מיומנה של טלפנית: אילו רק ידעו כולם איך הופכים שקל לזהב

זה היה בשבת אחר הצהרים, כשאפרת שלפה מתוך העלונים הרבים שמגיעים לביתה את עלון הדברות. זו היתה שעה של מנוחת הנפש. מנוחת משבוע עמוס ותובעני של עבודת ההוראה. העיתון הצבעוני והערוך בצורה מרתקת גורם לאפרת לדפדף בו ראשון מתוך שלל המלל השבועי.

זו גם שעה שאין היא אפופה בערפל של ספק, האם יהיו לה ילדים או לא, אף על פי שכבר 7 שנים היא ובעלה מחכים לצחוק ילדים בביתם השומם. הנשמת היתרה שמעניקה לה השבת נותנת לה תעצומות וכוח להאמין רק לטוב.

יש עוד סיבה שהיא מעלעלת בעיתון השבועי. מלבד מאמריו המאירים של הרב זמיר כהן, יש שם חומר רב שהיא יכולה ליישם על תלמידיה. ותמיד יש מה לחדש.

הסיפור שהתפרסם השבוע גרם לה טלטלה. היא קראה פעם שניה, ובהחלטה ברורה ציפתה לבעלה כדי לסכם ולשאול בעצתו.

בקושי רב המתינה עד לאחר שיצאה השבת, ואז גוללה בפני בעלה את הסיפור שריגש אותה במיוחד.

"קראתי בעלון על זוג שהגיע לסוף שבוע של הידברות. זוג שחיכו הרבה שנים לילדים. הם לא היו מנומסים במיוחד. היו להם טענות רבות על האוכל ועל ההכשר. בפנייה כעוסה, הם פנו למארגנים, ובדין ודברים קולני ניסו להחזיר לעצמם את מה שמגיע להם. נציגי הארגון ספגו בשקט את הטחת ההאשמות, וניסו בעדינות לעזור ולתת להם את מבוקשם למרות הצורה בה הם פנו. כשהעניינים הסתדרו, ולקראת הסוף, נגשו בני הזוג לאחד הרבנים. ספרו שהם הרבה שנים נשואים ועדיין לא זכו בילדים. כיוון שפה שמעו סיפורי ישועות בזכות תרומה, בקשו ברכה לזרע של קיימא, ואף הם מצדם יתרמו עבור זה. ריגש אותם מאוד המשפט "תהיו שותפים, תתרמו להחזיר את הבנים לאביהם שבשמיים ותזכו מידה כנגד מידה לבנים". הם קיימו את הבטחתם, וזכו לחבק את בנם הראשון לאחר פחות משנה".

"ומה זה קשור אלינו?", שאל פנחס, בעלה.

"מה זאת אומרת, אנחנו מחר מתקשרים להידברות ותורמים לזיכוי הרבים, ממש כמו הזוג שקראתי עליו", אמרה אפרת בהחלטה נוקבת.

"קשה לי להבין אותך. כבר שנים שאמא שלי תורמת להידברות ומתחננת בפנינו שנעשה זאת כדי שנזכה לישועה. תמיד ביטלת את זה בזלזול, ואמרת שאת לא מאמינה בדברים האלה, ותמיד צחקת על כל האמירות של 'אמרתי 40 יום ונושעתי'. את מצהירה השכם והערב שאת לא מתחברת לקברי צדיקים ומיסטיקה. אז מה קרה עכשיו?".

"אתה צודק, אבל כעת זה משהו אחר, אני מרגישה מן הארה אחרת. זה חייב לעזור, אני לא יכולה להסביר לך. אבל ברור לי שאני תורמת מחר בלי עיכובים".

פנחס לא ענה, רק הרים את גבותיו לנוכח התלהבותה של אשתו. ממש לא מתאים לה.

"אתה לא מבין? אנחנו נחזיר את הילדים לאביהם שבשמיים והוא יחזיר לנו ילדים. איך לא חשבתי על זה עד עכשיו?".

"זה ברור, לא קשה להבין את זה. מידה כנגד מידה", אמר פנחס בפשטות.

באותו לילה העלו זיכרונות מהניסיון הגדול שמנסה אותם הקב"ה. לחכות 7 שנים זה מספיק כדי לחלום עד כלות הכוחות לילד שיגשים להם את רצונם העז, וזה הרבה יותר קשה כשבתחילת הדרך עשו השתדלות רפואית, שם נאמר להם שייקח להם זמן רב עד שיזכו אם בכלל. וזה כמעט בלתי אפשרי כשהם עצמם כבר לא היו צעירים כשנישאו זה לזו.

בבוקר יום למחרת יצרו קשר עם מוקד התרומות, שם קיימו את הבטחתם ובקשו ברכה לזרע של קיימא.

"את יודעת שאפשרי לתרום מכספי מעשר", אמרתי לאחר שגוללה אפרת את סיפורה באוזני.

"כעת אני תורמת מכספי מעשר. בעזרת ד' כשתגיע הישועה – אנו נמשיך את התרומה מכספנו אנו ולא ממעשר. זו תהיה התודה שלנו לה'. אני מקווה שזה יהיה בקרוב".

אפרת נשמעה בטוחה כל כך, שרק התפללתי שלא תתאכזב. שתתבשר מהר בבשורות טובות.

"אפרת, אל תשכחי לחזור כדי להודיע לנו על כל בשורה טובה. זה מחזק את ידינו", בקשתי.

"תראי, בעלי אומר שאם הרב זמיר מברך - מתקיים בו "כפי תהיה", שמי שמזכה את הרבים, ברכות פיו מתקיימות".

"נהיה בקשר", סיימתי את השיחה. אבל לא ידעתי שהיא תחזור בתום חודשיים.

"אפרת, מה שלומך?".

"ברוך ד'. רציתי לשנות את הברכה על השם שלי".

"כתוב לי בברכות, אפרת בת תרצה לזרע של קיימא, מה לא בסדר?".

"הכל מצוין, אבל תשני. אפרת בת תרצה להריון תקין ולידה קלה".

"את רצינית?".

"רצינית ומאושרת".

"שימחת אותי מאוד, ממש לא להאמין, איזו מתנה קבלת, הודו לד' כי טוב!".

"אני קיימתי הבטחה לגבי הילדים של הקב"ה, והוא היה צד בהסכם".

"לא עושים עם ה' תנאים".

"זה לא הסכם. זו הנהגה משמיים. מידה כנגד מידה. אני ממשיכה לקיים את ההבטחה וממשיכה את הוראת הקבע מכספי ולא מכספי מעשר".

ואני כבר הפסקתי להביט על התרומות העוברות דרכי כעל כסף בעלמא. זהו ממון שהופך לזהב רוחני.

אילו רק ידעו הכל, כיצד להפוך שקל לזהב...