פגישה מרתקת עם אדון קורונה

סוף סוף תפסנו אותו, לאחר מצוד של ארבעה חודשים, בהם ניסינו להילחם נגדו, ניסינו יחד לנצח אותו, לכתר אותו, ואולי גם להגיע איתו למשא ומתן.

והנה, לאחר חודשים רבים של ניסיון לאתר את הנגיף החמקמק, סוף סוף עלה בידינו להתחקות אחרי עקביו של הנגיף. יצרנו איתו קשר טלפוני. שוחחתי איתו ישירות!!! והצלחתי לתאם איתו פגישה. כן. איתו! איתו בעצמו! עם אדון קורונה בכבודו ובעצמו.

שמעת על אדון קורונה? כן. הנגיף הזה שכעת מצליח לשגע את כל העולם. הנגיף הזה שכעת הוא הרבה יותר חזק מטראמפ ופוטין. הוא עכשיו הבוס שמכתיב את הסדר יום של העולם! ואני הצלחתי לקבוע איתו פגישה. הוא הביע את הסכמתו שהוא מוכן לדבר איתי ולהגיע איתי להבנות. (כמובן שהפגישה תיעשה בצורה מבוקרת. לפי הוראות משרד הבריאות. סוף סוף הנגיף הזה הוא "חולה מאומת").

לפני שנכנסתי לפגישה, רעדתי מפחד. אני הולך לפגוש את מי שכעת מנהל את כל העולם. אפשר לברך עליו: "ברוך שנתן מכבודו" בשם ומלכות.

אני נכנס. ולתדהמתי לא היתה גבול! אני רואה אדם ישיש, רזה וצנום, רתוק לכסא גלגלים, בקושי מסוגל לזוז. ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "אתה הוא אדון קורונה?", הוא בקושי הרים את ראשו, וענה לי: "כן!" פניתי אליו בתחנונים, ואמרתי לו: "תגיד לי, למה? למה אתה עושה לנו את זה??? אתה יודע כמה צער ועגמת נפש אתה גורם לנו? אתה יודע כמה אנשים מתו, וכמה אנשים מבוהלים וסחופים ודוויים בגללך? למה אתה עושה את זה?! אני מבין שאתה רוצה כח ושליטה, אבל תראה כמה דם נשפך בעולם בגללך. מה, אין לך מינימום של נקיפות מצפון?!"

אדון קורונה פרץ בבכי ואמר: "מה אתם רוצים מהחיים שלי, מה אתם מאשימים אותי כל היום?! תראה, תראה איך שאני נראה. אני כ"כ חלוש. נכה. מרותק לכסא גלגלים. אני חסר ישע. אני לא יכול לעשות כלום. וכולם נפלו עלי ומאשימים אותי כאילו אני הרסתי את העולם".

אמרתי לו: "מה פירוש אדון קורונה? מה, גם אתה מתעלם מהקורונה? גם אתה טוען שאין קורונה? תראה, תראה מה שקורה בעולם, תראה כמה מתים, כמה אנשים סובלים" והכל בגללך".

ושוב קורונה פרץ בבכי: "תגיד לי, אתם נורמליים?! מה אתם רוצים ממני?! תראה. תראה איך שאני נראה - איך שאתה רואה אותי. נראה לך שאני מסוגל ללכת לבד ממדינת סין עד איטליה, ארצות הברית וישראל?! מה פתאום. רק מה? מישהו גורר אותי. סוחב אותי בעל כרחי לכל המקומות האלו. ואני מצידי לא עושה כלום! אתם! אתם גוררים אותי לכל מקום!"

"רגע", אמרתי לאדון קורונה, "אני רוצה שוב להבין: אתה רוצה להגיד לי שאתה מתנער מכל אחריות. אתה נקי מכל אשמה ועוון, ואתה מפיל הכל עלינו?!"

