבת אחרת, אבל הפעם חשתי קושי של ממש, ואוזני בערו משמיעת ההבלים. ניסיתי להשחיל מילים פה ושם, אבל ההוא מעבר לקו היה במצב של הוצאת קיטור שלא ניתן היה לעצור.

הדבר הפשוט ביותר היה להחזיר את השפופרת על כנה, אבל דווקא אז, כשאני נרמסת תחת מסע הכפשות מסיבי על האמונה, פשוט הפסקתי להאזין. נזכרתי בשיחות דומות עד מאוד שחוויתי מול קרוב משפחה כופר למהדרין, שהיה מנסה בכל פעם מחדש להסביר לי למה הדרך שלי לא נכונה, וידע היטב איך "להסביר" את דרכו ללא האלוקים, עם "אסמכתאות" שקרא בספרים שונים.

אחרי כל שיחה כזו הייתי חוזרת הביתה מדוכאת. כעסתי על עצמי איך נגררתי לשטות המסוכנת. ושוב היה חוזר על עצמו הסיפור בעת מפגש משפחתי. אין לי את העוז אפילו לחזור על דברים שאמר. הגרוע ביותר היה שהוא הזכיר זאת ברוגע, בשפה רהוטה, וכל כולו בוטח בעצמו.

מאותו יום ואילך, כשנעמדתי בתפילת שמונה עשרה, הוספתי ב"שמע קולנו": "יהי רצון מלפניך... בבקשה ממך, יותר מכל, תשמור לי על האמונה שרק תתחזק יותר ותעמוד לעולם".

בפעם הבאה שפגשתיו, לא האמנתי מאיפה זורמות לו מילים אחרות לגמרי. ההפתעה הייתה בלתי צפויה.

"את יודעת", הוא אמר, "אני לומד כל יום עם ילדי פרקי אבות ומסילת ישרים".

נדהמתי כל כך שלא יכולתי להגיב.

"תראי, זה מה שיישאר לנו בסוף. התחלתי ללכת לשיעורי תורה ואני נהנה מכל רגע".

הייתי חייבת לברר מה קרה לו באמת. התחלתי לתחקר את אמו, ואז התברר שהיא, בחוכמתה, השאירה את ערוץ הידברות פתוח כל היום, בעיקר כשהוא בא לבקר. הוא פשוט צפה והאזין בלא כוונה. בביקורים הבאים כבר פתח לבד את הידברות. לא עבר זמן רב עד שהגיע המהפך.

הידברות, שעד אז לא ידעתי מה זה. היא הצליחה ליישר את ראשו ב-180 מעלות? היא הצליחה לשבור את חומת הפלדה של הכפירה שמצאה משכן בלבבו 40 שנה? והכל בדרך אגב, מהדלת האחורית. מה זה הדבר הזה? אם זה נכון, אני חייבת להכיר את המקום הנפלא שמצליח לחולל נפלאות.

ברגע שחזרתי לעצמי ממחשבותי, שמתי לב שההוא מעבר לקו לא סיים עדיין להסביר את עצמו. החלטתי לסיים את השיחה בידידות, כי ידעתי שיש תקווה גם לאגוזים קשים.

"אני חייבת לסיים. רק רציתי להציע לך לצפות בהידברות. ברור לי שתמצא שם משהו שיעניין אותך".

"אין לי מה לחפש שם".

"הידברות זה הרבה מעבר ליהדות. יש שם המון חומר בארכיאולוגיה, במדע, זוגיות, ואפילו יעוץ חינם".

פה הסתיימה השיחה, אבל את דו השיח בינינו המשכתי בדמיוני. אתה בטוח שאתה חכם. אתה בטוח שאתה הראשון שמצא תשובות למה אתה כופר. אתה לא מקורי. זה התחיל לפני אלפי שנים. גדולי עולם נתקלו בשאלות שלך, ויש תשובה לכל דבר. רק אינך מבין שיש משהו חזק שמושך אותך לחפש תשובות איפה שנח לך, במקום בו אתה לא חייב לשנות דבר. במקום בו המוסר לא יגרום לך רגשי אשמה. הידברות חזקה ממך. היא נשענת על דברים נצחיים. האמת שבה תכבוש אותך מהר יותר ממה שאתה חושב, כי לפעמים מספיק לשמוע רק הרצאה טובה אחת, כדי להרוס את מגדל הקלפים של השקר.