מפתיע: זו הסגולה המיוחדת של חודש אב

בספר ירמיהו נאמר הפסוק: "פרא לימוד מדבר באוות נפשה שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה, כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה". מדובר על החמור הפראי של המדבר, שכשהוא בורח מאוד קשה לתפוס אותו כי יש לו נשימה ארוכה והוא יכול לרוץ המון זמן בלי להפסיק (בניגוד לאדם שכשהוא רץ הנשימה שלו קצרה והוא מוכרח לעשות הפוגה) אבל!!! אף אחד מהציידים לא מתאמץ לרדוף אחריו ולצוד אותו אתה יודע למה?? כי יש חודש אחד בשנה שהחמור הזה פשוט נרדם!! וישן לו!! כך שחבל להשקיע מאמץ. במקום לרדוף אחריו עכשיו, בא נחכה בסבלנות לאותו חודש בו החמור ישן לו שנת ישרים, ואז נתפוס אותו בלי קושי.

הנמשל הוא כמובן לעם ישראל, שהם חוטאים כמו החמור-בר הזה, בורחים מהקב"ה ודוהרים מהר מהר, אבל אין צורך לרדוף אחריהם. יש חודש אחד בשנה, שהוא מוכן להם לפורענות. חודש אב... בחודש הזה ישראל פתאום נחלשים מהמרוץ, ואז הקב"ה תופס אותם ומעניש אותם על מעשיהם.

זה הפירוש הפשוט של הפסוק. הפירוש הפשוט של המשל מהחמור הנ"ל.

אני לא דלגתי על גיל הטיפש עשרה, ועשיתי את כל הטעויות האפשריות בגיל הזה. אני מזהה כאן בפסוק הזה רובד יותר עמוק. כשהייתי פרא לימוד מדבר, פתאום נהייתי "מבין" יותר מכולם, והתחלתי לדהור מהר קדימה. מידי פעם הצצתי אחורה והסתכלתי על אבא שלי בחצי בוז: "אה, אני כבר הגעתי רחוק, ואתה עדיין מדשדש שם מאחורה. אני מבין יותר, יודע יותר, חכם יותר, וקדימה דוהרים, כשאני מותיר את כולם מאחור...

ההורים שלי כמובן נבהלו והלכו להתייעץ: מה עושים איתו? איך תופסים אותו? הוא דוהר קדימה כולו זחוח, ובטוח שהוא כבר אוחז אי שם קדימה, ואותנו הוא השאיר מאחור. איך מאפסים אותו? איך מחזירים אותו לאיפוס?

ואז יהודי אחד חכם הרגיע את ההורים שלי, ואמר להם: "אל תדאגו. אל תרוצו אחריו עכשיו. אתם לא תצליחו לתפוס אותו עכשיו. הוא באמת זחוח ודוהר למרחקים. כעת אין טעם לתפוס אותו! זה רק יזיק! חכו בסבלנות. עוד יבא היום, עוד יבא החודש הזה שהוא פתאום ינחת מה"היי", פתאום יגיע משבר, ואז החכם מכל יגלה שהוא חסר כל, ואז הוא פתאום יגלה שאבא המיושן הזה, זה שעד עכשיו הבנתי יותר ממנו, רק הוא יכול להושיע אותי, ואז הוא יחזור אליכם על ארבע עם אף למטה..

חבל, אל תבזבזו אנרגיות לרדוף אחריו: "בחדשה ימצאונה!!!" יגיע החודש הזה, שקוראים לו מנחם אבא, יגיע השלב שהוא יבין שרק אבא יכול לעזור לו, והוא יגיע מעצמו.

זה הצליל שאני שומע בפסוק הזה.

חודש אב במילים אחרות זה חודש של אבא. יש חודש כזה. יש שלב כזה, שכל אחד שהתרחק מאבא פתאום מבין שהוא לא מסתדר לבד, ואז הוא חוזר מעצמו לאבא.

לא כל חודש נקרא חודש אב. יכול להיות שמחודש תשרי ועד תמוז לא היה אב. לא היה אבא. עזוב אותי, אני מבין יותר מאבא. אני מסתדר בלי אבא. כל טוב, אבא, אני יוצא לדרך בדהרה...

(צילום: shutterstock)

אבל אל דאגה, אבא! אתה לא צריך לצאת במרדף אחריו. הוא עוד יגיע מעצמו.

גם אם אתה מחכה לו כבר מחודש חשוון, והוא לא הגיע - אל דאגה. עוד יבוא השלב שקוראים לו: "אב!".

איך סבתא שלי היתה מאיימת עלינו: "אתה עוד תבכה איפה שאף אחד לא רואה, ואז אתה תחזור אלי מעצמך"... וזה הכח של חודש מנחם אב.

זו הסגולה של חודש אב: "בחדשה ימצאונה!!!". חודש אב הוא מצד אחד חודש מר. בחודש הזה נחרב בית המקדש, בחודש הזה נלכד אותו פרא לימוד מדבר.

אבל לאיפה הוא נלכד? היישר לתוך ידיו הרחומות של מנחם אבא!!! אבא שבשמים מחכה לבנו יקירו.

אבל עזוב, אני מסתדר לבד, רבש"ע. אני יודע להיות בפאניקה לבד, אני אהפוך את העולם, ואני בסוף אסתדר לבד. תודה, אבא, תודה על הרצון הטוב שאתה רוצה לעזור לי, אבל אני מבין יותר.

ואז מגיע חודש אב, ואט אט ה"פרא לימוד מדבר" מאבד את הבטחון העצמי שלו. הוא פתאום מגלה שהוא חסר ישע, והוא לא מצליח להושיע את עצמו. והתגלית הזו היא לא קלה. הדהרה הזחוחה שלו פתאום נחלשת, והוא מרגיש חוסר אונים, ואז הוא נלכד.

אבל בידיים של מי הוא נלכד? בידיים של מנחם אבא! אבא שבשמים רוכן עליו ואומר לו: "בן יקר שלי, לא קרה כלום. אני פה תמיד יכול לעזור לך.  אתה לא צריך להיות כזה גיבור. אתה בעצמך לא צריך לנצח את הקורונה. מי ביקש ממך לדהור כ"כ רחוק? מספיק שאבא חזק! אני מספיק חזק בשביל לשמור עליך, גם אם אתה לא חזק".

זה חודש מנחם אב! חודש מנחם אב הוא חודש שמתחיל במשבר. חשבתי שאני חזק ומתברר שלא. חשבתי שאני יכול לדהור לבד קדימה ופתאום הכוחות נחלשו, והנה עוד שניה תופסים אותו.

אבל מי? מי תפס אותו? אבא'לה שבשמים.

דווקא כשמגיעים רגעי החולשה, דווקא כשמרגישים חלשים מתמיד - זו הזדמנות להחליף דיסק!!! להעביר את המושכות לאבא שבשמים, ולהגיד לו: "אבא, ניסיתי. חשבתי שאני יכול לבד. מתברר שלא. קח את המושכות. תוביל אותי". באותו רגע - אותו חודש מר ונמהר הופך להיות החודש המכונן ביותר בשנה.