ענה לי האדון: "כן, בפירוש כן! רק אתם אשמים! בבקשה. תנסה להרים אותי. תנסה לבדוק אם אני מסוגל ללכת. מי אני. אני כלום. אני מצד עצמי לא יכול לזוז! אם תשאיר אותי על משטח במשך כמה שעות אני מתפגר. כל הכח שלי מגיע רק מכם. אתם משנעים אותי. אתם הרגלים שלי! אתם מכניסים אותי לתוך הפה שלכם. והגוף שלכם מייצר אותי ומחזק אותי בעל כרחי. הפה שלכם פולט אותי ומכניס אותי בעל כרחי לעוד פיות של אנשים. אני לא עושה כלום! אתם לוקחים אותי ממקום למקום ומיבשת ליבשת. אתם עושים הכל. ואתם עוד מאשימים אותי".

תחשוב על זה, זה אמנם קצת דימיון מודרך, אבל תחשוב על זה. באיזשהו מקום התרגלנו לחשוב כאילו אנחנו מנהלים מאבק מול איזה ישות מסוימת! מול איזה "אויב" אחד אלים שקוראים לו קורונה. איזה חיידק מסוים שהוא עושה לנו בעיות. הוא אלים. מדברים פה כביכול על מישהו...

אז ניסיתי לדמיין את המישהו הזה! לקחתי דף ועט וניסיתי לצייר לו פרצוף. לצייר לו פה ועיניים ושרירים. ופתאום קלטתי שבסך הכל מדובר ביצור נכה, זעיר, חלש, אין לו שום כח, אין לו יכולת. לא!!! לא כמו שמתארים אותו, בדיוק לא! המדוזה הכי קטנה שנמצאת כעת בחופי ים התיכון היא בעלת זרועות הרבה יותר חזקים מהקורונה! היא מתהלכת, היא מתקרבת, היא לופתת.

אבל הקורונה - מדובר בבעל חי שלא יכול לבצע קפיצה וללכת ממקום למקום. הוא אפילו לא חגב שיכול לסמן מטרה ולהגיע. לא! הוא בעלי חי שאין לו מינימום של אפשרות תנועה.

נו, אז מי פה אלים? אני ואתה! אני ואתה מהווים את הרגלים שלו. אני ואתה המשווקים שלו והמפיצים שלו. אני ואתה מייצרים אותו בתוך הגוף שלנו. זה אנחנו! אנחנו במו ידינו! תחשוב על זה. הוא בעצמו פספוס, הוא לא יכול לעשות כלום, כל הכח שלו מגיע רק מאיתנו, מ"נדבת לבנו" שאנחנו מרבים אותו ומפיצים אותו.

מה צריכה להיות מידת ההשתדלות שלנו ביחס למגיפת הקורונה? ואיך אפשר לחיות בלי פחדים וחרדות? הרב זמיר כהן במסר קצר ומחזק לחיים: 

זה רק נותן תחושה של חוסר יציבות נפשית

טמונה פה תפיסה הפוכה לגמרי ממה שחשבתי עד עכשיו. הרי מה כולם רגילים לומר היום? שהקורונה הוכיחה לנו את אפסיות האדם, איך שכל העולם כולו עומד מול נגיף זעיר ולא יודעים איך לנצח איתו. ואם ככה, אז רואים את אזלת ידינו, כמה אנו חלשים.

אבל תחשוב רגע, זה הרי בדיוק ההיפך! הנגיף הזעיר הזה. לא הוא הסיפור! הוא היה זעיר ונשאר זעיר. ומי עושה אותו ענק כ"כ? אנחנו! אנחנו עושים אותו כזה גדול! הרי אף אחד לא חולק על העובדה שהנגיף הזה לגמרי לגמרי תלוי בהתנהלות שלנו. אנחנו נחליט בהתנהלות שלנו מולו האם להפיץ אותו במיליארדים או להשקיט אותו לאפס. כולם מודים פה אחד שהכל תלוי בנו לגמרי!

