למה הוא מתווכח דווקא איתי, אבל לא עם בעלי?

"אני לא מבינה מה הוא רוצה ממני. אני מרגישה שהוא דווקא סוחב אותי אל הקצה", אמרה לי רותי בת ה-35, אמא מקסימה וקצת מבולבלת.

"למה אי אפשר להתחיל את הבוקר נורמלי? למה הכול חייב להיות במלחמות?".

מכירות את הילדים האלה?

שמחכים עד הרגע האחרון, שכל משימה הופכת אצלם לוויכוח, ובדרך כלל הם אילו שגורמים לכם להעלות את הטון?

"גם את בעלך הוא סוחב לקצה?", שאלתי את רותי.

"לא. עם בעלי הוא לא מתווכח, וזה עוד יותר מעצבן אותי".

"נסי לחשוב למה הוא מתווכח דווקא אתך", אמרתי לה. היא לא ממש ידעה, אך היה לה ברור שיש שם איזה קטע. באמת מוזר. למה יש דברים שהילד שלך גורר אותך בהם לקצה, ואת בעלך או את הגננת לא?

* * *

לכל אחת מאתנו יש רמזור קטן בלב. כן, גם לך.

ברמזור הזה יש דברים ברורים, שנכנסים לשטח האדום. המקומות שאליהם הילד שלך לא יכנס. הוא יודע ששם אין מקום לוויכוח. הדברים שם ברורים מאוד מבחינתך.

חשבת פעם איל זה שאצל אמא אחת לא חייבים ללכת כל יום ללימודים, ומידי פעם אפשר "להבריז", ואצל אמא אחרת אין מצב כזה?

איך זה שבבית אחד אין בכלל ממתקים, ובבית אחר רבים כל יום אם לאכול אחד או שניים?

למה אצל אמא אחת לוקחת שעת ההשכבה שעתיים, ואצל אחרת - עשר דקות?

* * *

אני יודעת שזה מתסכל מאוד. אבל זו לא המטרה.

אני רוצה לגלות לך, שגם אם הזדהית עם כל הדוגמאות שנתתי. עדיין גם לך יש מקומות שבהם הילדים שלך יודעים שלשם לא מתקרבים.

אלה נקראים "מקומות אדומים", כי ברמזור ה"אדום" שלך הדברים שלך ברורים.

לאחת ברור שכולם אוכלים אותה ארוחת צהריים, ולשנייה ברור שכל יום חייבים להיות שני סוגים, כי אם אחד לא יאהב?

לאחת ברור שהילדים עולים בשש הביתה, ובבית של השנייה יש על זה וויכוחים.

בדיוק אותו הדבר, יש ברמזור שלך גם מקומות "ירוקים". מקומות "ירוקים" - אלו דברים שאת מרשה בכיף. זה יכול להיות ללכת לחברות, ואצל מישהי אחרת זה יהיה אסור. זה יכול להיות להוציא שני משחקים בבת אחת, ואצל מישהי אחרת זה לא יקרה.

הכיף במקומות הירוקים הוא שאנחנו מרשים אותם ממקום שלם, ממקום של כוח. "אין לי בעיה שישחקו בסלון", "לא מפריע לי אם הם קוראים במיטה עד שהם הולכים לישון".

הבעיה קורית בשטחים ה"כתומים" - שם העסק לא ברור גם לך: "כדאי שילדים יאכלו ממתקים באמצע השבוע?", "זה לעניין שהיא תלך שוב לאותה החברה?", ועוד כאלה מחשבות שעוברות לך בראש, וגורמות גם לילד שלך להתבלבל. משהו שם לא ברור לו.

זו הסיבה שהוא בודק את הגבולות.

הוא חייב להבין מה הכללים.

אז מה עושים?

באמת, לכולנו יש מקומות שאנחנו "לא סגורות על עצמנו". כלל ראשון - תדעי את לזהות את המקומות הלא ברורים לפני הילד שלך.

קחי דף ועט, עכשיו, ותעשי לעצמך טבלה.

תכתבי לעצמך באלו נושאים את "ירוקה" ומסכימה בכיף, ותמשיכי לעשות זאת  מכל הלב.

תכתבי מתי את "אדומה" – כדי לתת לעצמך תחושה טובה, שהנה, גם לך יש מקומות שבהם את ברורה.

וכן, תצייני גם את המקומות שבהם את כתומה. כי רק כך תביני את המלחמה.

נסי עכשיו להבין שהילד שלך "מנדנד" לך רק בגלל שמבחינתו עדיין לא אבדה תקווה. הוא מרגיש שדברים יכולים עדיין להשתנות, והוא רק מנסה...

ברגע שתביני את המקום ממנו הוא מנהל את המלחמה - כבר לא תרגישי שהוא מנסה דווקא אותך, או שהוא רוצה לעצבן בכוונה. הוא בסך הכל ילד קטן שמנסה להשיג משהו שאולי עוד אפשרי.

מיכל רוזנבלום היא גרפולוגית ומטפלת רגשית מטעם מחלקת "נפשי בשאלתי".

מרגישה שאת קורסת? נגמרו לך האנרגיות שהיו לפני שבועיים?פני אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל nafshi@htv.co.il