אם בורא עולם היה עומד לידך – היית מעז להתלונן? 5 נקודות למחשבה

רק לאדם אחד לא קר!

כולנו חווינו את חווית הקור, כזו שחודרת לעצמות. וכולנו חווינו חום קיצוני וזיעה מציקה בחודשי הקיץ.

כולנו-חוץ מאחד... מיהו? עוּבָּר בבטן אמו.

למרות מזג האוויר בחוץ וחוויות הקור או החם הקיצונים והלא נעימים שחשה האם, העוּבָּר בבטן אמו, באופן מפתיע, לא חש בחוויות אלו. העוּבָּר שומר על טמפרטורה אחידה סביבו ואפילו נעים לו מאד בבטן אמו.

חשיבות רבה מיוחסת למי השפיר - הנוזל העוטף את העוּבָּר הנמצא ברחם של האם. מי השפיר מגנים על העוּבָּר מחבלות חיצוניות, ושומרים על טמפרטורת גוף קבועה. העוּבָּר נמצא במעין אמבטיה חמימה.

מי השפיר חשובים להתפתחותו התקינה של העוּבָּר, וריבוי או מיעוט של מי שפיר יכולים להעיד על בעיה כלשהי ועלולים, כשלעצמם, לגרום לבעיות במהלך הלידה.

מי זה אשר שומר על חום גופו של העוּבָּר בבטן אמו? איך זה שחווית הקור או החום של האם אינה משפיעה וחודרת לעוּבָּר שבקרבה? מי "חימם" את מי השפיר ו"שומר" על טמפ' כה מדויקת וקבועה לאורך כל ההיריון? מי מילא את הרחם במי שפיר במינון המדויק, שכה קריטי להתפתחותו התקינה של העוּבָּר?

"אם בורא עולם היה עומד מולך עכשיו - היית מעז להתלונן?"

אדם אחד יורד במדרגות בבניין מגוריו. לפתע הוא מאבד את שיווי משקלו, מחליק ונפצע ברגלו. הוא מתפתל מכאבים וקולט שהמדרגות רטובות. הוא מתחיל להתעצבן ולהתלונן בקולי קולות על המנקה של הבניין, ושהוא כבר ידאג לפטר אותו...

אם נעצור לרגע ונדמיין שבורא עולם נמצא מולו עכשיו (אסור לדמיין את בורא עולם כי אין לו גוף ודמות הגוף, אלא על דרך המשל), האם לדעתכם הוא היה מעז להתלונן? אם בורא עולם היה שואל אותו: "בגלל מי נפלת במדרגות, בגלל המנקה או בגללי? מי החליט שאתה תיפול, אני או המנקה? פשוט שמעתי שיש לך טענות עלי?". כל אדם בר דעת שזוכה לכזו התגלות, היה מיד מתעשת ומשיב בהתנצלות: "טענות עליך? מה פתאום! הכל בסדר, בורא עולם, מה שאתה מחליט - מקובל עלי...".

כולנו היינו מגיבים כך אם בורא עולם היה נגלה אלינו. אך עלינו לזכור תמיד, כי בורא עולם עדיין פה מולנו גם אם איננו תופסים זאת בחושינו. עלינו לתרגל זאת כל רגע, ולדמיין שבורא עולם לידינו כל הזמן, גם בנפילות. כך יהיה לנו יותר כוח להתמודד ולהיות בשמחה - כי זה בורא עולם, הגדול מכולם, החליט עבורנו...

אדם מאוכזב מהחיים. כואבת לו הרגל, המשכורת נמוכה, הבית קטן, האוטו לא מרווח. הוא מתלונן ומקטר. רגע, אם בורא עולם היה לידך היית מעז להתלונן? היית דואג ממשהו? ממישהו? לא היית מפחד מאף אחד...!  מישהו פגע בך? תדמיין את בורא עולם לידך ששואל אותך: "מי פגע בך? אני או הוא?". אם היינו מדמיינים כך, כמה האמונה שלנו הייתה מתחזקת!