(צילום: shutterstock)

אם ככה, אז זה לא מדויק להגיד שהקורונה מלמדת אותנו את אפסיות האדם! אדרבה ואדרבה. ההיפך הגמור! הקורונה מלמדת אותנו שלאדם יש כח לקחת אפס ולהפוך אותנו למיליארדים!

זה מבט הפוך לגמרי! עד עכשיו ידעת שיש איזה נגיף פצפון שהוא יותר חזק ממך. מה המחשבה הזו עשתה לך? כלום! נתנה לך תחושת חוסר אונים, תחושה של איבוד שליטה ואיבוד ביטחון עצמי. (כמובן שיהודי מאמין לוקח את זה למקום של אמונה. שהקב"ה משתמש עם משרתים זעירים. אבל ברגעים החלשים שזה לא הולך למקום הזה. אז זה רק נותן תחושה של חוסר יציבות נפשית)

בוא נהפוך את הקערה על פיה: לא! זה בדיוק הפוך! מהנגיף עצמו אין מה לפחד. הוא קטן. הוא פצפון. היה פצפון ויישאר פצפון. רק מה? בתקופה הזו התגלה איזה כח אדיר ה' נתן לי! שאני יכול לקחת את היצור הפצפון הזה ולשגע את כל העולם כולו איתו. תראה איזה כח יש לי בידיים! לא לקורונה! זה הרבה יותר מחייב! זה הרבה יותר נוגע אלי למעשה.

בינינו. בדור האחרון החטא הגדול שלנו זה לא כל כך "כוחי ועוצם ידי". אנחנו על פי רוב לא סובלים מגאווה יוצאת דופן (כמובן שיש כאלו שכן), אבל יש בעיה יותר חמורה והיא: אנחנו סובלים בעיקר מחוסר איון בעצמנו: מי אני? אני כלום. מה אני יכול לעשות, מה אני שווה.

אז הנה, הקורונה כעת מלמדת אותך שגם אם אתה חלשלוש, אתה יכול יום אחד לקבוע חברותא עם עוד איזה יצור עוד יותר חלשלוש ממך. ועם השילוב המנצח ביניכם - אם רק תצאו לרחובה של עיר אתם עלולים לשתק את כל העולם.

אם כך, אז על אותו משקל: אני שבור עכשיו. אין לי מצב רוח. אני מתפלל. התפילה שלי גם לא מי יודע מה. אתה יודע איזה כח יש לתפילה הזו שלך? אתה מזלזל בתפילה שלך? תחשוב שהתפילה שלך זה מידה טובה מרובה ממידת קורונה. רסיסי הרוק הזעירים שיצאו מהפה שלך וההבל פה של הקול קול יעקב בשעה שאתה מתפלל לה'. הם מילאו את כל העולם בכזו המייה, הם עטפו את כל התפילות שיהודים במשך שנים התפללו.

הרב יגאל כהן - הפרנסה בזמן הקורונה: 

בלימוד תורה שלי, בשמירת הלשון שלי - אני יכול לבלום את המגיפה

עכשיו אני מבין מאיפה ליהודה היה כח כזה אדיר בקול שלו, שעם שאגה אחת הוא היה יכול לזעזע את כל ארץ מצרים. פשוט מאוד: מה שאני ואתה יודעים היום, שעם רסיסי רוק זעירים אתה יכול לשתק עולם שלם. את אותה עוצמה יעקב אבינו הנחיל בבית שלו. אבל לא בחלק השלילי אלא בחלק החיובי! יעקב אבינו לימד את יהודה: דע לך יהודה, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו! אתה רואה את גורדי השחקים ואת העוצמות שעשיו מצליח להרים בידיים שלו. אז תדע לך שהרבה הרבה יותר מזה אתה יכול לעשות ב"קול קול יעקב" שלך!

