בסוף זה יסתיים: אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם ולהגיד "יצאת גדולה"

חמש בבוקר
אני שומעת את איתן מיכאל מתעטש
אני קמה אליו
אני יודעת שקשה לו להוציא עוד אפצ'י
והוא צריך את העזרה שלי.

אני עומדת ליד מיטתו
בחלון השמש מתחילה לזרוח
השמים סגולים, ורודים.
שקט
אויר נקי
קריר.

עושה לי טוב בלב
מזכיר את הלילות שטסתי לחו"ל
שערים בשעות כאלה
כשהשמש עולה

ואז צף ועלה בי כאב גדול
נזכרתי גם בלילה של התאונה
שהייתי ערה כל הלילה

את חוסר הבהירות שחווינו
לא ידענו מה המצב של איתני
הלכתי כל כמה דקות 
לראות ולוודא שאני חיה
שאבריי הפנימיים לא נפגעו בתאונה.
נזכרתי איך ראיתי מחלון בית החולים
את השמש עולה
והבנתי
שאני מגיעה ליום חדש
אחרת
מציאות חיי השתנתה

אני ובעלי פצועים
בני המתוק מפרפר בין חיים למוות
בקומה מתחתיי
פגוע במוח
ואין לדעת האם יתעורר

והשמש עולה
השמיים מתבהרים
אנשים קמים לעוד יום של עבודה
ואצלנו
מה שהיה
לא יחזור

הכאב שחווינו היה עצום
בלתי נתפס
ילד פעיל
תוסס
שובב
שוכב במיטה בתרדמת

והשמש עולה כרגיל
העולם לא נעצר
יחד עם החיים שלנו

אני זוכרת שהבנתי אז
כמה הכל תלוי בי
בנו
בזוגיות
באמונה
בתפיסת החיים שלנו על המצב הקשה אליו נקלענו.

כך הרגשתי גם הבוקר
השמש עולה
העולם מתבהר
אך המצב קשה
חוסר ידיעה מה הולך לקרות
פחד מהידבקות
חשש מבידוד
חרדות שאיתני ידבק

הכל קשה

אבל החיים ממשיכים
יש לי ילד שלא מצליח לעשות לבד אפצ'י
הוא שוכב חסר אונים במיטה
הוא צריך אמא חזקה
שמחה
 

ושוב אני חושבת
שמצב הרוח
ואיך נעבור את התקופה
תלוי רק בנו

כי השמש תמשיך לזרוח הכל בוקר
והחיים לא נעצרים
גם כשיש נגיף
שמשתלט על העולם

בידינו ההחלטה
איך לעבור את התקופה

מבחינתי זה לעבור
כי בסוף זה יסתיים
ואז אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם
ולהגיד:
"יצאת גדולה"...

יום טוב
בשורות טובות.
ריעות לוי רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.