חסר לך כסף? אתה רוצה להתחתן ולא מצליח? רוצה להביא ילדים לעולם ולא זוכה? לפני שאתה מקטר או נכנס לייאוש, תדמיין את בורא עולם אומר לך: "בני אהובי, אני מתפעל  את העולם כבר כ-5800 שנה, האם זו בעיה בשבילי לדאוג לך לכל מחסורך? ברור שלא. תסמוך עלי שזה לטובתך". מיד כולנו היינו נרגעים. הבעיה שאנחנו מחשיבים אותו בשמים.... אי שם... רחוק... עסוק... שיש לו הרבה בעיות על הראש, למה אז שהוא יתייחס אלי?

אם אתה מאמין שבורא עולם פה, אז למה אתה מאוכזב? אם בורא עולם החליט שאתה תהיה רווק עכשיו ואתה מאוכזב, אתה בעצם לא מקבל את ההחלטה שלו! אתה מאוכזב מדרכי ההנהגה שלו. אז תפסיק להיות מאוכזב!  כי בורא עולם פה מולך, לידך, מסביבך! תתרכז במה שיש לך, תבין שבורא עולם בחר את זה בשבילך כי זה הכי טוב בשבילך, כי מי שברא את העולם המופלא הזה - יודע מה הוא עושה...

לנגן. על מיתרי הקול

בקצהו העליון של הגרון נמצאים מיתרי הקול (Vocal cords). למעשה, מיתרי הקול הם שני שרירים צמודים הממוקמים זה מול זה במרכז הגרון. שני השרירים האלה יוצרים וילון אלסטי שנפתח ונסגר לרוחב קנה הנשימה - הצינור שנושא אוויר דרך הגרון. כשעובר אוויר על פניהם, מיתרי הקול רועדים ומשמיעים צליל.

כשאנו שואפים אוויר, מיתרי הקול זזים לצדדים (המיתר הימני נע ימינה והמיתר השמאלי נע שמאלה), מתרחקים זה מזה ויוצרים מרווח רחב ביניהם. המרווח שנוצר בין מיתרי הקול מאפשר מעבר אויר מהלוע לקנה הנשימה ומשם לריאות.

כשאנו בולעים, מיתרי הקול נצמדים זה לזה כדי למנוע מעבר של מזון לקנה הנשימה ומשם לריאות.

כשאנו מפיקים קול, מיתרי הקול מתקרבים זה לזה לעבר קו האמצע של הגרון ונצמדים אחד לשני. זרם אויר הבא מהריאות גורם להרעדה של הרירית המיוחדת שעוטפת את מיתרי הקול וכך נוצר צליל.

לסיכום, על מנת להפיק קול, בעת שאוויר ננשף (יוצא מהריאות), מיתרי הקול נפגשים והרירית המצפה אותם עוברת ויברציה (רטט). כאשר האדם נושם, מיתרי הקול מתרחקים זה מזה על מנת לאפשר את מעבר האוויר. כדי למנוע מאוכל להיכנס לריאות, מיתרי הקול נצמדים באופן מלא כאשר האדם בולע.

כיצד מיתרי הקול "יודעים" מתי עליהם להתקרב או להתרחק אחד מהשני, תכנון מושלם שכה חיוני לשמירת בריאותו ותפקודו של האדם? מי "ציפה" את מיתרי הקול ברירית מיוחדת? ואיך "מפגש" של אוויר עם מיתרי הקול מפיק כ-8 מיליארד צלילים (כמספר בני האדם בעולם) כה מגוונים?

טוב או רע?

זה שבת הזוג שלך החליטה לבטל את החתונה איתך - זה טוב או רע? ואחרי שנתיים, כשגילית שהיא עקרה...?

זה שפספסת את האוטובוס המיועד ואתה מאחר לראיון עבודה - זה טוב או רע? ואחרי חצי שעה, כשגילית שעל האוטובוס הזה עלה מחבל....?