אנחנו כעת מבינים את זה מצוין, אבל רק מהמקום השלילי. אז הנה, יעקב אבינו העביר את המסר הזה בחלק החיובי: "שמע ה' קול יהודה!".

ארצות הברית שולחת חללית לחלל. מדובר בלוגיסטיקה אדירה בבתי ספר שלמים לחקר החלל. ובמקביל מגיע ילד יהודי ומחזיק כוס מים ומברך" "ברוך אתה ה'... שהכל נהיה בדברו" הקול קול יעקב שבוקע מפיו של ילד יהודי ופונה לאבא שבשמים - עוקף בין רגע את החללית, ולועג לה: לאיפה את מגיעה ולאיפה אני?! את מגיעה לחלל ומסתובב שם סביב עצמך במקרה הטוב. אני - הברכה שלי עולה וחוצה את השבעה רקיעים ומגיעה עד כסא הכבוד.

זה הרי כל כך פשוט מצד אחד, אך מצד שני כל כך לא מובן מאליו. כן, את זה שכשאני מדבר ורסיסי הקול שלי יכולים להפיץ את הנגיף, את זה אני מבין. ביבי הסביר, ביבי התראיין, מנכ"ל משרד הבריאות אמר, ארגון הבריאות העולמי קבע. זה בסדר. הבנו את העניין.

אבל כשאבא שבשמים לוחש לך: "בני היקר! השמיעיני את קולך, אני מתגעגע לקול הנעים שלך, תפנה אלי. אני יכול להושיע אותך, ואת כל העולם כולו בזכותך. בזכות ש'שמע ה' קול יהודה"'. האם לקב"ה אנחנו מאמינים כמו שאנחנו מאמינים לביבי??? זה חשבון נפש נוקב מאין כמותו!

למה בורא עולם הביא עלינו את הקורונה, ומה הוא רוצה מאיתנו? הרב יגאל כהן בהרצאה מחזקת במיוחד:

אם במידת פורענות אנחנו קולטים איזה כח הרסני יש לבן אדם אחד שבדיבור שלו הוא יכול להדביק עולם שלם, אז מידה טובה מרובה! בדיבור שלי, בדיבור הטהור שלי, בלימוד תורה שלי, בשמירת הלשון שלי - אני יכול לבלום את המגיפה ולגרום לאבא שבשמים להופיע ולומר: "הנני".

תחשוב על הנקודה הזו. עולם השקר לא מסתיר מאיתנו איזה כח יש לאדם, אבל הוא מוכן לספק את המידע הזה רק בחלק השלילי! כולם מבינים שמספיק טיפש אחד לשרוף יער שלם. כולם מבינים שמספיק נשא אחד להדביק מדינה שלימה. ואין ילד שלא יודע להגיד שכל הצרות והייסורים והטילים והקורונות - הכל מגיע בגלל שאנחנו לא לומדים תורה.

אז יופי, עולם השקר עושה את תפקידו נאמנה ומוכיח לנו את מהזווית השלילית, ואני לא מצפה ממנו ליותר. אבל הלאה. אנחנו צריכים לקחת את אותו מסר ולתרגם ולהמיר אותו למקום החיובי! אם כל הצרות שבעולם מגיעים בגלל הביטול תורה שלי. אז באותה מידה כל דבר טוב שקורה בעולם זה בגלל הלימוד תורה שלי. אם כל האנדרלמוסיה שהייתה בעולם עד כה - זה בגלל שלא שמרתי על העיניים, אז כל הישועה והרחמים שהולך להיות בתקופה הקרובה זה בגלל העיניים הטהורות שלי שאני הולך לשמור עליהם מכאן ואילך. אם רסיסי הרוק שלי יכלו לגרום להתפרצות בכל העיר עד כדי סגר - אז אותו רסיסי רוק שלי יזעקו בתפילה ותחנונים לה', וייעתר לנו ה' ויפתח שערי שמים לתפילתנו.

