"די, אמא, מספיק, כבר הבנתי"

גם את נתקלת לפעמים בקיר אטום?

גם לך קורה שאת מדברת עם הילד, מדברת ומדברת, ואחרי הכול את מרגישה שהוא לא שומע?

"הסברתי לו אלף פעמים, והוא עדיין עושה את זה!".

"אמרתי לו שאני לא מרשה, והסברתי לו מדוע, והוא כאילו לא מבין".

"כמה אפשר לדבר? הוא כמו חרש לדברים שלי!".

אכן, ילדים מגלים אטימות כלפי דברים שאנו אומרים להם.

זה קורה, על פי רוב, כשאנחנו מרבים לדבר. כשאנחנו מדברים הרבה ועושים מעט.

בעצם, בחיים, הכלל השולט הוא הכלל הידוע לנו, "אמור מעט ועשה הרבה"! אבל אנחנו לא אוהבים לדעת מזה. איננו מכירים בכלל החשוב הזה.

ילדים לומדים מחוויות. הם כמעט לא לומדים ממילים.

נכון, זה נשמע מוזר.

כולנו למדנו בחיים מוסר, והלא המוסר הוא חלק גדול מעיצוב חיינו.

נכון, אבל אם לימוד המוסר היה מגיע ללא ניסיון חיים וללא עשייה, הוא לא היה שווה כלום.

אנחנו לומדות, אבל אם המקרים שבחיים לא היו משחרים לפתחנו, אם לא הייתה לנו הזדמנות להתנסות, היינו שוכחות כל מה שלמדנו.

כי אין לימוד ללא עשייה.

אין הפנמה ללא חוויה.

גם הילד שלנו - הוא נשען עלינו ועל דברינו, כמו על ספר מוסר.

זה הכרחי שיהיה לו אבא שיוכל לסמוך עליו, שתהיה לו אמא שיוכל להקשיב לה.

אבל כל אלו אינם שווים ולא כלום בלי שלב הניסוי והטעיה.

עלינו לזכור שהמילים שלנו חשובות, אבל אם במקום לתת לילד להתנסות - אנו ממשיכות ומדברות, מתייגעות ומסבירות, הלא שהן מיותרות, ואפילו, כן, וזה העיקר, דוחות.

לא פעם ילד אומר לנו: "די, אמא, מספיק, כבר הבנתי".

או: "כמה פעמים את אומרת לי אותו דבר?".

או: "די, אל 'תחפרי' לי!".

והוא צודק. אנחנו מטרטרות אותו ללא הפסקה, וגורמות לו לדחות את דברינו ולא לרצות לשומעם.

במקום לדבר כל כך הרבה – בואי נשאיר לו מקום לעבוד על הדברים.

אם הסברנו לו, למשל, שכדאי לו להצביע בכיתה, כי רק מי שמצביע ועונה, המורה יכול לדעת שהוא יודע – עכשיו עלינו להשאיר לו את המקום לביצוע. הוא ילך לכיתה, אחר ששמע לדברינו, ויתנסה ברעיון שהבאנו לפניו.

אם נדבר הרבה, נוכיח לו שאיננו מאמינים בו שהבין, שאנחנו לא סומכים עליו שיעשה, ושרק אנחנו יודעים מה טוב בעבורו.

אם נדבר פחות, הוא יבין בעצמו מה שרצינו שיבין. הוא ייזכר בדברינו, שכיוון שהיו קצרים, הם גם יקרים יותר.

בואי נלמד את עצמנו לחנך את ילדינו, לתת להם מניסיוננו, להעשיר אותם בדברינו - אבל להשאיר מקום למעשיהם. כי הם, המעשים, תכלית חייהם.