ידעת פעם שאת דוברת שפה זרה בתוך ביתך פנימה?

הגעת פעם לסין?

אם לא – אולי תתקשי להבין את מה שאני רוצה לומר לך.

אם במקרה היית שם, אני מתארת לעצמי שהרגשת שם זרה לחלוטין. לא רק שהמקום שונה מזה שהכרת, גם השפה, ובעיקר השפה, גורמת לך לחוש מעורפלת. את לא מבינה מה רוצים ממך, למה מתכוונים כשאומרים לך משהו ולמה מצפים ממך.

לא צריך להגיע לסין כדי לחוש תחושה זו. גם בארצות קרובות יותר אלינו ההרגשה היא שאני לא יודעת מה רוצים ממני, ואיך זה שכל תינוק זורם כאן עם הזרם, ואני עומדת מהצד.

לא צריך להגיע לחו"ל כדי להרגיש את ההרגשה הזו.

לא פעם אנחנו נוחתות במקום כלשהו קרוב לביתנו, אולי בישיבה שבה משתתפים אנשים שלא הכרנו; אולי בפגישה עם אדם רם מעלה שלא פגשנו מעולם, ופתאום מרגישות כל כך שונות, כל כך לא מבינות, כל כך לא יודעות מה רוצים מאתנו בעצם.

הרבה קונפליקטים עם ילדינו היו נפתרים אם היינו מבינות כמה הם דומים, הילדים, לנו, המבוגרים.

חשבי על כך שכאשר את אומרת לילדך הקט: "סדר את החדר!", והוא מריע אחרי כמה רגעים: "אמא, סדרתי!" – הוא מתכוון לכך ברצינות. הוא מחפש ומצפה למחיאות כפיים, ובמקום זאת שומע: "זה מה שנקרא לסדר?".

מאותו רגע, גם אם תוסיפי ותאמרי: "תרים את כל הלגו! תסדר את כל המקלות של הקפלות בסלסילה!" - הוא כבר לא שומע.

למה לא שומע?

כי מוחו פועל בקדחתנות. שואל את עצמו ללא אומר וללא דברים: "לא יודעים להעריך את העבודה שלי, אז למה שאעשה?".

אולי הוא צעיר מידי מכדי להבין מה פירוש הדברים: "סדר את החדר!".

כדי שילד יוכל לסדר חדר, צריך לסדר לו את הדברים בראש. את זה אפשר לעשות בכל זמן שרוצים, לאו דווקא בשעת מעשה. את זה אפשר לעשות יחד אתו בפעמים ראשונות. אבל אם אף פעם לא הבהרנו לו מה זה נקרא לסדר חדר, ייתכן שהוא באמת לא יודע למה הכוונה, וודאי לא יודע איך.

מה כן לעשות?

ללמד את הילד לעשות את הדבר, כמו שמלמדים שפה חדשה.

"קודם כל צריך להרים את כל המשחקים הזרוקים באמצע החדר, אחר כך נאסוף את החרוזים לסלסלה אחת, את הקפלות לשנייה, את הפליימוביל לשלישית. ועכשיו נביא מטאטא ונטאטא את הרצפה".

לימדת אותו שפה, לימדת אותו לעשות מה שרצית.

אם לא לימדת אותו את השפה – אל תצפי שילמד אותה מהאוויר!

קחי דוגמה נוספת: הילד קופץ מהספה לרצפה, ומטפס על הכיסא. משם קופץ אל הספה. וחוזר חלילה.

את קוראת לו: "די, תפסיק להשתולל!".

הוא ילד. והוא קופץ מידי פעם. הוא גם קופץ מדי פעם על הספה, ואת לא מגיבה. הוא לא מבין למה את מתכוונת. מה זה נקרא להשתולל?

זה שהוא קפץ מהכיסא לספה, האם זו השתובבות?

אולי זה שהוא בכלל קופץ? אבל הוא קופץ בהזדמנויות אחרות, ואת לא אומרת לו שיפסיק להשתולל. אז מתי מותר ומתי אסור?

איך מותר ואיך אסור?

זוהי שפה.

רוצה שיפסיק להשתובב? הסבירי לעצמך למה את מתכוונת, ואחר כך הסבירי לו: בבית שלנו מותר לקפוץ על הרצפה. גם מותר מהכיסא לרצפה. אבל לקפוץ על ספה אסור, וכמובן לקפוץ מהכיסא אל הספה אסור.

נכון, זה היה אמור להיות מובן גם קודם. אבל אולי זו שפה זרה בשבילו?

בשביל האחוזים הללו שאולי בכל זאת זו שפה זרה לילדך, בדיוק בשבילם כתבתי לך את זה...