איך מתמודדים באמונה עם משבר הקורונה? איך אפשר להתחזק מתוך הניסיון? הרב זמיר כהן מאיר את תקופת הקורונה במבט רוחני ומעצים:   

הקורונה מלמדת אותי כמה אני חזק, כמה כח ה' מסר בידיים שלי

מהר מהר להביא שמות, כל מי שצריך ישועה. הפה שלי כעת פתוח בתפילה וזעקה לה'. אני עכשיו מדביק את כולם בישועות. כן. תפילה לעני כי יעטוף. אומר הזוהר הקדוש שתפילת העני עוטפת את כל התפילות.

יש הרבה תפילות שנתקעות באיזשהו מקום ולא נכנסות פנימה. ואז מגיע יהודי עם לב נשבר ופותח את פיו, ורסיסי הרוק שלו מדביקים את כל התפילות האחרות ומכניסות אותם לפניו יתברך.

הקורונה מלמדת אותי כמה אני חזק, כמה כח ה' מסר בידיים שלי. אני כבר לא צריך להיות ראש ממשלה ולא שר הפנים בשביל לשתק מדינה.

אם ככה, לא נותר לי אלא לקחת את אותו קול שכעת מתחבא מתחת המסיכה, ולהפעיל אותו עם כל העוצמה לכיוון של ה"קול קול יעקב"! יונתי בחגוי הסלע. הראיני את מראייך. השמיעיני את קולך!

אתה! אברך קדוש שיושב ועוסק בתורה מתוך הדחק - אתה אורו של כל העולם כולו... אתה מפיץ קדושה וטהרה בכל קצוות תבל. ושלא תבין לא נכון. אף אחד בכלל לא יודע את זה. אתה "נשא" שקט! אתה שקובע עיתים לתורה - אתה מדביק ואף אחד לא יודע. והכי הכי: אתה בעצמך לא יודע! כן. זו הרי הבעיה המרכזית של הנגיף הזה. שבן אדם מסתובב עם הנגיף והוא אפילו לא יודע. ו. ודווקא אז הוא מדביק את כל העולם. כשהוא יפתח תסמינים זה כבר יהיה מאוחר. תודה רבה. כעת כבר חצי מהעיר נדבקו.

על אותו משקל, צורבא מרבנן יום אחד מפתח תסמינים. בהתחלה הוא כמו יעקב אבינו ש"במקלי עברתי את הירדן הזה". יעקב אבינו בשלב הזה עדיין לא מפתח תסמינים. אף אחד לא מעלה על דעתו שמתהלך כאן סולם "שראשו מגיע השמיימה"! יום יבוא והוא עוד יפתח תסמינים. וברגע שהוא ירד למצרים - הנילוס יעלה לרגליו, והרעב ייפסק בבת אחת, וכל העולם כולו ירעד וירגש לבואו.

זה יקרה בעתיד, כשסוף הכבוד לבא, וחן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. אבל כעת, בשלב הזה. מהלך כאן אברך שפוף חסר כל שסוחב איתו רק צרות וייסורים. אבל בת קול מכרזת עליו ואומרת: "הוא הודה הוא זיווה הוא הדרה!" הוא מדביק את כל העיר. אם יש פה ישועות - זה ממנו.

כן זה נראה בדיוק כמו קורונה, אבל לצד ההפוך. מהלך כאן אדם שכולו אורה וברכה שהקב"ה מוסר בידיים שלו את כל השפע של העולם. ואיפה שהוא הולך הוא מדביק אנשים בשפע ובברכות שבידו. כן, "ויברכני ה' בגללך".

אז קדימה. כדברי רשב"י בירושלמי: "אם ראית דור שנתייאשו ידיהם מן התורה, עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם". אם ראית אנשים מפסיקים להעריך את החרדים לדבר ה', כי זה נראה כאילו "מאי אהני לן רבנן" - עמוד והתחזק ותיטול שכר כולם.