הדרך להינצל מהמציאות הקשה

בפרשת מטות אנו מוצאים דבר של פלא גדול.  משה רבנו אוסף את מנהיגי עם ישראל ומצווה אותם לצאת למלחמה על מדין, לכבוד השם.  "לתת נקמת ה במדין" (לא, ג) ואילו כאשר הקב״ה מצווה את משה על אותה מלחמה, הקב״ה אומר למשה, לכבוד עם ישראל. "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" (לא ב)
ויש להבין מה הוא השינוי שבין דברי הקב"ה למשה רבינו, לבין מה שמשה רבינו אומר לעם ישראל.

מונח כאן יסוד גדול!
לכל אומה יש מלאך שאחראי עליה בשמיים, בשעה שהמלאך נופל האומה נופלת, משה רבינו ע"ה מבקש מראשי המטות שהם ילכו למלחמה על כבוד השם, והוא, משה רבינו, ילחם במלאך הממונה על מדין בשמיים. ואז כשיכניע את המלאך, האומה נופלת. 
כאשר עם ישראל עומד במלחמת עמלק, משה ואהרון וחור נלחמים עם המלאכים של עמלק ויהושע נלחם עם עמלק. וכן במלחמת מדין, אלעזר נלחם עם ראשי עם ישראל, אלף לכל שבט עם מדין, ומשה נלחם עם המלאך שלהם בשמיים. 
וכך מצאנו וראינו בכל הדורות, שמעצמות נכחדו כאשר המלאך שלהם נפל ומאז היות העולם, לעולם מתוקן ומסודר על ידי ממלכות, כל עליתה וירידתה של אומה הייתה על פי המלאך שלה, ושום אומה לא החזיקה מעמד חוץ מעם ישראל, וכאשר מלאכים למעלה רבים, מדינות נלחמות בניהם וזה עומק ״עושה שלום במרומיו״. 

אנו עומדים בתקופה לא פשוטה. כל המלאכים למעלה לא יודעים לא לימינם ולא לשמאלם. ומדור ההפלגה בו חילק הקדוש ב"ה את העולם לשבעים אומות ושבעים שפות ושבעים מלאכים, לא בלבל את העולם כבלבול הזה. אין אומה ואין מדינה ואין עם שיודע מה הקב״ה רוצה מהעולם. 
ומה רוצה הקב"ה? רק דבר אחד קטן, שישובו לדרך הישר. העולם איבד את כל הערכים, שבר את כל המוסכמות. את אשר אסרת, התרתי. ואת אשר התרת, אסרתי. חודשים על חודשים עוברים ופתרון אין והולכים לארץ לא זרועה ואין שום כח ושום עצה כנגד השם. 
מי שחושב שייעץ עצה והיא תצליח, טועה ולוקח את העולם לעוד סיבוב של אשליה. 
הגענו לדור ששברנו את כל המוסכמות ואת כל הערכים, והזעזועים לא מרתיעים, לדור בו חושבים שכוחי ועוצם ידי ינצח את הכל, אבל המציאות היא שסגר ירדוף סגר וכאב ירדוף כאב ויגון ירדוף יגון ועוני ירדוף עוני. הדבר היחיד שיציל אותנו זה אהבת חינם, נתינה, לראות בצער חברינו, לראות את מעלת חברינו ולא חסרונו. 

אחד קם על חבירו וחושב שיש לו קצת כח והורג ומשמיד ומאבד את חבירו, אך אחרי זמן גלגל חוזר וחבירו יכול להחזיר לו ביותר, אך לא לזה ציפינו ויחלנו באלפי שנות גלות. הממון, הגאוה, הרדיפה אחרי ההבל, הוביל את העולם לסגר ועוד סגר ועוד פחד ועוד יגון ועוד חסרון כיס. 
אנו בדמעות ובשברון הלב גדול מבקשים מכל בני הקהילה לסלוח, למחול, לראות את מעלת חברינו ולא חסרונו, לדון את כולם לכף זכות, גם לאלו שהתעללו, ושפכו והזיקו לדון לכף זכות. 

על שנאת חינם נחרב הבית והשנאה נשארה ממכירת יוסף ומקטרגת כל דור על יוסף, שנמכר עבור זוג נעלים ועבור חלומות שלא היו ולא נבראו. 
אותה שנאה שהתחילה בט׳ באב כשהמרגלים הביאו את דיבת הארץ רעה, נשארה טמונה בנו ואנו חייבים לעקור אותה מלבבנו. 

*
בעוונות הרבים, מי שמבין רואה ששני הכוחות המסוכנים מחלת ולילית מתחברים וזה סכנה, וכאשר מתחברים לא מרפים עד שמחריבים כל חלקה טובה. כך היה בזמן החורבן הראשון וכך היה בזמן החורבן השני וכך היה בגרוש ספרד ובמלחמת העולם הראשונה, כך היה בשואה. 
אנחנו חייבים להוציא יקר מזולל ואז ״כפי תהיה״ לנתק ולנתץ ולהפריד את הכח המסוכן הזה. כשבאה לעולם התרעלה של שני הכוחות האלו, רק הכנעה ושיפלות ונפשי כעפר לכל תהיה, עוזרים להנצל. 

בעוונות הרבים עברנו את התרעלה הזאת בעבר, לא תקום פעמים צרה, ואנו בוכים וצועקים מעומק ליבנו, נשוב בתשובה, נתקרב להקב״ה, נתרחק מהמחלוקת, נתרחק מהלשון הרע, נתדבק בקדושה, נתדבק ביסודות שבנינו בימי הזעם, בלימוד היומי, בספר דברים, נקפיד בצדקה, נעזור לכל יהודי גם אם הזיק לנו ביודעין, וכך נזכה שנפריד את הרע ונדבק בטוב וננצל ממלחמה ומאסונות המתרגשות ובאות לעולם.