למה אנחנו מרחמים על הילדים אחרי שאנחנו מענישים?

אני בת 35, סובלת מלחץ דם גבוה ונוטלת את הטיפול התרופתי הנדרש. במצבים מסוימים כגון קונפליקטים מול הבוס בעבודה או כשקורים דברים נגד רצוני, אני מרגישה שוב את לחץ הדם עולה ואת התופעות הנלוות אליו. מה עלי לעשות?

לחץ דם הוא הלחץ שמפעיל הדם על דפנות כלי הדם. מבחינה רפואית קיים חשש גבוה יותר למצב בריאותו של האדם כאשר לחץ הדם שלו גבוה.

לחץ הדם וההוראה לזרימת כמות דם מוגברת בבת אחת הינה פועל יוצא של צורת חיים שאיננה מתפשרת, לוחמנית ונתונה בידיו של הלחץ. אנשים העונים לדפוס חיים שכזה מתקשים להרפות, לוותר ולהבליג כשהם נדרשים לכך ומוצאים עצמם מצויים במאבקים ללא הפסקה.

כשהנפש מתנהלת מתוך מצוקה, הגוף חש זאת, וממהר להזרים כמויות של דם, כי הרי גם הוא תחת לחץ.

הפתרון עבורך הינו שינוי מחשבתי-תפיסתי אודות יכולתך לשלוט במציאות סביבך. אם תלמדי לקבל את המתרחש סביבך ולא לנסות לשנותו, ולהיכנס למאבקים מיותרים, תזכי להפנים ש"הכל מאיתו". זה יאפשר מתינות ורוגע, וממילא ימתן את תגובותיך. מתוך כך הגוף יגיב לתחושת הרוגע והמתינות המחשבתית, וממילא יווסת את זרימת הדם באופן מתון ומדוד הרבה יותר.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

בעלי חוזר מהעבודה בשעה מאוחרת יחסית. הוא יוצא למנחה ולמעריב ושב הביתה לעזור עם הילדים. שמתי לב שהוא יוצא לזמן רב, מתמהמה בין מנחה למעריב וגם נשאר לאחר מעריב. זה מרגיז אותי מאוד. כל היום הוא לא בבית, והנה, כשהוא כן, הוא מחפש לעצמו לאן ללכת ומשאיר אותי עם הילדים. כשאני אומרת לו את זה, הוא כועס עלי כשאני כועסת, ואומר שאני מגזימה. האם אני מגזימה?

גברים רבים חשים אחר יום של עבודה, שהם זקוקים לשקט ולמנוחה. השקט אצלם זו התפילה, והמפגשים הקלים הללו שבין תפילה לתפילה.

כשאנחנו מתמרמרות על כך, הדבר מצטייר לעיניהם כאילו איננו חפצות בטובתם. והלא לא לזאת התכוונת בדבריך.

אני מציעה לפתוח את הדבר ולדבר על כך. אפשר להגיע למסקנה שכשהוא מגיע הביתה, את יוצאת לחוג של ערב, או לקפה עם חברה, והוא ממשיך במלאכת ההשכבה של הילדים.

אפשר להחליט שברגע שהוא חוזר הביתה הוא עושה כל מה שנשאר לעשות, ואת, שהתעייפת כל כך קודם, יושבת בחדרך וקוראת ספר להנאתך.

זה בסדר שהוא מבקש את השקט, אבל גם לך חשוב השקט שלך, אז כפי שאפשרת לו, כך את מבקשת שיאפשר לך.

כשמדברים על דברים - הכול פשוט יותר. הרבה יותר.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אנו הורים למספר ילדים קטנים (גילי 2-7). לעיתים, כשהם רבים או לא מתנהגים יפה, בעלי, כדי לנסות להרגיע אותם, מאיים בעונש - למשל, מניעת ממתק, או לא לבוא איתנו לאיזו יציאה וכו'. אבל בסוף, כשבאמת צריך להעניש את הילד, אני מרחמת עליו כל כך, ומבקשת מבעלי שלא יעניש אותו. בסוגריים אציין, שאני לא בעד השיטה הזו של העונשים, ובעלי יודע זאת. איך אפשר לשנות את המצב הזה?

בעצם, מדובר בשתי שאלות, וברשותך, אהפוך את הסדר של השאלה שלך: א. כיצד לנהוג כשיש חילוקי דעות בין ההורים בענייני חינוך ילדים? וב. מה בעצם קורה כשאנחנו לא מקיימים את אשר אמרנו?

ברור ששני ההורים מתכוונים לטובה, ורק רוצים בטובתם של הילדים, אבל אם הם היו יודעים שחילוקי הדעות שלהם כשהם מתבטאים ליד הילדים עלולים להזיק עשרת מונים, אולי היו מוכנים לקבל את דעת ההורה השני ביתר קלות. אז מה עושים, בעצם? התשובה היא – לא מתווכחים על חינוך הילדים ליד הילדים, נקודה. יש מספיק הזדמנויות כדי שהבעל והאישה ילבנו ביניהם כיצד הם רוצים לחנך את הילדים. ואם עולה נושא שלא דיברו עליו, אז ההורה החכם ישכיל ויידום, ויאמין שבכך הוא מיטיב עם ילדיו.

לגבי אכיפת עונשים - אכן, אף אחד מאתנו אינו רוצה בסופו של דבר להעניש את הילדים. אך לעיתים אין מנוס מלהשתמש בשיטת "המקל והגזר". מה קורה כשאנחנו אומרים לילד שאם יעשה כך וכך הוא ייענש בכך וכך - ולבסוף איננו עומדים בדיבור שלנו? הילד לומד שאצל ההורים "מילה זו לא מילה", וגם אם הם יגידו כך או אחרת, הם לא יעמדו בדיבורם. לדבר הזה יהיו השלכות לגבי התנהגותו בעתיד, שכן, גם אם אמא "תאיים" בעונש מסוים, הוא יודע שבסוף היא לא תקיים, אז מדוע שישמע בקולה?

ומעבר לזאת - ילד שהוריו אינם עקביים, גדל בעולם חסר בטחון וחסר יציבות. ילד זקוק להרגיש שההורה שלו חזק ויציב, שיש לו משענת יצוקה להישען עליה, ובעצם בתוך לבו הוא שמח להיווכח שאבא ואמא חזקים.

כשאנו עומדים בהבטחות שלנו, אנחנו בעצם מעניקים לילד גב חזק ומלא עוצמה. כי לפעמים, להגיד 'לא', זה בעצם לומר 'כן'.

(אסתר נזרי, מרצה, סופרת, מטפלת ב-EFT)