"כדאי שתעשו לה בדיקות מקיפות יותר, לראות כמה המצב קשה"

הנס שתקראו עכשיו הוא בהחלט מציאות, גם אם הוא לא נשמע מציאותי. אצל ה' יתברך הכל אפשרי.

כמה חודשים לפני הלידה השנייה שלי, התגלו סיבוכים (דימומים חזקים), וכמעט לא היה סיכוי שהעובר ישרוד. הוא היה קטן לגילו והיה נראה בפיגור התפתחותי. הרופאים אמרו שאין כמעט סיכוי שהסיבוך יפסק, ושרק נס יציל אותנו. הם אמרו שאם תוך 24 שעות המצב לא ישתנה - יילדו אותי. אך גם אז, גם אם העובר יחיה, אי אפשר לדעת לכמה זמן ישרוד ואלו מומים יהיו לו, חלילה. החלטנו, בעלי ואני, שאנחנו מתחזקים באמונה שלימה, ומקבלים באהבה כל מה שד' ייתן לנו.

הלוא יאמן קרה. כעבור 24 שעות, בבדיקה שנערכה, התגלה שאין זכר לסיבוך, וכרגע יש רק לשמור על מעקב גדילה. "ממש ניסים", אמרו הרופאים, "זה דבר שלא פוגשים" (הם אף השוו בין הבדיקות של יום האתמול ולא האמינו שזה אותו עובר).

כך עברו הימים. פעמיים בשבוע מעקב התפתחות. באחת הפעמים, בבדיקה שגרתית, גילו מום חריף בלב. הרופאים הסבירו שמרגע הלידה - אין לתינוק סיכויים לשרוד כלל. גם אם יכנס מיד לניתוח לב, אי אפשר לדעת אם זה יעזור לו לחיות, ואם כן - אז אולי לכמה שעות, לא יותר. הם גם הוסיפו שמום זה מעיד על תסמונת קשה.

התפללנו חזק, בעלי ואני, והחלטתי אז לנדור שבעז"ה, אם אלד תינוק בריא ושלם, אפרסם את הנס ואעשה סעודת הודיה. עם התייעצות וחוות דעת של רופאי לב מבית חולים אחר, נאמר שהמצב לא נראה גרוע כמו שאמרו לנו. אכן, יש איזושהי בעיה בלב כרגע, אך יתכן שאחרי הלידה הכל יסתדר. הרבינו תפילה, וחיכינו ללידה כדי לדעת מה יהיו התוצאות.

ב"ה, הלידה עברה בקלות, והתינוקת נשלחה לבדיקות מקיפות. היא הוצרכה למעקב צמוד ומוניטור, ולכן אשפזו אותה בפגיה (וכן, היא נולדה במשקל קטן משמעותית ביחס לגילה), שם בדקו אותה. לאחר חמישה ימים הודיעו לנו שמשחררים אותה בגלל המצב – הקורונה, אך נצטרך לעשות סדרת בדיקות בקהילה. בשחרור הודיעו לנו שיש לה מומים מולדים בעמוד השידרה ובחוליות, שהצלעות שלה עקומות, שיש לה בעיה מוחית, מום לב ובעיה בכליות, וכל אלה מעידים על תסמונת קשה. "כדאי שתעשו לה בדיקות מקיפות יותר, לראות כמה המצב קשה". כמו כן גם המליצו לנו לעשות בדיקה גנטית. בהתייעצות עם רב הוחלט לבצע את הבדיקה, ולחכות 6 שבועות לתשובה.

החלטתי שאני מתחזקת בצניעות, ובלב כבד השתחררנו הביתה. הרבינו בקריאת תהילים לרפואתה והתחלנו בסדרת בדיקות. בניסים הגענו לבדיקת אורתופד מומחה, והוא שאל: "למה הגעתם אלי? הכל תקין". ב"ה, הודינו לה'. אך לא בזה תם לו הנס. המשכנו לבדיקת עמוד שדרה, כליות ומוח, וגם שם אמרו שב"ה הכל תקין, אין לה שום מום, כך שגם אין לה בעיה מוחית ולא צלעות עקומות. גם בלב אמרו שב"ה נראה תקין. צריך להמשיך במעקבים, אך הבעיה שקיימת מסתדרת מעצמה.

בסיום 6 שבועות התקשרתי בלב כבד לשמוע מה התשובה של הבדיקה הגנטית, וב"ה, הלא יאמן קרה – הבדיקה תקינה!

זכינו בפיס. זכינו בילדה בריאה ושלמה, ב"ה, ללא מומים וללא תסמונת, בניסים גדולים.

ועכשיו ב"ה אני מקיימת את הנדר שלי, לפרסם את הנס/נסים –זה לא דמיון, זו מציאות.

ואילו פינו מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקים להודות לך ה'!