איך האפרוח נושם בתוך הביצה? 5 נקודות למחשבה

תמיד בהדרגה!

כולנו חווינו זאת בילדות. שיני החלב נושרות, ובמקומן, כל שן חלב מוחלפת בשן קבועה, גדולה ועבה יותר.

אך האם שמתם לב שתמיד השיניים נושרות.... בהדרגה? אף פעם לא בפעם אחת!

אחד מהחסדים הרבים שבורא עולם עושה אתנו, ניתן לראות מהתקופה ששיניו של האדם מתחלפות, הן נופלות זו אחר זו ולא בבת אחת. וזה למה? כדי שיוכל הילד לאכול ולדבר נורמלי בתקופת צמיחת השיניים החדשות. אם הכול היה נופל בבת אחת, כיצד הוא היה לועס את האוכל? כיצד היה מדבר? הרי השיניים חיוניות ללעיסה ולפעולת הדיבור!

והאם חשבתם, מדוע השיניים מתחלפות דווקא בתקופת הילדות ולא בגיל מאוחר יותר, למשל בגיל ההתבגרות?

פשוט תנסו לדמיין אדם בוגר עם שיניים של פעוט... בשנות החיים הראשונות, עצמות הראש והפנים משנות את גודלן בצורה משמעותית, כך שהשיניים הקטנות כבר לא מתאימות לגולגולת הגדולה ויש להחליפן בשיניים רבות וגדולות יותר (לילדים יש 20 שיניים לעומת 32 למבוגרים), כאשר לכל שן צורה וייעוד משלה ויחד הן יוצרות מבנה חזק ואחיד.

מי ברחמיו הרבים תכנן את זה? מי חישב כל פרט ופרט במערכת השיניים המופלאה הזו, שכה חיונית לתפקודנו?

בסוף... כולם יודעים את האמת

השבוע, חברי הכופר סיפר לי שהוא עלה לקבר של אבא שלו ביום השנה לפטירתו (אביו נפטר לפני מספר שנים).

זיהיתי את ההזדמנות ושאלתי אותו: "הרי אתה כופר בכל. לטענתך, אין בורא לעולם ואין עולם הבא. ומבחינתך, המוות הוא סוף הסרט, חידלון - בו האדם לא קיים יותר. אם כך, למה קברת את אביך? מדוע השקעת עשרות אלפי שקלים על בניית מצבה – על שיש ובטון! לא חבל על הכסף שלך? יכולת להשליך את הגופה לים, מה אכפת לך? הרי הוא מת... הוא לא יידע מזה... לא ירגיש את זה... הוא כבר לא פה לדעתך, לא?...".

"מה פתאום... זה אבא שלי... זה לא מכובד", הוא ענה. השבתי: "מה לא מכובד? הרי הוא איננו, 'הסרט נגמר', לא? מדוע אתה עולה כל שנה לקברו ומקפיד לעשות זאת עוד ביום פטירתו?! הרי לשיטתך, הוא לא שם. הוא לא רואה/ שומע אותך. הוא גם לא יכעס עליך שאתם לא מכבד אותו ולא עולה לקברו, שהרי לדעתך הוא לא קיים יותר. אתה זה שמכריז שאין לנשמה קיום בלי גוף, שהנשמה "מתה" במות הגוף ולא קיימת יותר אחר המוות, שאין המשכיות לאחר המוות ואין חיים אחר המוות. אז מדוע אתה עושה זאת? מדוע אתה ממשיך לבזבז את זמנך?".

(צילום: shutterstock)

מובן שלא היה לו מה לומר בתגובה... המעשים שלו נובעים מאמת אחת פשוטה, אליה הוא מתכחש. הוא, וכל החילונים הכופרים שפועלים באותה צורה, יודעים את האמת - שיש בורא לעולם ושיש המשך לאחר המוות. לכן הם קוברים, משקיעים כסף במצבה, עורכים אזכרה מידי שנה. הייתכן כי הם משקיעים כל כך הרבה אנרגיה, משאבים וכסף במשהו שלדעתם באמת אינו קיים? לא נראה לי...

כולם יודעים את האמת, אז למה לא כולם רצים אחרי האמת?... נקודה למחשבה...

חברים, התורה אומרת במפורש שהמוות איננו סוף החיים. המוות אינו אלא מעבר מעולם אחד לעולם אחר, וכדברי הזוהר: המוות הוא החלפת הלבוש. ה"אני" האמתי שלנו, כלומר אנו עצמנו, ממשיכים לחיות לנצח גם לאחר עוזבנו את הגוף הגשמי.

האדם עצמו הוא החלק הרוחני שנמצא בתוך הגוף, ואילו הגוף הוא הלבוש החיצוני שלו! ה"אני" לא מת לעולם! הנשמות שלנו אינן מתות לעולם! ה"אני" נשאר לנצח! אדם שנפטר ונקבר – גופו בלבד נקבר! כשקוברים אדם היקר לנו - קוברים את הלבוש שליווה אותו כל החיים. הוא ממשיך לחיות – נשמתו היא נצחית!

כיצד אפרוח נושם ואוכל בתוך ביצה אטומה?

תרנגולת דוגרת על הביצים, שמהן יבקעו אפרוחים. מדובר בפעולה שנועדה לצורך שמירה על טמפרטורה מבוקרת של הביצה (על ידי ישיבה על הביצה והעברת חום הגוף אליה). תהליך זה, חיוני להתפתחות האפרוח.

רגע... בשונה מעוּבָּר ברחם אמו, הניזון דרך חבל הטבור ישירות מאמו. כיצד אפרוח בתוך הביצה ניזון, כאשר אין בה פתח דרכו אפשר להכניס משהו לאפרוח מבחוץ?האפרוח צריך לאכול, לא?

