פרשת תזריע-מצורע
פרשת תזריע-מצורע: אז מה אם דיברת אמת?
בבית המשפט יכולה לעמוד לכם טענת 'אמת דיברתי', אבל פרשות תזריע-מצורע מלמדות אותנו את חומרת עונשו של הדובר לשון הרע – גם אם דיבר אמת
- הרב מנחם יעקבזון
- פורסם כ"ז ניסן התשע"ה
הבה נאמר שקצה נפשכם במערכת הפוליטית הישראלית (תחושה מובנת אחרי מערכת בחירות מתישה ומשא ומתן קואליציוני מתיש לא פחות) הבה נצא גם מנקודת הנחה שיש לכם כסף מיותר. האם תוכלו לפרסם בעיתוני הארץ מודעות ענק המכנות את נתניהו שקרן – כי הבטיח שלא תהיה מדינה פלשתינית ואז חזר בו? מודעות המכנות את הרצוג שקרן - כי נשבע לא לשאת ולתת על נתניהו על ממשלת אחדות ועשה זאת בכל אופן? מודעות המשמיצות את כחלון כי הבטיח לקחת את תיק הפנים – ונראה שהוא יוותר עליו?
בהנחה שזה התחביב שלכם, אין מי שיוכל לעצור אתכם. אף אחד מהפוליטיקאים לא יוכל לרוץ לבית המשפט ולהתלונן על הוצאת דיבה. אבל בעוד שהפוליטיקאים זוכים רק למעט חמלה במקרה כזה (הרי התקשורת עצמה כותבת עליהם דברים גרועים יותר בכל יום) הרי שהחוק לא מגן גם על האזרח הקטן מפני תאוות נקם כזו. נאמר שהסתכסכתם עם בעל הדירה שלכם, עם הירקן או עם המוסכניק: תוכלו להוציא דיבתם רעה בכל פורום ציבורי מבלי שיוכלו להתגונן מולכם – כל עוד תוכלו להוכיח שדיברתם אמת. יש לכם התכתבות המציגה אדם מסויים באור שלילי? מותר לכם לפרסם את תוכנה והמסכן לא יוכל לעשות דבר. אם יתבע אתכם למשפט, טענת הפרקליט שלכם תסתכם במשפט אחד, טיעון משפטי שעומד לדוברי לשון הרע על פי החוק: "אמת דיברתי".
התורה, להבדיל, לא סוברת כמו החוק הישראלי. פרשת תזריע ומצורע דנות במחלת הצרעת שלוקה בה דובר לשון הרע. על פי התורה, אסור לדבר בגנותו של הזולת, גם אם כל מה שאתה אומר אמת ויציב ומגובה במסמכים. זה בכלל לא משנה. ישנם מקרים מיוחדים מאד בהם שתיקה תגרום נזק ודיבור יביא תועלת, שבהם מותר לציין את גנותו של האחר. סתם רצון לשחרר קיטור או להתנקם לא נכלל בין המקרים הללו.
לא מדובר בסתם איסור שהוא כלל אתי נחמד אבל בלתי מחייב במיוחד. התלמוד משווה את עוון לשון הרע לשלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. חז"ל מלמדים אותנו שבית המקדש השני נחרב בעוון לשון הרע. ברור, אם כן, שלא מדובר ב'פרט אתי שולי' אלא באחד מיסודות היהדות: אין לדבר סרה בזולת.
כוח הדיבור – מתנה לבני האדם
למה לשון הרע חמור כל כך? חומרתו נובעת מהחשיבות שמייחסת היהדות לכוח הדיבור. כוח הדיבור ניתן באדם כאשר אלוקים נפח באפו רוח חיים. הוא מתנה אלוקית מיוחדת למין האנושי. הדיבור איינו רק אמצעי תקשורת: יש בו עצמות מיוחדות. היכולת להשתמש בדיבור כדי לפעול על הזולת ולהנהיג אותו הוא כוח עליון שנברא בבריאת האדם. המילה דיבור שורשה 'דבר', שמשמש בתנ"ך גם במובן של הנהגה. "ידבר עמים תחתינו" פירושו 'ינהיג עמים תחתינו'. בגלל כוח ההפעלה וההנהגה העצום של הדיבור יש לשמור אותו לתכלית טובה בלבד.
סיבה שנייה לחומרת לשון הרע היא שעוון זה הוא מתכון בטוח להרס החברה. אם אדם אינו יכול לתת אמון בחברו וחושש תמיד שיגלו את סודותיו וישמיצו אותו מאחורי גבו – נחרבים היסודות לחיי חברה תקינים. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מבררים: "מה הוא אמר עלי?" או: "על מה הם דיברו כשהלכתי?" לא היה בריא ויפה הרבה יותר לחיות בעולם שבו אנחנו יודעים שאין מדברים רע על הזולת, גם אם הוא באמת נהג שלא כהלכה? הרי כולנו מועדים לפעמים, וכולנו מעדיפים שאנשים לא יזכרו את הצדדים הפחות יפים שלנו – וודאי לא שידונו בהם בהרחבה!
להשתמש נכון בדינמיט
פרס נובל הידוע קרוי על שמו של אלפרד נובל, כימאי ומהנדס שבדי שהמציא את הדינמיט. נובל עבד שנים ארוכות על פיתוח חומר נפץ בטיחותי מתוך רצון למצוא פיתרון יעיל לבעיות כמו כריית מנהרות לרכבת , פיצוץ סלעים כבדים המפריעים לפיתוח האזור, וכדומה. הוא מעולם לא חשב שהדינמיט ישמש כנשק. כשגילה שהעולם מתייחס לדינמיט בעיקר כפוטנציאל להרג, הוא שקע בדיכאון קשה עד סוף ימיו. את הפרסים הקרויים על שמו, כולל 'פרס נובל לשלום', הוא ייסד מתוך רצון לכפר על נזקי הדינמיט שהמציא.
אפשר למשול את כוח הדיבור לאותו דינמיט, שיכול להביא ברכה אבל רוב העולם מעדיף להשתמש בו למטרות אחרות. שלא כמו הדינמיט, בורא כוח הדיבור נצחי וחי לעולם, ובא חשבון עם כל משתמשי בכוח הדיבור שלא כהלכה. הפרשות שנקרא השבוע מדגימות את זה בתיאור הצרעת שבה היו לוקים פעם דוברי לשון הרע: מחלה מכוערת ובלתי ניתנת להסתרה ששולחת את הלוקה בה לבידוד חברתי. הצרעת מרמזת על כך שלשון הרע נובע מליקויים פנימיים באדם עצמו, אותם הוא חפץ להסתיר. כמשקל נגד, הוא לוקה במחלה אותה אינו יכול להסתיר מהסובבים אותו.
היום, בעידן הסתר פנים, אין אנו לוקים בצרעת אחרי דיבור לשון הרע. אבל מסרה של מחלת הצרעת נשאר ברור כתמיד: רק פגם פנימי בתוכנו גורם לנו לדבר רעה בזולת, וריבון העולמים שברא אותנו ונתן לנו את כוח הדיבור – יודע את זה, ולא מקבל את טענת: 'אמת דיברתי'.
מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד
הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.