זה שבאת לשלם לקופאית במכולת וגילית ששכחת את הארנק באוטו - זה טוב או רע? ואחרי 2 דקות, כשהגעת לאוטו וקיבלת דיווח שנכנסו שודדים לאותה מכולת?

זה שלקח לכם 5 שנים להיכנס להריון - זה טוב או רע? ואז אחרי 3 חודשים כשגיליתם שיש לכם... שלישיה?

זה שמישהו הפיל לך על הרצפה את ארוחת הצהרים שלה כה חיכית - זה טוב או רע? ולמחרת, כשגילית שלטבח יש קורונה?

כך הוא בכל דבר ודבר שעובר על האדם בעולם הזה. הכל זה מה' יתברך, שהוא הטוב והמטיב, והכל הוא מביא על האדם באהבה גדולה, בחסד וברחמים רבים, וכל מה שבא על האדם - זה הדבר הכי טוב שיכול להיות בעולם.

כדאי שנבחין בהנהגתו המופלאה של בורא עולם, על ידי זה שנסתכל תמיד בתוצאות הסופיות של המאורעות העוברים עלינו, הנראים כרעים (לכאורה) בתחילתם, והרבה ממאורעות אלה הבאים עלינו שלא ברצוננו, אנו זוכים לראות כי הם הופכים בסופם לטובה, עוד בעולם הזה, ואת חלקם נבין שהם לטובה רק אחרי 120...

חובת ההתבוננות

ההתבוננות בחכמה המופלאה הקיימת בבריאה היא הדרך להוכיח את קיומו של הבורא. אם יש בריאה - יש בורא. אם יש סדר - יש מסדר, ואם יש תכנון - יש מתכנן. ככל שהיצירה מורכבת יותר, זה מעיד על גדלות היצרן. היגיון פשוט.

אך האם אנחנו מחויבים להתבונן בבריאה? כלומר, האם בורא עולם מחייב אותנו לעשות זאת כדי להכיר בקיומו?

לא רבים יודעים, אך החיוב להתבונן בבריאה ולהביא ממנה הוכחה לגדלותו של הבורא, מוטל עלינו מצד השכל, מצד התורה שבכתב ומצד התורה שבעל פה! (מתוך רבינו בחיי בספרו "חובות הלבבות"-שער הבחינה, פרק ב').

מצד השכל, שהרי לפי ההיגיון, היתרון של בני האדם על בעלי החיים הוא רק ביכולת להתבונן. לאדם יש יותר שכל ותבונה, והוא מסוגל לדעת את סודות החכמה הנמצאים בבריאה. כשהאדם מתבונן בחכמת הבריאה (כגון גוף האדם, שמש, כוכבים, בעלי חיים, פירות וירקות), אז יתרונו על הבהמה הוא כפי הבנתו: ככל שהוא מבין יותר, כך היתרון שלו על בעלי החיים גדול יותר. ואם הוא לא מתבונן, הוא לא דומה לבהמה אלא הוא גרוע יותר ממנה. שהרי אפילו השור והחמור יודעים במי הם תלויים, מי דואג להם ומספק צרכיהם, שנאמר "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיה, א', ג').

מצד התורה שבכתב, ישנם פסוקים מהם אנו למדים במפורש את חובת ההתבוננות בבריאה, שחובה עלינו להביט על הבריאה הקסומה שסביבנו! ממה שכתוב: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ', כ"ו); דוד המלך אמר: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה" (תהלים ח', ד').

מצד התורה שבעל פה, ממה שאמרו חז"ל (עירובין ק): "אלמלא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול (שעושה צרכיו בסתר) ועריות מיונה (שאינה מחליפה את בן זוגה) ודרך ארץ מתרנגול (שמפייס) וגזל מנמלה (שאינה גוזלת מחברתה את מה שהכינה לעצמה)". לפי רבינו בחיי, אמנם ניתנה תורה, אך עדיין לפי זה יש מקום להתבונן בבריאה, וללמוד ממנה דרכי מוסר.

אז האם מוטלת עלינו החובה להתבונן בבריאה ובכך להכיר את בורא עולם? התשובה היא כן...