סיון רהב מאיר: קודם כל תדאגו לילדים, אחר כך לצאן

כמה קשה למצוא איזון, בפרט בחופש הגדול, בפרט בימי הקורונה. לדעת להבדיל בין המשפחה לעבודה, בין הבית לבין החוץ, בין הילדים לבין הווטסאפ.

השבוע, עם קריאת פרשת מטות־מסעי, סיימנו את ספר במדבר. את כל המסע של ספר במדבר עברנו כשגם אנחנו במובן מסוים במדבר. חומש שלם בצל הקורונה. קריאת התורה התבצעה בבתים פרטיים, במניינים בחצרות הבתים, במרפסות, במניינים קטנים בתוך בתי הכנסת, מתוך ריחוק חברתי, נזהרים שלא להתקרב יותר מדי אחד לשני, בטח שלא לרקוד ולחבק, כמו פעם. נדמה לי שהפעם נכריז בכוונה עצומה את מה שאומרים עם תום הקריאה: חזק, חזק ונתחזק. אנחנו צריכים חיזוק.

בפרשה השבוע האחרון, מתייצבים שבט ראובן ושבט גד ואומרים למשה רבנו כך: "גִּדְרֹות צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". שימו לב לסדר: קודם בונים גדרות לצאן, אחר כך ערים לילדים. קודם הביזנס, אחר כך המשפחה. בתשובה שנותן להם משה רבנו הוא הופך את הסדר: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם". קודם כל תדאגו לילדים, אחר כך לצאן. זה כמובן לא רק סדר כרונולוגי, אלא גם סדר עדיפויות שמשקף הכרעה ערכית. הכסף הוא לא המטרה אלא האמצעי, המטרה היא לחנך את הדור הבא ולהנחיל גם לו סולם ערכים נכון. רש"י כותב על שבט ראובן ושבט גד, ועל המשפט שיצא מפיהם: "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם. אמר להם משה: לא כן. עשו העיקר — עיקר, והטפל — טפל".

המילים העתיקות האלה עדיין נכונות, וזה ניסיון קשה עד היום. הלוואי שלא נחליף ונתבלבל בין עיקר לטפל.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".