בביצה יש חלמון המזין את התא שממנו יתפתח האפרוח. החלמון הוא הצידה לדרך. הביצה מכילה מאגר מזון מדויק לכל משך הזמן שבו צריך האפרוח לשהות, עד שהוא גדול וחזק מספיק כדי לבקוע ממנה.

רגע, ואיך האפרוח נושם? מה שנחוץ לנשימת האפרוח בביצה הוא מגע של מערכת הדם עם אוויר חיצוני (על מנת שיוכל לפרוק אליו פחמן דו חמצני ולקבל ממנו חמצן). אז איך זה מתבצע? קליפת הביצה, נותנת לאפרוח הגנה ותמיכה פיסיים אך היא מלאה בחורים זעירים שמאפשרים מעבר של אוויר. מתחת לקליפה מצוי קרום ייחודי: מחד, הקרום אינו מאפשר מעבר של נוזלים, כך שהביצה לא מאבדת מים והאפרוח לא מתייבש. מאידך, הקרום מאפשר דיפוזיה (פִּעְפּוּעַ) של גזים בין האוויר החיצוני לכלי דם עדינים המצויים בצדו הפנימי...

במילים אחרות, קליפת הביצה אינה אטומה והעובר (האפרוח) יכול לנשום ולקבל חמצן גם דרך הקליפה. אפשר לראות בקליפת ביצה אלפי נקבוביות, ודרך הנקבים, העובר האפרוח מקבל חמצן לכלי הדם שלו. מדובר בתכנון ארכיטקטוני גאוני! רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם...

"סליחה, מה השעה?"

דמיינו שבכל פעם שהייתם צריכים להגיד משהו הייתם מאדימים, מעוותים את הפנים ונאבקים להוציא את המילים מהפה. תארו לכם ששאלה פשוטה כמו "מה השעה?" הופכת לאתגר משתק שלעיתים נדמה כנצח.

עבור המגמגמים, מדובר במציאות יומיומית.

גמגום היא הפרעה בתקשורת הנובעת מהפרעה בשטף הדיבור והיא יכולה להשפיע באופן מהותי על יכולתו של המגמגם לתקשר עם אנשים במצבים שונים. ישנם מגמגמים שהפרעה זו גורמת להם להתבודד ולקוות שאיש לא יפנה אליהם כדי שלא יצטרכו לדבר כיוון שהגמגום מלווה לעיתים רבות בצלילים מוזרים או עוויתות בפנים, ואלה גוררים תגובות שליליות מהסביבה, שמביכות ופוגעות באדם המגמגם.

באמצעות כוח הדיבור, האדם יכול לבטא את מה שעל לבו ואת מחשבותיו, למלא את רצונותיו, להעביר מסרים, להתחבר ולהתיידד עם אנשים. ומהדיבור הרי הוא נבדל מבעלי החיים...

שימו לב, מדובר בפעולות מורכבות, שאותן אנו מבצעים בצורה אוטומטית, ואף זכינו שתהליך זה מוטבע בנו ללא קושי או מאמץ מצדנו. "תקלה" אחת קטנה, עלולה להוביל לקשיים בשפה, כגון גמגום או, חלילה, אילמות...

האם פעם חשבנו במה כרוך תהליך הדיבור? מי הוא שתכנן תהליך זה? האם פעם הערכנו והודינו לבורא עולם על היכולת שלנו לדבר ולתקשר עם הסביבה, יכולת שאינה מובנת מאליה?...

אז בפעם הבאה שמישהו שואל אתכם שאלה פשוטה כמו "מה השעה?", תחייכו ותענו באדיבות. פשוט, כי אתם יכולים...

רק טוב ייצא מזה...

בורא עולם רוצה לעשות לנו רק טוב. אין רע אצלו וחכמים (בהקדמה בספר חובות הלבבות, סימן י"ד פירוש לב טוב) הוכיחו זאת בהגיון פשוט: כל מי שעושה רעה לאחר, עלול לעשות זאת בגלל אחד משלוש סיבות: מפחד (למשל, פגיעה באדם שמטיל עליו ועל משפחתו אימה ובכך מנטרל מעליו את הגורם המאיים), או בגלל איזו טובת הנאה שהוא מקווה להשיג על ידי זה (למשל, פגיעה בחברו כדי לזכות בקידום בעבודה; פגיעה באח כדי לזכות בירושה) או מחמת טיפשות, שאדם אינו יודע מה זה טוב ומה זה רע (למשל, לוקה בשכלו או ילד קטן שמרביץ).

ברור שלושת הגורמים הללו הרי לא נמצאים אצל בורא עולם! בורא עולם מפחד ממישהו? הוא כל יכול, הוא שולט בכל הבריאה ("וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה" - תהלים ק"ג, י"ט). האם יש טובת הנאה שהוא מקווה להשיג? הרי הוא לא חסר בכלום, הכל שלו וממנו ("לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" - תהלים כ"ד, א') או חלילה בגלל טיפשות? כל העולם הוא יצירת פאר של חכמה וסדר ("גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר" - תהלים קמ"ה, ג').

אם כן, מוכח שאין רע אצל בורא עולם, שברא את האדם רק כדי להיטיב לו כאשר הוא מתעלה בעבודת ה' ומגיע לתיקונו.

אותם המקרים ה"רעים" לכאורה שאנו רואים הפוגעים בבני אדם בגופם ובממונם, הם אמצעים שיביאו עליהם אחר כך טובה בעולם הזה, או שבאו במטרה לנסות אותם בעולם הזה כדי להרבות את שכרם בעולם הבא, או במטרה להענישם על עונותיהם בעולם הזה כדי שלא יענשו עליהם בעולם הבא... במילים אחרות - רק טוב ייצא להם מזה...!